הדפסה
חג פורים הקודם נפתח בשמחה והסתיים במפח נפש. הבן שלנו היה תזזיתי וחסר מנוחה, הוא התרוצץ ממקום למקום, לא רצה להוריד את התחפושת, רצה להתרחץ עם התחפושת ולישון איתה. הכל נפל לו, התקלקל לו, נקרע לו. הוא התעצבן, נמלא זעם, תקף, האשים ודרש: "הבטחתם לי!", "תקנו לי!" ולבסוף התפרק בבכי.
האם יש דרך שהשנה זה לא יסתיים בבכי?
חג פורים הוא כרטיס טיסה הלוך-חזור לעולם קסמים. תחפושות שונות נותנות מענה לנטיות שונות, מאפשרות הגשמת משאלות באופן קיצוני ודרמטי. להגזמה יש חשיבות. היא מאפשרת לחוש הכל בעוצמה, עד הקצה. מתוך המקום המסופק קל יותר להכיר במגבלות הכוח והפנטזיה.
אם הוא לא נהפך לקוסם אחרי 24 שעות, אחרי שגירדו ממנו את התחפושת בשפכטל, אולי הוא בכל זאת רק ילד. (ראה גם: נמר גדול נמר קטן).
מצד שני, ילדים שחשופים לסרטים מזדהים עם הדמויות החזקות והאגרסיביות. כשהם שוקעים בפנטזיה קשה להם לבלום את היצריות המתפרצת. במקום להבין שהאלימות איננה ריאלית, לצמצם את ההזדהות שלהם עם הדמויות הללו ולהיחשף לערכים שכנגד, הם מתקיפים את הסובבים אותם ונבהלים מעצמם. (ראה גם גנב טוב גנב רע).
במצב של ריגוש ועוררות יש קושי להפעיל מנגנונים של בלימה וויסות. גם כשהם מותשים הם לא מצליחים לעצור. המוח דוחף קדימה, להאיץ, להסתכן, לנוע במהירות מדבר לדבר. כל דרישה חיצונית לעצור דומה ללחיצה פתאומית על הברקסים ומביאה לחבטה אדירה ואסון. דמיון ויצירתיות שסופם קטסטרופה יביאו, בעתיד, לרתיעה והימנעות.
כדי להגן על הילד ועליכם מפני תוהו ובוהו רגשי אין מנוס מהגבלה והשגחה שההתלהבות לא תציף ושבנכם לא יקלע למצב לא רצוי או יפגע בעצמו ובאחרים ("בהתחלה נעים-בסוף על הפנים").הוציאו את התחפושות ותנו לילד להתנסות בהן עוד לפני החג, כדי לצנן את התלהבותו. דונו עימו בהשפעה שיש להתרגשות שלו ("כשאתה מרוגש אתה מתבלבל, שוכח להיזהר"). שתפו אותו באופן פעיל בחיפוש אחר פיתרון ("מה אנחנו יכולים לעשות כדי שלא תתרגש ולא תתאכזב יותר מדי"). בדרך זו הוא יפתח מודעות לקשר בין ההתרגשות וההתנהגות שלו. סכמו מראש על כללים וגבולות ("לא אוכלים ולא ישנים עם התחפושת, לא כופים על אחרים לקחת חלק במשחק הדמיוני…").
במשך החג הישארו בקרבתו. היו רגועים עד כמה שניתן. נוכחות רגועה של מבוגר מפעילה מנגנונים דומים אצל הילד. כוונו אותו להאט, להוריד ווליום, לשבת לנוח ולנשום כל אימת שהטורים עולים והשליטה יורדת. סדרו איתו ואחריו כדי שלא יצטבר אי סדר ובלגן ("גע,גע, גע להרגע"כבר אמרנו?).תנו עזרה ותמיכה און-ליין לאורך כל החג. כקוסם הוא הופך אותכם למשרתים ולא לשפנים. רק ליום אחד. ופורים, תודה לאל, "רק פעם בשנה יבוא להתארח".
פורים שמח גם לכן
מה עושים עם ילדה שרוצה להתחפש אבל לא מרוצה ממה שיוצא. היא מתעצבנת, כועסת עלינו שאנחנו לא מבינים למה היא התכוונה, מפחדת שהילדים בכתה יצחקו עליה..אני מנסה לעודד אותה ולומר לה שבעיני התחפושת מוצלחת, אבל זה לא משכנע אותה.
מה את מציעה?
ל"מנסה לעודד"
(ילדה שחוששת מאיך שילדים יגיבו לתחפושת שלה).
מי אמר שזה פשוט לגדול?!
בגיל בית ספר ילדים מתחילים להיות מודעים לכך שהם לא חולקים אותן מחשבות ודעות כמו אחרים, וזה די מלחיץ. במיוחד כשאתה משנה זהות למישהו אחר או חושף משאלות שלך. ואולי הבת מתוסכלת מהפער שבין הפנטזיה שלה לבין המציאות.. ואולי יש עוד הסברים.
התפקיד של ההורה הוא לאפשר לילד להתחפש, לעזור לו היכן שניתן אבל לא לצאת מעורו לשמור על הפנטזיה בכל מחיר.
גם האכזבה מצמחת. נסי להבין אותה. קבלי את החשש שלה מלעג כמשהו טבעי. אמרי לה שאת מנסה להבין אותה ומצטערת אם לא תמיד מצליחה. והמשיכי לעודד ולהרגיע ולאהוב. בשביל זה צריך אמא.
פורים שמח.
תודה רבה . התזכורת מה צפוי לנו בפורים הגיעה בזמן. חשבתנו שאם אנחנו מגבילים אותו אנחנו מקלקלים לו ולא מתחשבים בו. טוב לקרוא שמותר לנו לשים גבול ושזה לטובתו ולא צריך להשתגע.
כמה נכון, כמה נחון בחן.
נהנתי מאוד לקרוא.
שלום,
בנינו הקטן, שיהיה בעוד כמה חודשים בן 5, אוהב במיוחד את חג הפורים. כנראה כמו עוד הרבה ילדים אחרים.
כבר יותר משבועיים שהוא מבקש את סיפורי המגילה וגם מאזין לדיסקים בנושא. יום אחד הוא ניגש ושואל אותנו: 'אבא, המן זה שטוז או שזה היה באמת?' 'באמת' עונה אבא. עכשיו הוא נאנח באנחת רווחה: 'איזה נס שתלו את המן לפני שנולדתי!! הוא רצה להרוג את כל היהודים'
ל"נס-פורים"
אדיר!!
איזה דוגמה טובה לחשיבה הילדותית שהיא רואה את העצמי במרכז, הכל מכוון אלי, הכל מוחשי וממשי וללא אומדן אובייקטיבי .
וכמה זה מתוק.
אולי נצ-פר את זה בפורים.
המשיכו להקשיב ולתעד את החכמה המתפתחת של בנכם ולשלוח גם אלינו אנקדוטות שכאלה.