הדפסה
באחד בספטמבר מתחילה שנת הלימודים החדשה, במעונות, בגנים ובבתי הספר. המבוגרים שבינינו נחלקים לשניים: כאלו שכל ראשון לספטמבר הוא היום המאושר בחייהם, כי כולם הולכים לבית הספר והם לא. באחרים כל תחילת ספטמבר מעוררת נוסטלגיה וגעגועים לתקופה יפה בחייהם כשחברים היו בהישג יד, החיים פשוטים וצפויים וכל מה שצריך כדי להצליח בחיים הסתכם בלהכין שיעורי בית וללמוד למבחנים.
אבל אפילו שונאי בית ספר מושבעים מאחלים לילדיהם חוויה אחרת, מתקנת.
מה לגבי הקושי של ילדים בגיל מסוים להישאר בגן בלי ההורה? מה לגבי הפחד שלהם מהנטישה ואיך ההורים צריכים להתמודד עם זה? תודה על העזרה!
ל"פורום" שלום
בעבר כתבנו בנושא בפוסטים שונים (עוד לא די, בסוף תמיד חוזרים לגן, וכו'). בשולי הפוסטים, בתגובות, נישאלו עוד שאלות בנושא. כדאי לקרוא.
הנושא מאוד , מאוד, מאוד חשוב בעיננו ובוודאי ניכתוב עליו עוד.
האם את יכולה לשאול שאלות יותר ספציפיות? לתאר לנו כיצד זה בא לידי ביטוי אצל ילדיך? על איזה גיל מדובר?
בכל גיל פחד הנטישה יכול לנבוע ממשהו אחר , להתבטא באופן שונה ולהיות מטופל בדרך אחרת. המשותף לכולם הוא לפנות לילד ברמת ההבנה שלו, לנסות להבין ממה הוא מפחד, לתת הכרה לפחד תוך הבהרה שההורה מבין את הפחד של הילד אבל הוא עצמו בטוח ש"בסוף תמיד חוזרים הביתה".
לגוני שלום
בני בן ה 8 לומד החל ללמוד פסנתר בשנה הקודמת. הוא לא התאמן כמו שצריך, אבל הצליח להתקדם. השנה הוא מאד לא רוצה להמשיך בלימודי הפסנתר, ולנו זה מאד חבל כי הוא מאד מוכשר (בדברי המורה שלו). מה את מייעצת לעשות?
ל"מתאמנת"
(בן 8 שלא רוצה להתאמן ולהמשיך בלימודי הפסנתר)
אם אתם שולחים את בנכם לחוג כדי שלא ירבוץ בבית מול הטלוויזיה או כדי שלא ישתעמם, אין טעם להכריח אותו ללכת לחוג שלא מעניין אותו. אם אתם ממנים חוג נגינה כחלק מהרצון שלכם ללמד אותו להשקיע במטרה לטווח ארוך; לפתח אצלו תחום ייחודי שקשור לנטיות שלו – אם החוג הוא חלק מחינוך שאתם רוצים להעניק לו, המשיכו ואל תוותרו.
בריאות , חינוך וכסף הם תחומים שלא רק מה שהילד רוצה קובע, אלא מה שחשוב וכדאי לטווח הרחוק.
אם התגברתם בעבר על סירובו להיכנס למקלחת או לצחצח שיניים והוא עושה זאת באופן שיגרתי ומתוך רצון יש סיכוי שלא יהיה מסובך לכוון אותו להמשיך בחוג.
נהלו אתו שיחה ( לא "על הדרך" ולא כשהוא "קהל שבוי" במכונית).הסבירו לו למה זה חשוב לכם ולמה אתם לא מתכוונים לוותר. הבינו גם אותו. בגילו קשה לו לגייס את המוטיבציה הדרושה. הוא עוד לא רואה את החשיבות לטווח הארוך. בשבילו ללכת לחוג או להתאמן זה כמו בשבילנו להתמיד בדיאטה או לצאת להליכה. סכמו אתו מה אתם יכולים לעשות שיעזור לו. שתפו אותו בהחלטה כדי שירגיש שותף.
ואל תוותרו על האימון. האימון הופך את הנגינה להרגל ומצמצם את הדחיות והוויכוחים. בעבר כתבנו על רכישת הרגלים ("הרגל זה הרגל" ו"הוויכוח פורח – ההרגל בורח"). קראו את הפוסטים הללו.
אתם יכולים לעשות גם על מסעדות עם הילדים