הדפסה
הבן שלנו מרבה לשחק משחקי דמיון עם דמויות של גיבורים טובים ורעים. הוא אוהב שאנחנו משחקים איתו יחד, אבל במשחק המשותף הוא בוחר להיות הפושע או הגנב שמתגבר על השוטר: "כאילו אני הרע", "עכשיו אני כולא אותך".
אנחנו רוצים לשחק איתו אבל לא אוהבים את חלוקת התפקידים הזו. האם ישנה סיבה שההצגה הזו חייבת להמשך?
ילדים בוחרים למלא את תפקיד הגיבור הרע במשחק כי זוהי דרך מעודנת לתת מוצא לדחפים תוקפניים (ילד: "יותר כיף להיות הגנב במשחק. גנב יכול לעשות הרבה דברים שלשוטר אסור"). לפעמים הם רוצים להיות הגנב ולהרגיש קשוחים וחזקים, לפרוק את הכעס שלהם על ריבוי הכללים ולברר לעצמם את עמדתם כלפי דרישות וגבולות.
עצם העובדה שבנכם מזמין אתכם למשחק משותף, ושאתם נענים לו, משמחת ומעודדת. ככל שהורים נותנים לילד להוביל במשחק, אחר כך, במציאות – הוא מוכן לתת להם להוביל. דרך המשחק עימכם הוא נותן ביטוי לרגשות מנוגדים: לפעמים הוא רוצה להקטין אתכם ולבטל את הגזירות שלכם. לפעמים הוא קורא לכם להשמיע את הקול הסמכותי שלכם בצורה יותר ברורה ולעזור לו להשכין שלום בין המשאלות לגנוב לבין המשאלות להיות ילד טוב.
במשחק, הוא חושף את משאלותיו הכמוסות וגם מבין שאין הן יכולות להתממש. וטוב שכך! הוא יכול להירגע! אתם עדיין חזקים ממנו ויכולים לתת לו את השמירה וההגנה לה הוא זקוק.
המאפיין העיקרי של משחקי דמיון הוא המילה "כאילו". אם אתם מרגישים לא נוח במשחק ייתכן שהוא מרגיש לכם אמיתי מדי: בנכם מנסה באמת לפגוע, אתם מרגישים "שוטרים רעים" או חוששים לתפיסה המוסרית של בנכם.
ברגעים שכאלה זכרו והזכירו שזה "רק משחק". הסבירו לו שלפעמים אנחנו מקנאים ורוצים לגנוב ולפעמים מישהו אחר מקנא בנו ורצה לגנוב לנו. "לרצות מותר – לעשות אסור". לכן יש צורך בשוטרים.הציעו לבנכם להחליף תפקידים… לחשוב על סוף אחר…
אבל גם במשחק יש גבולות. הפסקת המשחק כשאתם מרגישים לא בנוח וסירוב לשחק באותם תפקידים שוב ושוב מגינה על בנכם וגם עליכם. העיזו להיות השוטר הטוב באמת.
אל דאגה! מה הסיכוי שבנכם ירצה להיות גנב אחרי שעשרות פעמים, באופן סיזיפי, הוא השליך את השוטרים לכלא וכל פעם הם צצו מחדש ודרשו ממנו לצחצח שיניים וללבוש פיג'מה?!
אחרי שקראתי את הבלוג האחרון ניסיתי להקשיב למשחק של הבן שלי (בן שש). שמתי לב לכך שהוא משחק בטובים ורעים אבל לא הייתי ערה לזה שהוא נותן לרעים לנצח. אני לא חושבת שזה קורה תמיד. מה את מציעה לי לעשות?
יכולים להיות מספר הסברים מדוע בנך בוחר שהרע ינצח. נתחיל בכך שתשאלי אותו ואת עצמך מה יכולות להיות הסיבות.אולי לא תהינה תשובות ברורות אבל השערות תמיד אפשר לתת.הבנה לנפש של הילד היא כבר כיברת דרך. בנוסף מצאי הזדמנויות לשחק יחד עם הבן שלך,כפי שתואר בבלוג.משחק לבד או משחק ביחד- משחק ביחד עדיף!
מאד נהניתי לקרוא
שלום גוני,
לא מצאתי כותרת יותר מתאימה, אבל זו מתאימה בהחלט.
גיליתי שביתי, עולה לכיתה ב', לוקחת ממני הרבה פעמים כסף ללא רשות ובסתר.
ניסינו לדבר איתה והיא מרחה אותנו בשקרים שרק ילדה בגילה יכולה לחשוב שנקנה אותם.
מה לעשות?
האם אלו סימנים לנטיה קרימונולוגית? אני ממש זועקת לעזרה!
אסמוך מאוד על כיוונך.
ותודה
ל"זועקת לעזרה"
לקיחת כסף בגיל 7-8 בסתר ואחר כך הכחשה של זה איננה סימן לנטיה עברינית! רק אם נילווים לזה בעיות התנהגותיות נוספות רבות כדאי וחשוב לפנות ליעוץ.
בגילאים אלו יש עליה ברצון לבעלות על כסף וחפצים שנחשבים ל"שווים". ילדים לוקחים חפצים לא שלהם כדי לבסס תחושה של ערך עצמי. אבל כאשר הם לא מתאפקים ו"גונבים" הם נבהלים לגלות שהם לא הילדים הטובים שהיו רוצים להיות. בתכם זקוקה לעזרה שלכם כדי להשכין שלום בין הנטיות שלה "לגנוב" ולהיות שווה, לבין המשאלה להיות ילדה טובה. נסי למצוא זמן קבוע , לפחות פעם בשבוע, שאתן מבלות יחד ומדברות. נסי להבין ממה נובע הצורך שלה. סכמו על סכום קטן שאת נותנת לה כדי לעזור לה לא להגיע לקחת בלי רשות. הסבירי לה בצורה מכבדת שמי שלוקח, אחר כך פוחד שיקחו לו, שיגלו אותו.. בהתחלה זה נעים, בסוף "על הפנים"..
ושאת אוהבת אותה ולא רוצה שזה יקרה לה.. זה יעזור לה יותר מכל כעס ועונש.
ספרי לנו אם זה עוזר.