הדפסה
ילדים זה לא צחוק. הם מביאים אותנו לידי צחוק.
הם מפרשים כל דבר באופן מוחשי. "למה רק שנה אחת טובה ולא המון?!".
הם מרוכזים בסיפוק רצונות ודחפים. מיד והרבה. "מותר שנה מתוקה הרבה פעמים ביום ולא רק פעם אחת?!".
הם לוקחים הכול באופן אישי, כאילו הכול מכוון אליהם או קורה בגללם. "למה אמרת לו 'שנה טובה ומתוקה' ולי רק 'שנה טובה'. זה לא צודק!!".
הם מרגישים עצמם כל יודעים וכול-יכולים. "אתה לא יודע לברך. אני יודע יותר טוב. אומרים 'שתתעקש עלינו שנה טובה ומתוקה כדבש'".
הם מייחסים לנו את מה שהם חושבים ומרגישים. "היום, בגן, ציירתי לך שנה טובה. נכון ששמחת?!".
הם לא זוכרים כל כך טוב את מה שאנחנו לא שוכחים. –"אתה זוכר שהבטחת לצייר לסבא וסבתא שנה טובה?". –"אוף. למה את מכריחה אותי לזכור".
הם מה שעושה את השנה שלנו לטובה ומתוקה וגם למאתגרת ולא פשוטה. בתהליך הזה, של התקדמות והתפתחות איטית ומדורגת לעבר חשיבה מופשטת, התחשבות באחר ופעולה על פי עקרונות מציאותיים ומוסריים – בתהליך הזה כל שנה טובה חשובה כל כך.
מי ייתן, שיהיה לנו כוח למלא את משאלות ליבם (וליבנו) לטובה; אומץ לסרב למלא את אלה שאינן לטובה; וחוכמה להבחין בין אלו לאלו.
שנה טובה ולטובה לכולנו.
משרי וגוני
גוני ושרי היקרות,
אין ספק שיש לכן חלק בכך שהשנה היתה טובה.
בכך שגרמתן לנו לשים לב לכל הטוב (והמצחיק),
בכך שהסברתן לנו בבהירות ובכישרון את מה שלא נראה כל כך טוב, וכמובן בהדרכה הפשוטה והתמציתית שהביאה להרבה תוצאות טובות.
תשע"ה= ת'הא ש'נה של ע'וד ה'רבה…
שלום וברכה
אני מעוניינת לשלוח שאלה לייעוץ, שאינה קשורה לפוסט הזה, האם לרשום אותה כאן או שיש מקום אחר בו רושמים שאלות?
שלום וברכה גם לך
ניתן להשאיר שאלה בכל פוסט שאת בוחרת. כאן, או בפוסט שעוסק בנושא המתאים.
השאלות מגיעות אלי ישירות למייל, גם אם הודפסו בפוסטים שהועלו לפני זמן רב
גוני