הדפסה
גם השנה, בפורים, הבן שלנו מסרב להתחפש. ניסינו להציע לו רעיונות, להלהיב אותו, אבל הוא בשלו. הוצאנו מהמחסן תחפושות כדי שאולי יתפתה. הוא לבש משהו לזמן קצר ומיהר להוריד. בסוף, הוא הסכים לשים עליו סרבל של מכונאי. תחפושת מינימאלית ואפורה לטעמנו.
איך גורמים לו להעיז להתחפש למשהו יותר עוצמתי? האם ללחוץ עליו או להניח לו?
הרצון שלכם שבנכם יתחפש ויהנה מכך נובע מכוונה טובה ואינטואיציה בריאה.
בגיל הרך ילדים מרבים לשחק משחקי דמיון. הם ממלאים תפקיד של אמא, גננת, אבא, גיבור או חיה. לפעמים מה שנראה לנו משחק סמלי, "כאילו", עבורם הוא השתקפות המציאות, שיחזור של מצבים המוכרים להם מחיי היומיום. זהו מעין משחק במציאות, קצת יותר גמיש מהמציאות, המכוון להביא לסיפוק והנאה. אך הוא עלול להיות לא פשוט. כשאבא ואמא במשחק כועסים-ההרגשה עלולה להיות זהה למה שהוא מרגיש כשכועסים עליו באמת. כשהחיה במשחק טורפת- החרדות מציפות.
מגיל 4 והלאה גוברת בהדרגה ההבנה וההנאה ממשחקי "כאילו". הילד יוצר לו מציאות חדשה, מוסיף לה ממשאלות ליבו, ממציא לעצמו חברים דמיוניים, מפיח רוח חיים בחפצים. המשחק הוא דרך לבטא פחדים ולהתגבר עליהם, לתת מוצא למשאלות תוקפניות וללמוד לרסן אותן, להזדהות עם מי שהיה רוצה להיות ולהשלים עם מה שלא יוכל להיות. זהו גם תפקידן של התחפושות השונות. אבל אפילו בגילאים המאוחרים יותר המשחק עדיין מאופיין בחשיבה מאגית. רגע אחד זה "רק כאילו" ומיד אחר כך זוהי השתקפות המציאות, אמת לאמיתה שמתרחשת כאן ועכשיו. אם הוא נמר, הוא אולי מרגיש חזק אבל גם מסוכן לאוהביו. כגיבור, הוא עלול להיות נתון להתקפה ואיום של מתחרים.
תחפושות ומסיבות פורים מעצימות יצרים ורגשות וכשהרגש מתעורר ההיגיון הולך לישון. התרגשות רבה ורגשות עוצמתיים מטשטשים את הגבול בין "כאילו" ו"באמת". אין טעם ללחוץ על בנכם להתגבר על הרתיעה שלו מתחפושות דווקא בפורים. אולי "לא כל יום פורים" אבל כל יום אפשר להתחפש, ולא רק בפורים. השאירו את התחפושות בסביבה. הזמינו את בנכם להשתעשע יחד אתכם ולהתחפש. התנהלו במתינות. הרגיעו והזכירו לו ש"זה רק משחק", "במשחק הכול אפשרי". עזרו לו להבין שזהותו לא משתנה גם כשהוא מתחפש. הוא באמת "נמר" אבל הנמר לא אמיתי, ולא יכול לטרוף באמת. תנו לבנכם להוביל את המשחק. ככה הוא ירגיש בשליטה וישלוט גם ברגשותיו. תנו לו להתחפש לפרקי זמן קצרים. ככה הגשמת הפנטזיה הכמוסה הרבה פחות מחייבת ומאיימת.
ככה יעשה לילד שהוריו חפצים ביקרו.
עוד על פורים:
איך קולעים לרצונו וטעמו של הילד – קראו "תחפושות לפורים".
על החשש להתחפש ותחפושות כביטוי לדחפים וריסונם.. קראו "נמר גדול/ נמר קטן"
איך לעבור את פורים בשלום… קראו "פורים שלא נדע"
על התחפושות המצחיקות של החג… קראו "כמוני מסיכה"
על הרצון להתחפש למין השני… קראו "מה זה בן מה זה בת"
עוד קצת על פורים ״אני אחשוורוש״
חג שמח!!!!
השבוע קרה משהו שעורר בי ספקות. הבת שלי בת שש ביקשה להתחפש לשחקן כדור רגל.היא לא היתה מוכנה לשום תחפושת של בנות ודרשה להסתפר כמו בן. בדרך כלל אנחנו די גמישים. יש לה שני אחים גדולים והיא משחקת איתם במשחקי בנים. לא פעם הלבשנו אותה בפריטי לבוש מתאימים לבנים. הפעם הבקשה שלה עוררה בנו תגובה אחרת. היא מתוקה ויפה עם שיער ארוך ולא מבינה כמה זמן לוקח לגדל שיער.
מה יש לה נגד בנות? האם בפורים צריך לאפשר הכל או שבכל זאת יש גבול?
ל"ספקות"
(ילדה בת 6 שרוצה להסתפר ולהתחפש לבן)
השאלה שלכם נתנה לנו השראה לפוסט הבא, שם נענה עליה בהרחבה. בינתיים כמה מילים בנושא.
אתם חוששים שאולי יש לבת שלכם משהו נגד בנות אבל זה בכלל לא חייב להיות. בגילה בנות מנסות לבחון איך זה להיות בן, ממש כמו שבנים עושים. קיראו את הפוסט "מה זה בן מה זה בת".
לגבי תספורת האינטואיציה שלכם במקומה. תחפושת היא שינוי זמני, "בכאילו". שינוי קבוע, "באמת", איננו תחפושת. אם בתכם רוצה להסתפר הרצון שלה ימשיך גם אחרי פורים. אז תוכלו לדון בו ולקחת מספיק זמן כדי להגיע להחלטה המתאימה. בינתיים היא תצטרך להסתפק בפיאה.
הי, ראשית תודה על הבלוג הנפלא. אני נעזרת בו רבות בגידול הילדים:)
הגננת בגן של הבן (4-5) קבעה יום לפני פורים כיום בו בנים יתחפשו לבנות וההיפך.אני מפחדת שהדבר יגרום לו לבלבול מגדרי, האם להמנע מלשלוח אותו לגן באותו היום? תודה
ל"מגדרית"
(גננת שמעודדת בני 4-5 להתחפש למין הנגדי)
אינני סבורה שאירוע חד פעמי שכזה גורם לבלבול מגדרי. זה כמו לחשוש שאם נלביש בת בכחול או בן בוורוד זה יקבע את הזהות המגדרית שלו.
אבל גם סתם בלבול זה דבר מיותר.
בגילאים האלה האבחנה בין דמיון עוד לא בשלה. ילד יכול לשים מסכה ולהיבהל ממה שהוא הפך להיות, ממש כפי שתיארנו בבלוג. התחפושות נועדו לספק משאלות כמוסות של הילדים אבל לא של הגננת. לבקש מבן שיתחפש לבת או ההפך מבלי שיבחר בזה מעצמו או ליצור נורמה על ידי שכל ילדי הגן מתחפשים זה מוטעה. במקום גמישות וסובלנות לזהויות שונות זה רק יזרע בלבול ויקצור מבוכה. ממש כמו לבקש מילדים חילוניים להתחפש לדתיים ומדתיים לחילוניים. או מאנשים זקנים להתחפש לתינוקות ומתינוקות לאנשים זקנים. או מנשואים לגרושים ומגרושים לנשואים.
בפורים מתחפשים לדמויות ולא לזהויות.
תחושת זהות מתעצבת לאורך זמן. מין תחושה של עקביות פנימית מעבר להרבה מצבים והרבה זמן.
תחפושת זו או אחרת לא מכתיבה זהות , אלא אם היא מבוססת על תחושה זהות פנימית ומשאלה כמוסה.
אני הייתי מציעה לך לדבר עם הגננת. אולי גם היא קצת התבלבלה. אני מאמינה שאת לא היחידה שהבקשה של הגננת נראית לה לא במקומה. ואולי הגננת תבין זאת בעצמה.