הדפסה
אני אמא ל 3 ילדים כאשר הגדולה בת 5.5. לפעמים היא נתקפת בפחד ממפלצות שהופך במהרה להיסטריה, צרחות ובכי. עד עכשיו ניסינו להסביר לה שאין, לא היו ולא יהיו מפלצות בעולם ושבבית שלה היא מוגנת וחוץ מהמשפחה אף אחד לא יכול להיכנס, אך זה לא עוזר. אני מודה שלפעמים זה בא עם כעס ו״תפסיקי לבלבל בשכל״, כיוון שעם תינוק בבית הצעקות שלה לא תמיד מתאימות .
איך להתמודד עם הפחד הלא רציונלי הזה?
אשמח אם תעני לי, אני בטוחה שאנחנו לא היחידים עם הבעיה הזאת.
פחד ממפלצות הוא פחד אולטימטיבי. זהו תלכיד של פחד מהקמאי, המאגי, הלא מוכר והלא נודע. פחד מאלימות אסורה ודחפים לא מרוסנים. ממשהו שגדול מאתנו, בלתי ניתן לדיכוי, שמאיים על חיינו ושפיותנו. בקיצור: מפלצת היא הייצוג המופנם של הפחד מפני הדמיון.
זהו פחד התפתחותי שמופיע בגילאי טרום בית ספר ועוזר לנו להבין שישנם איומים שמגיעים מהעולם החיצון וישנם אחרים שמקורם בתוכנו. בהתחלה ילדים משחקים במפלצות מתוך תחושה שזה סתם משחק, כחיקוי של מה שראו או שמעו. ואז, ברגע מסוים, ההרגשה מתהפכת. רועדים ומבוהלים הם משוכנעים שזו המציאות לאמיתה. יש מפלצת בסביבה. ו"כשהפחד מתעורר ההיגיון הולך לישון". כל צללית על הקיר מאיימת לבלוע או לקרוע לגזרים את השכל הבריא. פיק הברכיים והזעה הקרה הם הוכחה ניצחת לקיומה של המפלצת. מה הסיכוי שאין באמת מפלצת אם הוא כל כך פוחד?!
כדי להילחם בדמיון חשוב לזכור מה המקור שלו. מוצא המפלצת מיער הנוירונים שבמוחנו ולא מהיער שבחוץ. וודאו שאין בסביבה משהו שגורם לבתכם להתבלבל ולחשוב שמפלצות קימות במציאות: מישהו שמפחיד אותה, מתחזה למפלצת, מדבר ומספר בעודף על מפלצות. גם סידרת טלוויזיה מפחידה עלולה להשתחזר בסיוטי לילה ולהגביר את האיום. כמו שאמר לי ילד: "אני יודע שאין במציאות מפלצות. אבל הן יכולות לבוא מהטלוויזיה".
הדרך לנצח את הדמיון היא באמצעות הדמיון. לא די בהסבר הרציונלי שאין, לא היו ולא יהיו מפלצות בעולם. ההסבר מדבר אל השכל ולא אל הרגש, ובמלחמה בין רגש לשכל הרגש תמיד מנצח. שננו לבתכם ש"מפלצות יש רק בדמיון". אחר כך התחברו לדמיון שלה ויחד אתה חישבו על פתרונות (דמיוניים) למיגור המפלצת: בדקו ששום מפלצת לא מסתתרת מתחת למיטה. ערכו טקס לסילוק מפלצות. הכינו מלכודת, רעל או תרסיס נגד מפלצות. שימו לה במיטה משהו שיגן עליה. עשו זאת בחיוך אוהב ומשועשע תוך שאתם מרגיעים ( אותה ואותכם) שמיום ליום היא תבין ובסוף הפחד יחלוף.
ילד שאינו פוחד ממפלצות (ואחר כך ממכשפות, רוחות רפאים ועוד) הוא חסר דמיון. ילד שהצליח למגר את הפחד זכאי למדליה. כי למרות שאין, לא היו ולא יהיו מפלצות פחד ממפלצות תמיד יהיה.
לשרי, אהבתי את האיור בפורמט החדש.
מי ייתן ותמגרי את כל המפלצות.
שלום לכם. רציתי לשאול האם פחד ממכשפות מופיע באותו גיל ומאותן סיבות כמו פחד ממפלצות?
הבת שלי בגן חובה חרדה ממכשפות. היא חולמת עליהן בלילה. לפעמים הן דומות בחלום לאנשים שהיא מכירה ולפעמים אנשים שהיא מכירה מזכירים לה מכשפות, במיוחד אם הם נראים מוזר.
תמיד אני קוראת את הפוסט שלך בהנאה מרובה. הפעם נהניתי במיוחד. דרך אגב, יש לא מעט ספרי ילדים שעוסקים בנושא. חלקם טובים מאוד.
גוני יקרה
אצלי המפלצות מעולם לא נעלמו. אני מנסה למגר אותם באמצעות קסמים טובים. הטוב תמיד אמור למגר את הרע.
בכל מקרה, אני לא מפסיקה לקרוא ולהחכים מהפוסט שלכן וגם מעבירה לכל חברה שמטופלת בילדים או יולדת.
ל"רציתי"
(ילדה בת 5.5 שחולמת על מכשפות)
אם את בטוחה שאין באמת מכשפות בסביבה אז המקור לפחד ממכשפות זהה למקור של פחד ממפלצות: הדמיון.
מכיון שמכשפות הן יצורים אנושיים ילדים עלולים לחשוש מהן יותר מאשר ממפלצות ולהתקשות לזכור שזה רק דמיון. יש ילדים שחרדים מכל אדם שניראה חריג. אחרים מזהים מהספרים והסרטים סממנים שאופייניים למכשפות כמו עיניים קטנות או אף ארוך) ונבהלים כשהם מזהים אותם בסביבה. זה קורה יותר לילדים שקשר העין שלהם רופף (יש להם קושי להסתכל בעיניים והם ממעטים לסרוק פנים לא מוכרות ולראות שהן אנושיות). לפעמים ילדים שחשופים למתח וכעס בין הורים או שכועסים על האמא ה"רעה" (כי היא לא נתנה להם משהו שרצו..) עלולים לחלום על מכשפות. כמו שסיפרה לי פעם אמא שבתה אמרה: "חלמתי על מכשפה והיו לה פנים כמו שלך".
כמובן שרק ילדה עם בטחון מלא באמה יכולה להתוודות כך.
בעיקרו של דבר, הסיבות והטיפול בפחד ממכשפות דומים לפחד ממפלצות ואם הזמן הוא ידעך.
הי גוני
תודה על הפוסט החכם, ויש לי שאלה נוספת בעניין קרוב: חברה סיפרה לי שבנה בן השנתיים וקצת החל לפחד מהים, כשבעבר הוא מאד אהב מים וים, ולא חשש בכלל. עכשיו פוחד להכנס אפילו לבריכת משחק. גם לבת שלי קרה דבר דומה , לא זוכרת באיזה גיל. שמעתי ששפחד ממים (גם מאמבטיה) זה פחד התפתחותי. האם זה נכון ובאיזה טווח גילאים? האם זה עובר לבד או שנדרש תיווך?
ל"התפתחותית"
(בן שנתיים שהחל לפחד ממים)
על רוב השאלות שלך אינני יודעת לענות (טווח גילאים וכו'). אפשר לחפש באינטרנט.
מה שאני כן יכולה להוסיף למה שאת כבר יודעת זה שבגיל שנתיים כשאזורים במוח שקשורים בפחד נכנסים לפעולה יש עליה בפחדים. אם לפני כן ילדים פחדו רק אם קרה משהו מבהיל , עכשיו הם מפחדים גם ממה שאולי יקרה, ממה שהם זוכרים שקרה, ממה שהם חושבים ומדמיינים, או שמעו (ולא כל כך הבינו) שקרה למישהו אחר.. יש נטיה גנטית לפחד מרעש.. דברים שזזים מהר. מפתיעים. חושך. שערות.. ואולי גם מים.
ילד יכול לפחד ממים כי הגננת או מישהו אחר, הסבירה משהו שקשור בסכנה שבמים. הוא יכול לפחד כי איבד את שיווי המשקל במים או נזכר שבלע מים. וכו'.
תיווך תמיד עוזר ומקצר את הדרך להבנה. אם זה להסביר לו שהוא נזהר ממשהו שהוא לא מכיר ומיום ליום הוא ילמד שאבא ואמא שומרים ואין בבריכה סכנה. אם זה להזכיר לו מה מקור הפחד, בעבר… קראי פוסט על לג' בעומר שעוסק בפחד מאש.
שיהיה קיץ קריר ורטוב עם הרבה מים.
איורים מדליקים 🙂