הדפסה
לאחרונה התחלנו לגמול את הבת שלנו מחיתולים. במקום להתפנות ולהשתחרר היא מפתחת עצירות. לקח זמן עד שהיא ישבה על האסלה. עשינו את זה בהדרגה ובלי לחץ. היום היא יושבת בשירותים אבל כלום לא יוצא. לפעמים דווקא כשהיא קמה השערים נפתחים. היא נבהלת ואולי פוחדת שנכעס. אנחנו לא כועסים, אנחנו חסרי אונים. מה עושים? האם היא עוד לא מוכנה? האם לחכות?
עם הגמילה הילד מתבקש, בפעם הראשונה בחייו, לשים לב למה שהוא חש בגופו, לזהות את האיתותים ולהגיב בהתאם תוך העזרות במבוגר. לילדים שונים רמות מודעות שונות לגופם. זוהי נטייה מולדת שהולכת ומתפתחת תוך חשיפה להתנסות ותרגול. בדרך כלל בגיל שנתיים פלוס לרוב הילדים מודעות גופנית מספיקה למשימה. זהו תהליך טבעי. וכמו בטבע – מה שלא צומח נובל. חשוב להתחיל בזמן ולא לדחות יותר מדי.
מה שמובן לנו לא מובן להם. מה שנראה לנו פשוט נראה להם מסובך. ילדים פוחדים מהאסלה, מהרעש או שמא יפלו. כשהם יושבים עליה הם מתוחים ולחוצים וקשה להם לשחרר. כשהם יורדים מהאסלה הם חשים הקלה ומשתחררים. לפעמים הם סבורים שלוקחים אותם לבית השימוש כדי שלא ילכלכו ולא כדי שישתחררו בנוחיות ולכן הם מתאפקים.
בגיל הרך כל מה שמפתיע, לא מוכר, מרעיש (כמו פעולת מעיים, אסלה או כעס) מפעיל "מערכת בלימה" – מעורר תגובת הימנעות ועצירה אוטומטית. זאת תגובה לא רצונית שלילד אין עדיין שליטה עליה. זו דרכו של הטבע להגן על התינוק מצרות. לפעמים מפרשים תגובות אלו כחוסר רצון וחוסר בשלות ודוחים את החינוך לניקיון.
אולי זה מה שקורה לבתכם. בבית, הורידו לה חיתול מתי שאפשר. פעם בשעה הנחו אותה ללכת להתפנות. בהמשך, רווחו בין פעם לפעם והזכירו לפי הצורך. אל תנדנדו, אל תשאלו, אל תבקשו ואל תכעסו. היו החלטיים. אם יש צורך, היו איתה. אם ה"שערים" נפתחים לא בזמן או במקום המתאים, הרגיעו ("לא נורא") וכוונו אותה לשבת בשירותים. גם אם לא יוצא כלום, החמיאו ועודדו. אם המשימה צלחה, התפעלו ("כל הכבוד"). אל תעשו יותר מדי טרראם. זה עלול לעורר תגובת בלימה.
עד שהרגל חדש נרכש לוקח זמן, שבועות ואף חודשים. חשוב להתמיד ברוח טובה.
אם לא עושים מזה טרראם גדול – יצא בסוף הטרראם הקטן.
היי לכן.
בני, בן שנתיים, הולך לגן עם ילדים גדולים ממנו. חלקם בתהליך גמילה וחלקם, כמוהו, עדיין עם חיתול. בחודש האחרון, בבית, הוא מודיע על כאבי בטן וקקי, מבקש לעשות באסלה ומצליח. הוא אינו מתייחס לפיפי באופן דומה. אם מורידים לו חיתול הוא מרטיב במכנסיים.
בגן הוא נוהג אחרת: הוא אינו מתייחס לא לצואה ולא לשתן ומכחיש כששואלים אותו אם עשה בחיתול.
חשבנו שכשהוא יהיה מוכן להיגמל זה יבוא ממנו. החזרנו לו את החיתול כדי לא לגרום לו אי – נעימות. מה דעתכן?
תודה, מורן.
היי מורן
ממה שכתבת נראה שבנך מוכן להתחיל תהליך גמילה. החשיפה בגן לילדים גדולים גרמה לו להפנות תשומת לב לגופו. התחושות הגופניות של קקי בולטות וברורות לו, יותר מפיפי. הוא מצליח לקרוא אותן במיוחד כשהוא בבית, במקום מוכר, רגוע, בטוח ולא מוסח מרעש והמולה, כמו בגן. לעומת זאת, לגבי פיפי, הוא פחות מצליח לפתח מודעות גופנית מלאה. כמו כל למידה, גם זה תהליך. הציעו לו להוריד חיתול בבית, מתי שאפשר, ונהגו כפי שכתבנו בבלוג. וגם אם תבחרו לחכות עוד קצת זה בסדר.
מה שנראה לנו מוזר, לא מוזר להם. אם הסביבה מגיבה בנעימות (כמוכם) לא תגרם לו אי – נעימות.
בהצלחה.
וכמובן, תודה על השאלה.
הי גוני
אנחנו המצאנו שיר קטן ששרנו לגילי, כשלמדה לעשות קקי בשירותים, והיינו שרים לה כשהיא ישבה על האסלה וחיכתה שהקקי יצא. "קקי קקי , בוא". היא כבר גמולה מזמן(זה לקח כמה חודשים..) וכבר לא צריכה את השיר, אבל רק לפני כמה ימים שמעתי אותה פתאום שרה את זה לעצמה בזמן שישבה על האסלה… בכל אופן אז זה עזר לנו להעביר את הדקה-שתיים של ההמתנה וגם ליצור אוירה קלילה תוך כדי.
למרות שהבנו שהיום כבר לא משתמשים בסיר כדי לגמול, היתה תקופה של כל כך הרבה פספוסים שבכל זאת שילבנו שימוש בסיר כדי שזה יהיה יותר זמין לידה כשהיא משחקת בסלון או אפילו מתעוררת בלילה, ואני חושבת שזה עזר.
היתה גם תקופה שהיתה מעין רגרסיה – המון בריחות פיפי המון פעמים ביום, והבנו שזה בגלל גרוי בדרכי השתן, למרות שבבדיקה לא היו סימנים של דלקת. נעזרנו בהומאופתיה חד פעמית לטיפול בגרוי וחיזוק השליטה בסוגרים (כי לא נותנים אנטיביוטיקה במצב כזה) ותוך יומיים המצב מאד מאד השתפר – והתהליך המשיך בצורה טובה יותר.
קרן.
קראתי ונהנתי מהמבט המעמיק השונה ממה שקוראים באתרים רבים אחרים. תודה רבה לכן.
ההסבר שלכן על גמילה מחיתולים כל כך בהיר ופשוט
והעצות מה לעשות הן המשך ישר וטבעי ממנו.
מתי ואיך,בכל זאת, יודעים שהבעיות לא נובעות ממשהו רגשי ושההסבר ההתפתחותי אינו מספיק?
לקרן
התוספות שלך מלבבות.
אפילו משהו טבעי ופשוט כמו חינוך לניקיוןיכול לקבל גוונים שונים ולהיות שזור ביצירתיות שהופכת את התהליך ממשהו טכני לעוד אבן בנין בקשר עמוק שנבנה בין הורה לילדתו. תודה
לאנונימי/ת
בבלוגים עתידיים נתיחס גם לבעיות בגמילה שנובעות מקשיים רגשיים. כאשר עוסקים בגמילה בפעם הראשונה,
כאשר לא מדובר בנסיגה אלא בבעיות תואמות גיל, וכאשר אין סיבות ניראות לעין לבעיות רגשיות עדיף לפעול על פי ההסבר הפשוט.זה פשוט כך.
ובכלל,החיים מסובכים דיים. למה להסתבך היכן שלא חיבים?
שלום גוני,
העצות באו לנו בדיוק בזמן. כעת אנחנו גומלים את ביתינו בת 3 ושלושה חודשים. יום אחד הצליחה להיות יבשה ושמחה בכך עד ללכלוך הראשון ולקקי הראשון בשירותים. היא נורא נבהלה ודרשה בהיסטריה טיטול. החזרנו את הטיטול והמשכנו לדבר ולשחק בדובי שעושה בסיר. כיוון שפוחדת שתיפול באסלה אנחנו מנסים בסיר, שוב הצליחה יום אחד אך היא לחוצה ומתנגדת. חשוב לציין א. היא ביקשה מעצמה לעשות בסיר שוב.
ב. הישיבה בסיר מאוד בנחת בסיפורים, ממתקים וכו'
לרבקה חן חן
להבדיל אלף אלפי הבדלות…נזכרתי איך בפעם הראשונה שניסיתי לאפות עוגה המטבח התלכלך כל כך..
ואני נבהלתי נורא. לקח לי זמן רב לחזור ולנסות, ולא להרתע רק בגלל הבלגן. בגיל שלוש לבתכם גמישות ונכונות לניסוי וטעיה שמקבלת הזדמנות ותירגול דרך חינוך לניקיון. בהצלחה
איזה יופי! האיורים מקסימים והעצות וההסברים קולחים ופשוטים.
פתאום הבעיות מובנות יותר ונראות אפילו פשוטות יותר. אשמח אם תעזרו לי:
הבן שלי בן ה- 11 ילד חברותי, עצמאי וחכם, עם זאת הוא מפחד להיות לבד בשירותים או באמבטיה ונוטה לכן להשאיר את הדלת קצת פתוחה, אני לא יודעת האם זה קשור אך חוץ מזה מידי פעם אני מוצאת מעט צואה בתחתונים שלו, בעיקר בתקופות בהן הוא יותר פוחד או יותר נסער ומרוגש.
דיברנו איתו על הפחדים שלו, מבלי לפגוע או להאשים והסברנו לו מדוע בכל זאת חשוב לנו שיסגור את הדלת בשירותים ושזה חלק מהדרך להתגבר על הפחד, כמו כן ביקשנו ממנו לקחת אחריות לכך שתחתחוניו מתלכלים ולהכניסם לתוך שקית ריחנית לפני שהוא מכניס אותם לארון הכביסה. יש תקופות ארוכות שזה בכלל לא קורה ויש תקופות שזה קורה המון. האם נהגנו נכון? איך אפשר לעזור לו?
גוני ושרי,
אני מודה לכם על הבלוג האיכותי והרלוונטי כל כך. האיורים והעיצוב מרהיבים, ובכלל שילוב מנצח של מקצועיות ובהירות. נדיר למצוא (ברשת) עצותותובנות גם פרקטיות וגם מקצועיות. פשוט כיף!
הבת שלי בת השנתיים וחצי סובלת בשנה האחרונה מעצירויות, היא עדיין עם טיטול ולא התחלנו עדין את תהליך הגמילה. היא עושה קקי (בטיטול, כמובן)רק אחת לכמה ימים, וגם אז זה כואב לה, גורם לה מאמץ גדול (היא ממש מאדימה) ולפעמים אפילו מלוווה בבכי (היא הולכת לחדר צדדי ולא רוצה שיתקבו אליה בזמן המאמץ) המאמץ ואולי הכאב או הפחד גורמים לעסק הזה לקחת כמה דקות תמימות. רופא הילדים המליץ על שמן פרפין (עוד לא ניסנו את זה) שאלותי: האם המניעים והטיפול בבעיה הם פיזיולוגיים בלבד? בהתחשב ברקע זה האם כדאי להתחיל לגמול אותה או דוקא לחכות לשיפור? האם יש משהו שניתן לעשות כדי להקל את תהליך הגמילה?
אשמח לקבל תגובה!
לבבית שלום,
תודה על שאלה חשובה שמרחיבה את היריעה.
אם לבנך פחדים שגורמים לו להירתע מללכת לשירותים, חשוב להבין מהם אותם פחדים ולטפל בהם.
בין לדחוף קדימה לבין לטפל במה שמעכב התקדמות כדאי תמיד להתחיל במה שמעכב. נסו לברר איתו מדי פעם מה הפחיד והסעיר אותו היום.אולי בהתחלה לא תהיינה לו תשובות אבל הוא ילמד להבין ולהבהיר את עצמו(האם הוא צופה בתכנים מפחידים בטלוויזיה או במחשב?).
לגבי החינוך לניקיון- מה שעשיתם, יפה עשיתם. בנוסף כוונו אותו לשבת ולנסות לעשות את צרכיו בזמנים קבועים ביום (בבוקר, בערב) כשאתם בקרבת מקום, כדי שלא יצטרך בזמנים אחרים או במקומות אחרים כשהוא לבדו וחושש.
זוהי רק תשובה חלקית שאינה מחליפה ייעוץ, מקוות שהדברים יפתרו.
איילה,
השאלה במקומה ורלוונטית להרבה הורים. רק בחודש האחרון, בלי קשר לבלוג, עסקתי בארבעה מקרים דומים לשלך. זוהי דוגמא למנגנוני ההימנעות והבלימה עליהם דיברנו בבלוג. שמן פרפין משמן את הדרך לפתרון הרצוי.
ילד שמפתח עצירות והולך הצידה בעת מתן צואה מסמן לנו שיש לו מספיק מודעות גופנית על מנת להתחיל בגמילה, אולי יותר מודעות לעצור את ההפרשות מאשר מודעות לשחרר. המודעות לשחרר תתפתח בתהליך הגמילה. מצד שני לא כדאי להתחיל כמה דברים יחד. תנו לה פרפין במשך שבוע ואחר כך התחילו בתהליך גמילה.
בהצלחה.
שלום גוני ושרי,
הבת שלי בת שנתיים החליטה שהיא נגמלת. בהתחלה קצת חששתי כי לא הייתי בטוחה שהיא מוכנה לכך פיזיולוגית, אך מכיוון שהיא הייתה נחושה כל כך החלטתי ללכת על זה.
הורדנו חיתול. היא לא מבקשת פיפי בכלל!!! רק עומדת ליד דלת השירותים מחזיקה בפות. אין לי ספק שמבחינה פיזיולוגית זה בסדר, כשאני אומרת לה לחכות עוד רגע היא מחכה ולא מפספסת. כמו כן, שמתי לב כשאני לוקחת אותה לשירותים ביוזמתי היא יושבת מחכה שנייה ומתאמצת "לשחרר" ואף מצליחה..
מה הבעייה? ברגעים שאני לא מסתכלת, היא לא אומרת את המילה פיפי וכך מפספסת (ואומרת: או יו יוי).
אגב, חוץ מזה היא מדברת יפה מאוד.
היא מפספסת פעם או פעמיים ביום.
המשך לשאלה הקודמת: אתמול שכחתי לשים לה חיתול בלילה. היא התעוררה ב-3 בלילה בוכה, יבשה, ומסרבת לישון. לאחר כמה נסיונות הרדמה, התישבה ועשתה פיפי על הרצפה (כך שמתי לב שאין לה חיתול). נראה לי שהיא הרגישה שצריכה פיפי ולכן התעוררה..
ובכל זאת.. לא ביקשה ללכת לשירותים…
????
לנעמה, תודה על השאלה.
מגוון הדרכים בהם ילדים מגיבים ממש מרתק!
כן, נוסף על מודעות לגוף ילדים צריכים לפתח מודעות לכך שהם ואמם לא חולקים את אותן ה בנות ומחשבות. מבחינתה את יכולה להבין אותה גם בלי שהיא תגיד לך שיש לה פיפי. איך יתכן שאת מבינה שהיא עיפה, רעבה, כואבת ולא עובדה כל
כך פשוטה. מה שברור להם לא ברור לנו. מה שברור לנו לא ברור להם.
הנחי אותה לאותת לך (תגידי "אמא יש לי פיפי") כשהיא עומדת ליד השרותים. שנני במשך היום "מי מודיעה כשיש לה פיפי? כל הכבוד!"
את יכולה לומר לה מדי פעם לבוא איתך לשרותים.
שחקי איתה בבובה והדגימי על בובה. בלי לחץ. זה לגמרי טבעי שהמודעות לנפש של השני עדיין מוגבלת בגיל הזה. בהצלחה!
הי גוני ושרי,
אתר מהנה ומחכים!והאיורים -תענוג.
אני פונה בקשר לתינוק בן שנה ורבע, אז אל תבהלו, אני לא גומלת אותו ובכל אופן רוצה לשאול בתחום.
לאחרונה, שבועיים, שלושה, הוא בוכה ומתנגד כשאני לוקחת אותו לאמבטיה כדי לשטוף אותו אחרי שעשה בחיתול. פעם הוא יכל מאוד להנות מזה. [גם היום אחרי הרגע הראשון של השטיפה בדר ךכלל הוא כבר נהנה מהקטע של להיות במקום המרתק הזה ורוצה אחר כך לשבת באמבטיה למרות שהיא בלי מים].
עוד התנהגות שפיתח בערך בחודש האחרון: הוא אוהב לגעת בכיס שלו וצוחק, ניכר שזה מסב לו הנאה.
האם יש קשר בין הדברים שאני מפספסת?
נראה לך מתאים לגיל, או מה? אשמח להבין את התופעה. ואיך בריא להגיב לחלק של החלפת הטיטול.
הרבה תודה
אמאלה,לא נבהלנו!
וגם לך אין מה להיבהל.הכל נשמע לגמרי נורמלי ואפילו משמח. בגיל שנה ילדים מתחילים להיות מודעים לרגשות, רצונות, העדפות שלהם ולמה שמסב להם עונג. ניראה שבנך מוחה על כך שמפסיקים אותו באמצע משהו, שמרימים אותו בלי לידע אותו. ההפתעה והשינוי הם שמפריעים לו יותר מאשר האמבטיה. גם ההנאה מהגוף שלו והמודעות לאברים השונים מתפתחת. זו ההכנה לגמילה שתגיע במועדה.
נסי לומר לו לפני שאת לוקחת לאמבטיה. יש הורים שכדי לאותת לילד מה הולך לקרות שרים לו שיר:מי חמוד,מי חמוד, מי מחליף חיתול, חנן מחליף חיתול..
שירי כדי להזכיר לעצמך שאת נותנת את הטון ולא הוא. נשמח לשמוע איך הולך.
גוני, שלום
רציתי להודות מאוד על העזרה בגמילה. לאט למדתי להבין את ביתי בת השלוש וחצי שהסבירה שמפחדת לעשות קקי כי הקקי עוקץ (!) בגלל בעצירות שפיתחה כנראה כך הרגישה.
מה שלנו באמת מאוד עזר זה ה"צריך לעשות" כמובן בנחת. ו"אם לא תעשו מזה טררם גדול יצא הטררם הקטן…
כיום יבשה אפילו בלילה. רב תודות!
אנחנו מכניסות המשך התכתבות על שאלות שנשאלו בפוסט זה ובטעות עברו לפוסט אחר, סתם בכדי שתהיה לכם תמונה שלמה יותר:
שלום גוני,
בינתיים ניסיתי ליישם את הדרך שהצעת לי, לצערי הילד בוכה נמרצות כשהוא נכנס לאמבטיה. אולי בפעם השנייה הלקיחה הייתה יותר נעימה אבל לא באמבטיה. שם הוא נשכב ובכה ומחה.
אני רוצה לשתף אותך בעוד רעיון שלמדתי מהבלוגים והתגובות, יישמתי אותו בסיטואציה אחרת.
הילדון שלי אוהב מאוד לרוץ למקרר, איך שהוא נפתח הוא מוציא את בקבוק המיץ ענבים וצועק: 'דידוש' [קידוש]. הוא מתקרב לארון של הגביעים ושוב צועק דידוש. בימים האחרונים זה נהיה בכי, וכמו זריקה של הגוף כי עכשיו לא עושים קידוש. לקחתי ממך כיוון והתחלתי לומר לו: אתה רוצה קידוש. קידוש. מתי עושים קידוש? ואז שרתי לו: היום יום ראשון. מחר שני, שלישי, רביעי,…ואחר כך שבת. כמובן השיר הולך עם ספירה של אצבעות. אני בטוחה שהוא לא מבין את הזמן אבל תוך יום הוא הולך לגביעים, פחות בוכה. אני אומרת לו: אתה רוצה קידוש? מתי? בוא נשיר. הוא מתחיל עם האצבעות. אחרי השיר הוא מתחיל לדבר אלינו עם הג'יבריש שלו ומצב רוח שמח. לא ייאמן! כולו שנה ורבע.
ל"אימאלה, לא נבהלנו" (מהבלוג על חינוך לניקיון)
ממש מלבב לקרוא את היישומים והרעיונות שלך ולשמוע שזה, אכן, פועל.
לגבי האמבטיה אל תתייאשי. אפילו צמח לא פורח אחרי השקיה אחת. עשי הכול לאט. הוסיפי מילות עידוד .אם שיר עוזר לגבי הקידוש נסי גם באמבטיה לשיר. בנחת. יותר קל לוותר על משהו רצוי מאשר להשלים עם משהו לא רצוי!
לא יאמן, כולו שנה ורבע!
תודה גוני, אמשיך לנסות. זו אבחנה שמסבירה יפה את ההבדל בהסתגלות. הכל את מביאה בכזו תמציתיות ודיוק.
כבר התלהבתי כמו אמא שאוהבת להשוויץ בילד שלה שכתבת :'לא יאמן, כולו בן שנה ורבע'. עד שראיתי שפשוט חזרת אחרי. אבל באמת אין עליו. זה מדהים ומרגש לראות איך הם מתפתחים.
שלום גוני,
אחרי שעשר זמן מה עם הילדון שלי שמחה נמרצות על החלפת הטיטול באמבטיה אני שמה לב לשינוי. אשמח להודות ולשתף אתכם:
אם קודם היו בכיות והיזרקויות בזמן החלפת הטיטול באמבטיה. כיום, הוא כבר הולך לבד ונעמד ליד האמבטיה. דופק על הדלת שלה. [שמוכרחה מחמת בטיחות להיות סגורה] ואומר כחח כחח.
זה לא אומר שלפעמים הוא לא רוצה ומסרב. O.K.מבחינתי זה בסדר ככה.
המון תודה.
שלום גוני,
רציתי לשמוע את דעתך ועצתך על תופעה שקוראת אצלינו בבית.
בני בן ה7 מרטיב באופן קבוע. אני בטיפול על הקשר איתו. מתברר שהיה לי הרבה מ הלעשות והדברים הולכים יפה.
מה שכן, למרות ההתקדמות ביחסים הילד ממשיך להרטיב. עכשיו שבוע לפני שנת הלימודים [אני לא יודעת עם זה קשור?] הוא אפילו מרטיב יותר.
מה את אומרת לעשות ואיך את מסבירה זאת?
ל"מתקדמת ביחסים" שלום
ליחסים בין הורים וילדים יש השפעה על הרגלי ניקיון. כשהיחסים טובים וההיררכיה ברורה יש לילד יותר רצון לרצות את ההורים. אתם מטפלים בנושא היחסים, כפי שראוי לעשות. אני מניחה שנושא ההרטבה עולה גם בטיפול, ואם לא אז כדאי . אני אענה על שאלתך באופן כללי. המידע שאתן אינו מחליף את מה שתשמעו מהמטפל שלכם.
משאלתך אני מניחה שההרטבה היא בלילה. הרטבת לילה יכולה לנבוע מסיבות שונות. מתח, חלומות, בעיות קשב, מודעות גופנית ועוד..(נרחיב על כך בעתיד).אחת הדרכים לעזור לרכוש את ההרגל לקום בלילה לשרותים היא להקנות את המיומנויות הנחוצות. עושים רשימה של הנחיות ברורות: לא לשתות לפני השינה, לקום שעה אחרי ההרדמות ולהתפנות, להתעורר בלילה וללכת לשרותים, לקום בבוקר ולהחליף מצעים..
מנהלים עם הילד שיחה ומתחילים לעודד ולעקוב האם מצליח לעמוד באתגר. הכל ברוח טובה. אפשר לתת משהו קטן לעידוד וחיזוק על כל משימה שעמד בה (מדבקה, סוכריה או מסטיק ולא יותר). מה שחשוב זה התהליך ולא התוצאה! בסבלנות!
גוני שלום,
תודה על הבלוג המיוחד שאני קוראת בו בקביעות, ונעזרת המון.
עכשו אנחנו בעניין גמילה של הילד שלי שבעוד מספר שבועות יהיה בן 3.
חלק מחבריו בגן כבר נגמלו, והוא מדבר על כך ולכן חשבתי שהוא מוכן. קנינו סיר, וספרנו את הספר "סיר הסירים" אבל כשזה מגיע למעשה, הוא לא מסכים בשום אופן לשבת על הסיר, רק עם מכנסיים. אבל להוריד את הטיטול – אין על מה לדבר. פעם אחת ניסיתי והוא בכה מאד. אני לא רוצה להלחיץ או להפחיד אותו ולכן הפסקתי מיד.
אציין כי עוד לא שמתי לו תחתונים אף פעם, חשבתי שהוא צריך להכיר את הסיר קודם ולנסות לשבת עליו.
מה לעשות?
לחכות?
לנסות בכל זאת לשכנע אותו?
ושאלה חשובה נוספת: האם נכון לגמול ביום ובלילה ביחד?
"חשבתי" יקרה
(ילד בן שלוש שלא מסכים לשבת על סיר)
אם מישהו היה מזמין אותך לאכול מאכל שאת לא מכירה, מנסה לשכנע אותך במילים שזה טעים ובאותו זמן מעווה את הפרצוף כאילו הוא ניגעל מהטעם – למה היית מאמינה? היית טועמת או מסרבת?
בגיל 3 הוא לפחות חצי שנה כבר בשל לגמילה. כדי שהוא יאמין שמשהו שהוא לא מכיר הוא לטובתו הוא צריך לראות שאת בטוחה, מחיכת ולא נירתעת. יש סיכוי שאת חוששת להלחיץ אותו והוא מפרש שאת חוששת מהסיר.
שימי את הסיר בין המשחקים, הושיבי עליו את הבובה, את הילד תוך כדי משחק, את אחד האחים ואפילו שבי בעצמך. אחר כך בשרותים נסי להושיב את בנך בלי מכנסיים ובלי חיתול כמו שהיית מנסה לשכנע אותו לשחק במשחק חדש. בלי חשש. מתוך שיכנוע פנימי מלא . חיזרי על כך כל פעם שאת רוצה להחליף לו. תראי שלאחר כמה פעמים הוא יהיה מוכן. הוא ידבק בשיכנוע שלך ולא בחשש שלך.
לגבי גמילה ביום ובלילה – אין דרך אחת. אבל לפי מה שאני מתרשמת לא מתאים לאמא (הכוונה לך) לגמול גם ביום וגם בלילה. הרשי לעצמך לעשות את זה צעד צעד.
וזכרי: זה לא "או שמצליחים מיד, או שניכשלים לעד". "מנסים, מנסים ובסוף מצליחים"
שיהיה בהצלחה!
ספרי לנו.
הי,
רציתי לשאול לגבי ילדי גן טרום חובה. יש לי בת בת 3 אשר נגמלה לחלוטיןלאחרונה בורח לה קקי בתחתונים, בגן, וגם אחה"צ בבית. הילדה טוענת שבגלל שהיא רוצה לשחק היא לא הולכת לשירותים, עד שבסוף בורח . מדוע חל שינוי ביכולת השליטה? מה ניתן לעשות על מנת לעזור לה לשלוט בכך
ל"הי!"
(ילדה בת 3 שחזרה ללכלך בתחתונים)
כבר כתבנו בעבר שחינוך לניקיון איננו חד פעמי ואינו נעשה בשלב אחד.
בהתחלה הם לומדים לזהות את תחושות הגוף, להתאפק ולשחרר במקום המתאים. אחר כך הם מגלים שאפשר להתאפק ולדחות את מתן ההפרשות למועד מאוחר יותר. בארבע מתוך חמש פעמים זה מצליח. הם רק לא מצליחים לנבא מתי זו הפעם החמישית.. אולי אם הם ימשיכו להתאמן הם יצליחו. זה די דומה למה שקורה לנו עם כסף. בהתחלה אנחנו מצליחים לאזן ביןההכנסות להוצאות. ואז אנחנו מגלים שאנחנו מצליחים לדחוס עוד קצת הוצאות לחשבון.. או שלא! ככה זה גם אצלם.
אם היא למדה את השיעור הראשון, זה הזמן לעבור לשעור הבא. הסבירו לה שכאשר היא צריכה לשירותים וגם רוצה לשחק – השירותים קודמים. ככה היא תוכל לשחק, אחר כך, ללא הפרעה.
"צריך" או "רוצה" -"צריך" עדיף!
עודדו אותה להתפנות לפני יציאה מהבית או לפני שמתחילים פעילות חדשה. הרגיעו אותה שהמשחק יחכה לה. מה שברור לנו לא ברור להם. (גם לנו לא ברור שהקניות יחכו לנו גם בחודש הבא. במיוחד כשמאוד רוצים).קראי גם את הפוסט "הפיפי חזר".
שיהיה בהצלחה. ספרי לנו איך זה מתקדם.
שלום גוני,
בעוד אני מתלבטת מאיזה צד להתחיל את ההכנות למשימת הגמילה. חלק מהתוכנית היא להציץ פה בבלוג בני הקטן הפתיע אותי.
הילדון מתקרב לשנתיים ורבע. לפני תקופה ראיתי שהוא מתפעל מהשפרצת הפיפי באמטיה. הסבתי את תשומת ליבו. מאז הוא אוהב 'לעשות מים מהבטן' כשהוא מתרחץ, או מחליפים לו טיטול.
[במיוחד שהוא אוהב להיות כבאי עם צינור המים וזה עוד צינור מעניין…]
אתמול הוא עוצר אותי שרוצה לעשות מים מהבטן בשעת הרחצה. אני מחכה. והוא מתמהמה.
אחרי רגע הוא אומר לי בקול מתוק ומבקש: 'אמא, תעזור לי לעשות מים מהבטן'.
עם כל העונג מהמתיקות הבנתי שיש לנו עוד מה לחכות. לא? במיוחד שהוא ממש לא מגלה עניין ב'ללכת לשירותים'.
אחת שממש מוכנה לקבל פטור לעוד תקופה מהמשימה.
רציתי לשאול בנושא הגמילה: יש לי ילדה בת שלוש שנים, גמולה כשמונה חד', יש לציין שהגמילה עברה בהצלחה ב"ה וללא בעיות – אך משום מה עדיין יש לה פחד מקקי – אמנם היא לא מפספסת אך מתלוננת הרבה על כאבי בטן (עד שמשתחררת – אנחנו מנסים להסביר לה שכדאי ללכת להתפנות כי קקי שנשאר בבטן מכאיב אך זה לא מועיל) היא מבקשת מס' פעמים לשירותים מתישבת – מתחרטת וחוזר חלילה עד שלבסוף תופסת את האומץ – יש לציין שגם אז היא ממש אחוזת פחד ומבקשת שנשמור עליה (לתת לה יד וכדו'..) נחזיק לה את הבדים את השערות וכדו' – שלא יתלכלך…
מה דעתך בענין? מה לעשות?
תודה רבה מראש
ל"כבאית"
(ילד בן שנתיים ורבע שעושה מים מהבטן, כמו כבאי).
נישמע שבנך ממש,ממש, ממש מוכן ללמוד את נושא ה"כבאות". הוא איננו יודע מתי אמא יכולה לעזור ובמה, ומתי זה משהו שהוא צריך להמשיך לנסות לבד. כל מה שהוא רוצה זה שתעזרי לו במילה טובה ובמסר שמאמין ביכולת שלו להצליח. ובטוח שתראי תוצאות.
אם את רוצה פטנט שיכול לעורר את המוטיבציה שלו ללכת לשרותים, שימי מידבקה קטנה (של מכונית כבאים!) על דופן השרותים ועודדי אותו להשפריץ עליה. זה עובד עם בנים.
חוץ מזה קרוב לודאי שהוא מוכן ללכת לשרותים, רק לא באותו הרגע. הוא עוד לא מבין עד הסוף את הקשר בין שרותים לפיפי.
לכן הוא צריך את עזרתך.
מצטערת. לא קיבלת פטור. אבל אם מאד מתחשק לך את תמיד יכולה לדחות קצת. זה ההבדל בין עבודה והורות. אף אחד לא לוחץ .
"פחד מקקי"
בגיל שלוש החשיבה ההגיונית עדיין לא מדוייקת. ילדים חכמים מחברים אחד ועוד אחד ויוצא להם עשר. לכן הם ניבהלים.
אם הקקי נופל לשרותים. והיא יושבת על השרותים – מסקנה: גם היא יכולה ליפול לשרותים.אם קקי שנישאר בבטן מכאיב והיא עושה קקי שנשאר בבטן – מסקנה: תיכאב לה הבטן.
אם קקי מלכלך והיא עושה עכשיו קקי – מסקנה: כשהיא תעשה קקי היא תתלכלך.
ילדים לא זקוקים לסיבות והסברים עודפים כדי לעשות בשירותים. הם זקוקים לעידוד והרגעה וקישור של יציאות והפרשות עם משהו טוב.
בכלל, כאשר ילדים בקונפליקט – לעשות או לא לעשות – במקום לחזק את הכוחות הדוחפים ( למה כדאי לעשות) עדיף קודם כל, להחליש את הכוחות המעכבים (מה מונע מהם לעשות). ככה זה גם עם מבוגרים.
שחקי איתה בבובה שהולכת לשירותים. הרבי להחמיא ולהרגיע: אף אחד לא נופל לשירותים וגם לא השמלה או המחרוזת. הקקי לא מלכלך והריח תמיד עובר, . ואימא תמיד אוהבת ועוזרת, ובסוף היא בטוח תעשה קקי.
התיעצו עם רופא במידה ויש לה קצת עצירות שמכאיבה לה.
והעיקר, הרגעו והתעודדו כדי שתוכלו להרגיע ולעודד. זו תופעה שתואמת את גילה
ספרי לנו מה קורה.
שלום גוני,
אנחנו גומלים את בן השנתיים וחצי+.
היה די ברור שהוא בשל. אם כי לא אני.
אנחנו מתחילת השבוע לוקחים אותו לשירותים כפעם בשעה. יש ימים שהוא יבש ויש שפחות. אבל שני דברים לא בכיוון תזוזה:
1- הוא לא מבקש ללכת לשירותים. [פעם אחת כשנחתי קרה לי דחוף, כשקמתי והושבתי אותו אכן הרטיב- לא ברור אם יש קשר].
2- הצואה ממשיכה דרך קבע- פעמים ביום בתחתונים.
אנחנו מסתפקים איך להגיב כדי לעזור לו להבין את חלקו בתהליך. בעלי צחק ואמר שאנחנו תכננו את הגמילה אבל לא הוא.
מחכים לתשובה
שלום גוני, חנוכה שמח,
זה שוב אנחנו עם הילד בן השנתיים וחצי.
אין שום כיוון של התקדמות ואנחנו כבר ביום העשירי.
אן שאנחנו לוקחים את הילד לשירותים או שהוא מרטיב.
את הצואה הוא עושה באופן קבע בתחתונים.
חוץ מלהיות יותר עצבי [מתרגז כל רגע, אפילו מצעצועים שלא מסתדרים], בכיין [איי…הא…]ותוקפן [לך מפה, אני אזרוק אותך לזבל ואפילו כשלא הרשתי משהו- אני רוצה אמא אחרת] העסק לא נראה מתקדם לשום כיוון. האם אנחנו קצרי רוח? אולי לא פועלים נכון? או שלא הבנו שהילד עדיין לא בשל מספיק?
אשמח מאוד לתשובתך.
הלוואי שנתייבש מרוב ציפייה.
ל"מתייבשים"
(ילד בן שנתיים וחצי בתהליך גמילה)
פעם הכרתי ילד שזרע בגינה. עבר יום. עברו יומיים. עברו עשרה.. הילד נלחץ:"אני כבר ביום העשירי ושום דבר לא פורח!".
ככה זה עם פרחים. גדילה אמיתית לוקחת זמן. יש ילדים עם מודעות גופנית גבוהה שנגמלים מיד. אחרים שפחות קשובים לגופם לא ממש מבינים מה בדיוק רוצים מהם.
אם נראה לכם שהוא נעשה יותר עצבני אולי הוא קולט את המתח וקוצר הרוח שלכם. אולי.
המשיכו, בנחת, לקחת אותו כל שעה לשרותים. אתם יכולים להנחות אותו מה אומרים ("מה אומרים?.. 'אמא, יש לי פיפי'. יופי, כל הכבוד!"). אם הוא עוד לא מזהה את תחושות הגוף שמקדימות להפרשות הוא גם לא יודע להתריע על כך. נסו לזהות זמנים בהם הוא בדרך כלל עושה צואה ואז לתת לו לשבת יותר זמן. לשבת לידו. לספר לו את הספר על נפתלי או ספרי גמילה אחרים. אם הוא מרטיב או עושה במכנסים נקו אותו בלי כעס ואחר כך הושיבו על השרותים כדי שתמיד יקשר בין הפרשות+ שירותים (או סיר)+ וחיוך של אמא.
אם תתמידו להנחות אותו בסבלנות ורוח טובה אין ספק שהוא יצליח.
שלום גוני,
יש לי תאומות מתוקות בנות שנתיים וחמישה חודשים.
בגיל שנתיים הן נגמלו בקלות רבה. אחת מהן התחילה לעשות בעיות. אסביר איך זה התגלגל:
מהרגע הראשון זה הלך ברגע. ביום הראשון היא פשלה וכבר ביום השני הייתה מבקשת לסיר לעשות פיפי או קקי בסיר. בלי שום תזכורת או נדנוד שלי.
אחרי שבוע ראיתי שהן קמות יבשות הורדתי לה ולאחותה את הטיטול בשנת צהרים וארי עוד שבוע ביקשו להוריד בלילה. הכל היה מצוין.
אחרי חודשיים ביום אחד פתאום התחילה התאומה לעשות על הרצפה. שוב ושוב. בהתחלה הגבתי וואווי! מה קרה?- לא הכרנו את זה.
כשזה נמשך שבוע ניסיתי בגערות אפילו אחרי שבועיים הבאתי לה סטירה. היא בכתה ואמרה שהיא גדולה.
זה הפך להיות שאולי פעם ביום היא מבקשת וכל השאר מרטיבה. היה פעם בכמה ימים שאמרה שצריכה. אולי פעם ביום. לפעמים לקחתי אותה בעצמיכי ראיתי שצריכה. היא בדרך כלל מאוד התנגדה. מתקשטת בגופה ובסוף יורדת מהשירותים ומרטיבה. רק לפעמים זה עזר בהסחת דעת.
אמרו לי אולי חסר לה תשומת לב- ניסתי לתת עוד וזה לא השפיע. עשיתי מבצע וגם אל היה אפקטיבי.
יום אחד אמרתי לה: בואי נלביש לך טיטול. אי אפשר תחתונים. אחרי ששמתי לה מיד אמרה שצריכה לעשות ולא הסכימה טיטול.
בתסכולי ניסיתי אחרי כחודש + להתחיל לקחת אותה כל שעה. זה היה עוזר ברוב המקרים- זאת אומרת היא יותר יבשה. עדיין יכולה לפספס אחרי חצי שעה או אם לא שמתי לב ועברה שעה- וודאי בורח לה. היא כרגע [כל שעה] לא מתנגדת ללכת איתי. אבל יש לי שתי שאלות מציקות:
1– האם להמשיך לקחת אותה או לתת לה טיטול? אולי להעביר את האחריות אליה ולתת לה להגיב בלי הלקיחה שלי? נראה לי שזה יהיה בעיקר הרטבות
2-למה זה קורה? מה קרה לה פתאום? הי אהרי יודעת לזהות. אפילו רמת וכושר האיפוק ירדו. מה זה?
ל"מה קרה"
(תאומה בת 2.5 שחזרה להרטיב)
כמה חבל. מה שסטירה אחת מקלקלת לפעמים קשה לתקן במאה נשיקות.
דברים טובים שקורים אנחנו מקבלים כמובנים מאליהם. וכשמשהו לא מסתדר אנחנו מופתעים. האמת שזה בדיוק ההפך. זה תמיד פלא בעיני כשהם לומדים ללכת לשרותים תוך מספר ימים.
בואי ננסה להבין מה קרה:
תוך זמן קצר הבת שלך למדה ללכת לשרותים. אולי היא השתדלה מאוד כי היא ראתה שזה משמח אותכם. אולי היא חיקתה את אחותה. אחרי חודשיים חלה נסיגה בהרטבה. אולי היא התעיפה (כמו שאנחנו מתעיפים מדיאטה שהתחלנו). אולי היא רצתה לחקור מה קורה כשעושים על הריצפה (ככה זה אצל ילדים). אולי התחיל החורף והיא לא הצליחה לקרוא את הסימנים. אולי היא היתה מודאגת ממשהו ולא פנויה לשים לב לתחושות הגוף…
כדי שילד יגמל הוא צריך לחבר תחושות גוף עם פיפי עם שרותים ועם הרגשה טובה. כשהיא זכתה לכעס ומכה היא התחילה להדחיק ולהמנע מכל מה שקשור בנושא (ממש כמו שאנחנו לא נטלפן למי שצעק עלינו, אפילו אם הוא צדק).
ניראה לי שאת מיחסת לבתך הרבה יותר הבנה ממה שנכון ליחס לילדים בגילה. בגיל הזה עונשים ומבצעים לא ממש עוזרים. להעביר לה את האחריות בגילה זה כמו לתת למי שלא יודע חשבון להיות מנהל חשבונות. בגילה היא זקוקה להנחיה והדרכה ברוח טובה מה כן לעשות.המשיכי לקחת אותה כל שעה. החמיאי לה ועודדי אותה (כל הכבוד! מי ילדה גדולה! כמה שאני שמחה!). אם בורח לה הרגיעי אותה וכווני אותה ללכת לשרותים (לא נורא. מיום ליום תלמדי.בואי נלך לשרותים. כל הכבוד!). הורים סיפרו לי שהם חיברו שיר:"פיפי עושים בבית שימוש.. כל הכבוד!" ושרו ושיננו אותו לאורך כל היום.
אם תתמידי ברוח טובה ותזכרי ותזכירי לעצמך איזו ילדה חמודה יש לך ואיזה אמא טובה יש לה, בטוח שזה יעבוד. ספרי לנו מה קרה.
שלום גוני,
הנה, אט אט מכיר הילד שלנו את תחושות הגוף.
בפעם הראשונה שהקקי יצא בסיר הוא אפילו לא ידע לספר שהנס קרה. רק חוש הריח הריע את תרועתו.
אחרי כחצי שעה, כשהוופלה והשמחה מצאו חן בעיניו הוא מבקש להתישב שוב בסיר. ואומר לי: 'אמא, תלחצי לי פה…'.
עוד יום אחד ונכנסנו לשגרה.
בסוף זה קרה.
שלום גוני,
יש לי ילדה חמודה בת שלוש וחצי.
גמלנו אותה בקיץ- באוגוסט.
מאז הגמילה שכבר זורמת והיא כבר הולכת לשירותים,עושה פיפי וקקי לבד. ולכאורה הכל בסדר.
אבל יש אבל גדול- פעם ביומיים שלושה היא מלכלכת בתחתונים או מרטיבה. ברור לי שהילדה יודעת לגשת לשירותים. אני לא בדיוק רואה שזה קורה כשהיא שקועה במשהו. אני ממש חסרת אונים. למה זה קורה ואיך אני אמורה להגיב על זה כדי להפסיק את התופעה.
ניסיתי להטיף, ניסיתי לשתוק ולטפל עניינית. אמי הציעה לי לתת סטירה קטנה כל פעם ולא היה נראה לי אתמול שזה הולך לעבוד.
לפני חודש נולד לנו תינוק והילדה כמובן יותר רגישה. [אם כי התופעה היית הקודם!] חשוב לי יותר להגיב בצורה שלא תזיק לה, מספיק אני רואה בעיניה את ההתמודדות עם האח הקטן שפלש לחיים ומכניס ספק במקומה במשפחה.
אנא, עזרי לי.
שלום לך גוני ולבלוג,
אני מנסה להבין איך גומלים ילד מפיפי בלילה. הילד כמעט בן 3. האמת, שהרבה פעמים הוא יבש. וודאי אם אני לוקחת אותו ותלוי גם כמה קרוב לשינה שתה חלב. מהידע על הנושא אני מבולבלת:
כן לקחת/ לא לקחת?
להפחית שתייה/ לא משנה?
לשים בינתיים חיתול/ שירגיש כשמרטיב?
אשמח לקבל הכוונה כדי להתחיל נכון.
תודה רבה
ל"אבל גדול"
(ילדה בת 3.5 שמלכלכת מידי פעם)
לא הטפה ,לא שתיקה, ולא סטירה יעשו את המלאכה. כמו שלא היית מטיפה או נותנת סטירה כדי שילד ילמד חשבון. לנו זה ניראה מובן אבל בשביל ילדה בגילה לשים לב לתחושות הגוף, לרוץ בזמן לשרותים, לדעת מתי אפשר יהיה להצליח להתאפק ומתי לא – זה מתמטיקה גבוהה.
קראי תשובה שכתבנו ב9 לינואר לגבי ילדה שמרטיבה ונהגי באופן דומה לגבי היציאות הקשות. חשוב לעודד את הילדה לשבת בזמנים קבועים מספיק זמן כדי להצליח להתרוקן, להסביר לה ברוח טובה שגם אבא ואמא עושים ככה. הציעי לה ללכת להתפנות לפני שהיא מתחילה לשחק כדי שזה לא יפריע לה אחר כך, וספרי לה כמה את גאה בה כשהיא עושה זאת.
ובשום מקרה אל תתני סטירה. אפילו לא קלה. אפילו לא על היד. אפילו לא הסבתא.
הרגישות שלך לרגישות של הבת ללידת האח נוגעת לליבנו ובודאי נוגעת לליבה. מצאי זמן קבוע ביום לשחק איתה ולהקדיש רק לה וגם לזה היא לאט לאט תתרגל.
שיהיה במזל טוב!
קיראי פוסטים נוספים בנושא קקי פיפי וגם את השאלות והתשובות בנושא (על ידי לחיצה על התוויות שבצד).
ל"להתחיל נכון"
(גמילה של ילד בן 3 מהרטבת לילה)
ההתחלה הנכונה היא קודם כל להכיר בכך שבגיל 3 הרטבת לילה היא לגמרי נומטיבית. ילד בגיל הזה מתקשה לשים לב לתחושות הגוף תוך כדי שינה, להעיר את עצמו, ללכת לשרותים ולחזור להרדים את עצמו.
אין דרך אחת לגמול ילד בלילה ולכל ילד ולכל הורה מתאימה דרך אחרת. את יכולה להוריד חיתול, לתת לשתות שעה לפני ההשכבה, לקחת לשרותים לפני ההשכבה, לקחת את הילד לשרותים כשעה / שעה וחצי אחרי שנירדם (זה בערך הזמן שלוקח עד שהוא משלים מעגל שינה ועד שרוב השתיה התנקזה לשלפוחית), להקפיד שהוא הולך על הרגלים שלו ולא מיתפנה מתוך שינה, ולהחזיר אותו לישון. בדרך זו את מלמדת אותו את רצף הפעולות שהוא צריך לעשות כדי להגמל.
אפשרות אחרת: לא להוריד חיתול/ או לא לקחת לשירותים באמצע השינה.
מה שהכי חשוב זה ללמד ביום את מה שרוצים שהוא ידע בלילה. לספר, להסביר, להציג עם בובה, לשנן ("מיום ליום אתה גדל ולומד ללכת לשרותים גם בלילה", "כל הכבוד", "מי ילד גדול!"). ככה הוא יהיה גם חכם ביום וגם חכם בלילה!
ספרי לנו איך הולך.
שלום גוני.
אני אמא של התאומות שאחרי שקראתי את דבריך קיויתי לטוב.
התחלנו לקחת את הילדה כל שעה לשירותים. אפילו שלפעמים ממש התנגדה. נתנו מחמאות. שבחנו בכל הכבוד. או שלפעמים קבלה משהו. ועדיין לפעמים הרטיבה אחרי חצי שעה.וכשהחלפנו את הגדים היה נראה שזה לא מטריד או מעניין אותה.
היא כן אמרה הרבה: אני גדולה. אבל אחרי שנייה יכלה לעשות על הרצפה.
כרגע אני צריכה להחליף לה 3 פעמים ביום. התחלתי לחשוב שאבדה את התחושה של הגוף. לכן שאלתי אותה מידי פעם: את צריכה לעעשות? היא: ענתה לי עוד מעט. ומהר מאוד הרטיבה על הרצפה.
אולי, אולי פעם בכמה שבועות בקשה ללכת לשירותים.
גם את הקקי הייתי פשוט תופסת את הזמן ואם פספסתי גם את זה לכלכה בתחתונים ולא אמרה לי אחרי מעשה. מה, זה לא מפריע לה?
אולי באמת הגיע הזמן לחזור לחיתול? האמת, ניסיתי והיא הוציאה. אמרתי לה שלא נוכל לישון בלי טיטול אם תהיה רטובה.
הצילו!
מה עושים?
איך פועלים?
כמה זמן זה יכול לקחת?
שמעתי שי שיטות לתת לילד להרטיב כמה ימים עד שהוא קולט שזה אחריותו. אולי זה מידי עלי?
ל"מה קרה"
(אמא לתאומות בנות 2.5 שאחת מתקשה להגמל)
יש לי שאלה. אילו הבת שלך הייתה ללא אחות תאומה שנגמלה, האם גם אז היית כל כך מתוסכלת?
גם אצלנו, כמה שאנחנו יותר משווים אנחנו מרגישים פחות שווים. בגיל 2.5 יש הרבה ילדים שעוד לא נגמלו. בגיל הזה, כפי שכתבנו בפוסט על קשב וריכוז, יש קושי לפצל קשב, לשים לב בזמן שמשחקים למשהו אחר,להפנות קשב לגוף אפילו כשאמא אומרת..
אני חושבת שבגלל שיש לה אחות שלמדה את זה כל כך מהר (זכיתם!) את יותר מודאגת. אלמלא כן היית פחות מצפה, ואולי גם פחות עייפה ומותשת ועם יותר סבלנות.
כל למידה חדשה לוקחת בין חצי שנה לתשעה חודשים (כמו תשעה ירחי לידה. כמו הזמן שלוקח להם בכתה א' עד שהם תופסים ממש את הקריאה.)
אם את מותשת את יכולה להחזיר תחתון -טיטול בלילה לכמה זמן. אך עשי זאת ברוח טובה. אמרי לילדה שעוד קצת קשה לה. שהיא לא צריכה לדאוג. שבסוף היא תלמד. שאת מאד אוהבת אותה גם אם לפעמים בורח לה. שכדי שיהיה לה חם בלילה את רוצה שהיא תלבש חיתול. שזו לא בושה אלא פתרון זמני. ובעוד חודשיים כשיהיה חם שוב תנסו..
ילדים לא יודעים מה טוב להם. מה טוב בכלל. ממה צריך לדאוג ולהתבייש וממה לא. בשביל זה היא צריכה אותך. היי סבלנית ועיקבית וזה יגיע.
בגיל 2.5 ילד לא רק שלא מבין את המושג אחריות, הוא גם אינו מבין מה רוצים ממנו. אם תתני לה להרטיב אולי המודעות הגופנית תתחזק ואולי לא.
אני מחזיקה לך אצבעות. זה בודאי יעזור.
עם הזמן תראי שהעיקר הוא לא להצליח אלא להמשיך ולנסות. ככה זה להיות הורים.
שלום גוני ושרי,
אני רוצה לשתף אתכם בנס פורים שקרה לנו וגם אשמח מאוד אם תהיה לכם איזו מגילה להבין ולפרש אותו.
אנחנו אחרי חודשיים וחצי מתישים וארוכים של גמילה, בננו בן שנתיים ושלושת רבעי והבלוג לווה את גמילתו בסבלנות, נתן כוח להתמדה ולגיוס אורך רוח שאפילו לא ידענו שיש לנו. כמעט הרגשנו בהרפתקאה.[אם לא הלכלוך ועוד כמה…]
כמו שאתם מבינים זה לא הכי זרם. הרבה פישולים ובעיקר לא הרגשנו שהעניין עבר לאחריות הילד.
לשבת נסע הפשוש עם אחותו הבחורה מחוץ לעיר. בבית הדודה ארבעה ילדים קטנים שהיו לו לחברה. [בבית אין קטנים]. והנה הנס והפלא.
ממוצאי שבת הילד ניגש לשירותים לבד. מודיע כשצריך. לא מפשל. [שבוע וחצי- נדיר!!] והשינוי שהכי בלט היה בקקי. עד עכשיו הוא עשה בסיר והיוזמה הייתה 99% שלנו. בראשון הילד חוזר מהגן, הולך ומתיישב על האסלה ומודיע שעשה. מאז הוא ניגש גם כמה פעמים ביום ועושה.
ניסיתי לחשוב האם העצמאות ממני? המפגש עם ילדים [בני 1.5-7]? או מה? בדיוק הגיע יום הבשלות? אשמח מאוד לשמוע את דעתך גוני.
ל"נס פורים"
(ילד שנסע לקרובים וחזר יותר עצמאי ואחראי ליציאות)
אם אתם מנסים להתנער מה"נס" שקרה לבנכם אני לא יכולה להצטרף אליכם. רק ילד עם התקשרות בטוחה, שהפנים מסרים מיטיבים של ההורים ואת הרגשת הבטחון שהם משרים יכול לנסוע רחוק ולהיות מספיק רגוע כדי ללמוד שעור באחריות. אז קודם כל קבלו את הקרדיט.
ההשערות שלך בודאי נכונות. למידה על ידי חיקוי חזקה מאד בגילו של בנך. היא מבוססת על מערכת נירוני מראה שבזכותה, ברגע שהשני עושה פעולה כלשהיא נדלקים במוח אזורים מקבילים ואנחנו מרגישים כאילו אנחנו עשינו אותה פעולה. החיקוי חזק יותר ככל שחשים קירבה לאדם השני. המערכת הזו "נידלקת" חלש יותר למול אנשים זרים.
גם ההתרחקות מאמא (מהGPS)עוזרת להרגיש שהוא הנציג של עצמו. בהעדר מבוגר אחראי הוא הופך לאחראי. תחושת הזהות הניפרדת מתחזקת.
בשביל לגדל ילד מוצלח כדאי שתהיה משפחה רחבה. אשריכם שבורכתם בכזו.
אני מגיעה לבלוג הזה אחרי שכבר קראתי על הנושא כ"כ הרבה באינטרנט, ואני בייאוש גדול… הילד שלי בן 3 וחודש (ילד שני). בחורף, כשהיה בן שנתיים ו-9 (פלוס מינוס), המטפלת שלו עשתה עלינו מכבש לחצים רציני שהוא מוכן כבר לגמילה. אני התנגדתי, אבל על בעלי היא לחצה ממש חזק והוא שיכנע אותי. התחלנו את התהליך הזה (אני בלב כבד). מאז עברו כבר 4 חודשים בערך, גמילה שהתחילה בחורף, ולא מלהיבה בכלל. את הפיפי ב-99% מהפעמים הוא עושה בסיר, וכשאנחנו בחוץ הוא מוריד תחתונים ועושה יפה (בימים האחרונים גם עם זה יש רגרסיה קלה…). אבל את הקקי, למעט אולי 3 פעמים שעשה בהתחלה בישבנון ובסיר – הוא עושה אך ורק בתחתונים. הוא לא אומר כשהוא צריך, הוא לא אומר כשהוא כבר עשה ומעדיף להתעלם מזה. אין לו עצירויות הוא עושה את זה בחפץ לב בתחתונים – בבית, בפעוטון, בטיולים. כל ההתנהלות היומיומית שלנו מושפעת מהמצב – מאוד קשה לנסוע לטיולים, לבקר חברים, להתרחק מהבית. אני לא אובייקטיבית, אבל לדעתי הוא ילד חכם ורגיש בצורה יוצאת דופן ומודע למצב. כשאני משוחחת איתו על זה בעדינות, הוא אומר לי שהוא לא יכול לעשות בסיר או בשירותים. כבר קראתי על זה כ"כ הרבה באינטרנט, ואני פוחדת שהגמילה המפוקששת הזאת תמשיך ותיגרר גם לגיל מאוחר (קראתי על בני 14 שעדיין סוחבים בעיה כזאת!!). איך מטפלים בזה? מה עושים?
ל"בלב כבד"
(ילד בן 3 שנגמל מהפיפי אך ממשיך לעשות קקי בתחתונים)
אם קראת את כל מה שכתבנו בעבר בנושא וגם את השאלות והתגובות של הקוראים בודאי הבנת שגמילה מהפרשות היא תהליך מורכב אפילו לילד חכם ורגיש ונבון כמו בנך. כדי שהוא יאמין שהוא מסוגל לעשות בסיר קקי הוא חייב שאת תהיי משוכנעת בזה. אין לו מושג "ירוק" מה הוא מסוגל ומה לא. הוא רק יודע מה הוא מכיר.
כדי לתת לו מסר יותר חד משמעי ועקבי שאת בטוחה שהוא יכול וצ ר י ך לעשות בשרותים או בסיר קבעי שלושה זמנים שבהם הוא בדרך כלל נותן צואה והושיבי אותו על הסיר ("אתה יכול", "צריך", "כל הכבוד","כולם עושים בשרותים וגם אתה"..) שבי לידו אם יש צורך. עשי זאת לפרק זמן קצר של כמה דקות ולא יותר. עשי זאת בהתמדה, בלי להלחץ , בלי להכנס למאבק ובלי כעס. באותה נחישות שהרגלת אותו לחפוף ראש או לטעום מאכל חדש. בשאר היום, כאשר הוא עושה במכנסים (או רגע לפני כשהוא הולך לפינה..)קחי אותו לשרותים, נקי אותו, והושיבי אותו מיד אחר כך על הסיר. דאגי לקשר שוב ושוב בין קקי לשרותים ולמחמאה או אפילו ממתק קטן.
התמידי כדי שהוא יתמיד ותראי שתצליחי!
אגב, לגבי בני ה14 שסוחבים בעיה כזו, בשנות עבודתי (הרבות) ניתקלתי לא פעם במטופלים שליכלכו עד גיל מאוחר. זה אף פעם לא קרה רק בגלל גמילה מוקדמת.
ספרי לנו איך הולך לכם.
שלום,
כולנו חווים התמודדות עם ילדינו הצעירים בתהליך הגמילה מהחיתולים
ומהחשש והפחד לשבת על האסלה, במהלך הגמילה.
זה תהליך התפתחותי טבעי ואין אפשרות להקדים את המאוחר…
התמדה וסבלנות הן מילות המפתח, לטעמי.
מתוך התנסות אישית, כתבתי ספר לילדה אהובה ויקרה.
הספר "האסלה של אלה", ש"עשה את העבודה"!
לאסלה של אלה יש חברות . כל אחת מספרת את חויותיה עם הילד/ה שלה.
בספר, איתי החליט ש"די"!
"לא נעים כשרטוב בתחתונים. זה מציק!
לא אוהב שמסריח מהקקי ודביק!
אז מה אם הקקי מתעקש,
ורוצה להיות במכנסים בלי רשות לבקש?"
לאלה יש כלבלב עם פתרון לבעיה…
אני ממליצה להורים ל"אמץ" בובת כלב ולשתף אותו (את הכלב) במהלך קריאת הסיפור.
בובות מעוררות אצל הילדים את היכולת להבין ולהזדהות עם רגשותיו של האחר
(במקרה שלנו – הכלבלב) ו"להיכנס לעורו".
האמפתיה מאפשרת לילדים להביע בקול רם דברים, שקשה להם להגיד (מסיבות שונות) וכך הם "נפתחים" ומביעים דעות ורגשות.
"חומי הכלבלב" שלנו, כבר הצליח בדרכו המיוחדת לעזור לילדים להשתחרר מן החשש לשבת על האסלה ולהתהלך מלאי גאווה ואושר לקראת האתגר הבא…
בהצלחה,
יעל
שלום,
השאלה שלי קשורה לבן שלנו שכיום בן 3.8,
אנחנו מלווים אותו בתהליך הגמילה מחיתולים מגיל 2.4 כאשר הוא החליט להיפרד מהחיתול ביום, תהליך גמילה שהיה מוצלח וטוב. באותה תקופה הוא היה קם בבוקר עם חיתול רטוב כך שהשארנו אותו עם חיתול בלילה, עד לפני כחודשים שהוא החליט שהוא לא רוצה יותר חיתול בלילה… אז הורדנו את החיתול, היו יומיים יבשיים ומאז ברוב הלילות הוא מרטיב:( הוא הולך לעשות פיפי לפני השינה, ואנחנו מנסים שישתה כמה שפחות בשעתיים שלפני השינה. לפני כמה שבועות התחלנו גם להעיר אותו סביב 22:30 ולקחת אותו לשרותים, לפעמים זה עוזר לו לקום יבש. התחושה היא שאין לו שליטה פיזיולוגית על השלפוחית בלילה. איך אנחנו יכולים לעזור לו לקום יבש? איזה גישות קיימות לטיפול בהרטבות לילה? מה הגיל שמתחילים תהליך טיפולי עם הרטובות לילה?
תודה
למיכל
לפני כמה ימים שאלת את השאלה בפוסט "דווקא".עניתי עליה אתמול באותו פוסט. חפשי את התשובה שם.
אשמח לשמוע את תגובתך.
כל שאלה בבלוג מגיעה אלי ישירות למייל, לא משנה היכן נכתבה.
בבקשה
גוני, שלום.
לפני כחודש הורדנו לבנינו בן השלוש וחצי את החיתול בלילה. היה לו מאוד חשוב. הוא ממש התחנן.[איכס, החיתול מגעיל אותי]
בהתחלה היה מאוד טוב. להוציא איזה לילה בשבוע הערנו אותו פעם בלילה לשירותים והוא קם יבש. כשהיה קם רטוב הוא התבלבל לגמרי ושילב את זה בחלום. [הייתי באוניה! – אחרי שעשינו שיט בחופש. אני דג!]
בנוסף שמתי לב שיכולת האיפוק שלו גבוהה. גם כשער יכול לא ללכת לשירותים 6 שעות בלי להרטיב.
בשבוע האחרון הוא מרטיב כל לילה למרות שאנחנו לוקחים אותו לשירותים. לפעמים מבריז לו עוד קודם ולפעמים – אם לקחנו אותו מוקדם- אחר כך.
מה לעשות? למה זה יכול להיות קשור?
ל"מבריזים"
(בן 3.5 שפותח את הברז בלילה).
לפני כחודש המוטיבציה של בנכם הייתה בשיאה. שיא המוטיבציה פרושו שבמוח שלנו מסתובבים שליחים כימיים שמאותתים לכל האזורים שקשורים למשימה להיות בערנות, לקלוט כל סימן גופני הקל שבקלים כחשוב ולהגיב בהתאם.
לאחר חודש בנכם הבין את השיעור ונרגע. יש! הוא נפטר מן החיתול ויודע מה זה לא להרטיב במיטה! עכשיו מתחיל שלב ההפנמה, התרגול וההטמעה. זהו שלב הרבה יותר ארוך ומשעמם, והמוטיבציה לא כל הזמן בשיאה. במיוחד כאשר היא מופנית למשימות חשובות לא פחות כמו הסתגלות לגן. גם יותר קשה להפנות קשב תוך כדי שינה לתחושות הגוף כאשר עייפים מאוד מיום ארוך.
לגבי החלום, מה שקורה לו הוא טבעי לחלוטין ונובע ממוח נבון ומחווט היטב. גם אם אתם תריחו תוך כדי שינה עשן, אתם עשויים לחלום על שריפה או על ל'ג בעומר. כשהוא חש תוך כדי שינה ברטיבות הוא חולם על ים. תתברכו בזה שהוא יודע לספר את החלום. זה לא מובן מאליו.
בעבר כתבנו פוסט שלם על הרטבת לילה ("פיפי קקי -ברח לי"). חזרו וקראו בו. בחרו בתכנית שמתאימה לכם ולו והתמידו בה. אם הוא כזה נבון אתם יכולים להסביר לו על חלומות ואולי לחזק את המוטיבציה על ידי חיזוק קטן בבוקר.
שתהיה לכולנו שנה עם הרבה רטיבות משמים ומעט רטיבות במיטה.
תודה גוני,
עזרת לנו מאוד,
האם בשלב זה של הלמידה כדאי להעיר אותו יותר פעמים לשירותים? אולי להיפך?
ועוד דבר- מה הפירוש של יודע לספר על החלום? בדיוק חשבתי איך הוא מבין את זה? הוא מספר אבל אני לא חושבת שהוא יודע מה זה בדיוק?
אשמח מאוד לשמוע.
ל"מבריזים"
אני מקווה שאתם רואים הצלחה במעשיכם.
לגבי להעיר אותו בלילה אין דרך אחת טובה. זה ניסוי וטעייה עד שמגיעים למינון הנכון. אפשר להעיר פעמיים. רק לא להעיר יותר מידי פעמים ולשבש את השינה.
לגבי חלומות. הוא זוכר את החלום ויודע לנסחו במילים. אם לא יסבירו לו שזה רק חלום (או "חלומוויזיה", כפי שילד אחד קרא לזה) הוא לא ידע מה זה חלום. כדאי להסביר לו שזה רק סיפור/ חלום שהוא חלם בלילה. לאט לאט הוא יבין.
בעצם, חכם כמוהו בטח יבין מהר.
לשרי
איזה משחק מדליק ומעורר השראה!!
שיחקתי בו כחצי דקה ואחרי שראיתי שאני תמיד במקום הנכון, התחלתי לפספס בכוונה. זה היה מצחיק ומלהיב ואקשן.. לא פחות מאשר לקלוע.
האם זה גם מה שקורה לקטנטנים? מצליחים, מצליחים.. ואז כשזה מתחיל לחזור על עצמו מחפשים גרסה אחרת??
חשבתי שזה יכול להיות נחמד לתת לילדים לשחק בשתי הגרסאות.
חה, חה, חה, חה, חה, חה….
אמאגוני
שלום גוני,
מדובר בתאומים בני 3 ו- 7 חודשים.
התחלנו גמילה בגיל שנתיים ו- 11 חודשים לשניהם יחד. אחד נגמל כעבור 3 חודשים רק ביום.
השני נגמל מקטנים לאחר חודשיים אך לא עשה צרכים גדולים אפילו פעם אחת בשרותים.
לאחר תקופה זו התנגל להכנס כלל לשרותים. גם לא לקטנים.
הפסקנו את תהליך הגמילה למשך חודשיים ולאחר מכן חזרנו שוב לגמול אותו באוירה רגועה ומקבלת, עודדנו אותו ותגמלנו אותו על כל הצלחה והתעלמנו מפספוסים.
במשך ארבעה חודשים אלו ניכרה התקדמות. הוא עושה צרכים קטנים רק בשרותים אך צרכים גדולים עדיין לא למרות שהוא מנסה כל פעם לשבת אפילו להרבה זמן, אך בסוף הוא מפתח עצירות ומפספס.
בחודש האחרון עשה פעמיים או שלוש פעמים צרכים גדולים,כשבין לבין יש פספוסים רבים.
בימים האחרונים היו כמה פיפוסים גם של קטנים.
רצינו להתייעץ מה ניתן לעשות לפני תחילת שנת הלימודים הבאה שבה מקבלים רק ילדים גמולים.
רוב תודות!!
ל"התעלמנו"
(תאום בן 3.5 שעדיין מפספס).
אם גמלתם תאום אחד אתם כבר יודעים שזה אפשרי . זו לא משימה מסובכת כל כך. לא מפענחים פה את הגנום האנושי. רק צריך להיות ענייני, עקבי וברור. התעלמות אף פעם איננה מסר ברור. התעלמות עקבית מפספוסים היא מסר עקבי לא ברור!! אתם סבורים שבזכות העידוד שלכם הוא יבין שעדיף לעשות בשרותים. הוא מבין שעדיף לעשות בשרותים, אבל אם לא, אז לא נורא. אבא ואמא בלאו הכי לא שמים לב!!
כפי שכתבנו בעבר, העיקרון הוא לחבר בין יציאות, שרותים ומשהו חיובי שוב ושוש ושוב. גם כשהוא מפספס הושיבו אותו על השירותים ושננו יחד אתו ש"פיפי/ קקי עושים בבית שימוש"; "כל הכבוד, מיום ליום אתה מצליח". (יש הורים שחיברו לזה מנגינה).עודדו אותו לנסות ולשחרר עוד קצת פיפי או קקי. ככה הוא יגלה שתמיד יש קצת. ככה הוא ישכלל את השליטה שלו באפליקציות שהטבע נתן לו. הנהיגו הליכה לשרותים בזמנים קבועים (אחרי שינה, אחרי אוכל, לפני שיוצאים מהבית..).
לגבי עצירות הפתרון הוא לפנות לרופא ולתת מרכך כלשהו. כשהטררם הקטן יהיה רך יהיה יותר קל להוציא אותו כשצריך.
חזרו אלינו וספרו לנו איך יוצא. בהצלחה!
שלום,
יש לי תאומים בני שלוש וחצי.
כמו תמיד, אחד נגמל מהר והשני בקצב איטי יותר.
כרגע, הקטן מביניהם שולט בפיפי, אולם לא מצליח לשלוט בקקי. ניסיתי לקחת אותו באופן יזום לשירותים – בהתחלה סירב ללכת או לשבת על האסלה. ותמיד צעק "אין לי קקי".
היום, לפעמים הוא מוכן לשבת על האסלה, אבל הוא לא עושה כלום, אומר שאין לו קקי, ואחרי זמן מה, עושה בתחתונם.
כשהוא בבית, אני מבינה, לא כועסת, לוקחת אותו לשירותים, מנקה אותו ומבקשת שבפעם הבאה, יעשה בשירותים.
בפעמים הבודדות שעשה בשירותים, שמחנו, נתנו מתנות, שיתפנו את סבא וסבתא. אולם לצערי אלו היו פעמים בודדות, והוא חזר לעשות צרכים בתחתונים.
הבעיה בגן ובצהרון – הם מתחילים להיות חסרי סבלנות ולהעיר לי שזה לא יכול להימשך כך. חצי שנה עברה והוא היה צריך כבר להיגמל.
היום, הייתי בשעות הבוקר המאוחרות, והגננת אמרה לי שהיא תפסה אותו פעמיים בזמן, שלחה אותו לשירותים והוא עשה קצת. שיבחה אותו ונתנה לו מדליה.
אחרי שעה חזרתי לגן וראיתי את בני עומד בשירותים עם תחתונים מלאי קקי בוכה בכי מר. הגננת כעסה עליו כי ליכלך את הקיר בקקי.
מסתבר שהגננת אמרה לו לנקות את עצמו – כדי שילמד לקחת אחריות על מעשיו – כנראה שבזמן הזה האצבעות שלו התלכלכו והוא ניקה אותן על הקיר.
הגננת כעסה עליו אמרה לו לנקות ולקחה לו את המדליה.
אני אובדת עצות……………..
מה עושים?
הרי אני לא יכולה לזרז תהליך גמילה.
ואולי היחס של הגננת גורם לעיכוב בגמילה?
להשאיר אותו בבית? לשלוח לגן?
בקיצור – הצילוווווווווו
תודה,
עליזה
ל"הצילו"
(תאום בן 3.5 שעדיין לא ניגמל)
אמא'לה את ממש צודקת:
אי אפשר להאיץ תהליך טבעי.
היחס של הגננת רק מרתיע את הילד מלתת קקי בגן, והתוצאה תהיה יותר תקלות.
הסיבה שהוא מלכלך איננה חוסר אחריות אלא חוסר הבנה.
בנך זקוק להנחיה והרבה אהבה ולא לנזיפה.
כאשר רוצים לצעוק "הצילו" סימן שזקוקים לעזרה. כדאי לכם לפנות לייעוץ מסודר. תשובה בבלוג אינה יכולה לתת לכם מענה מלא. ובכל זאת הנה כמה טיפים שאולי יועילו.
-קראי את התשובה הקודמת.גם היא עוסקת בתאומים.
-המשיכו לקשר בין הפרשות, שרותים ומשהו טוב. תנו לו צימוק/ שוקולד צ'יפס, כל פעם שהוא עושה באסלה.
-קבעו זמנים קבועים שבהם הוא יושב כעשר דקות) ומנסה לתת קקי.
-כשאת רואה אותו בבית עושה סימנים שהוא צריך לשרותים עצרי הכול. הבטיחי לו שתשמרי לו את המשחק וקחי אותו לשרותים: "עכשיו!", "צריך!". המסר צריך להיות ברור, חד משמעי ולא כועס.
-היו אתו בשרותים, הרגיעו, עודדו והנעימו את זמנו.. יש ילדים שפוחדים מהאסלה, להינעל, או מהצלליות שבשרותים.
-שננו לו ברוח טובה לאורך כל היום: "מיום ליום אתה גדל ועושה קקי באסלה"; "כולם עושים באסלה -האח, בני הדודים, אבא, אמא.. וגם אתה".לפעמים אפילו שינון תוך כדי שינה עוזר.
לגבי הגן, האם יש אפשרות שהם יקראו לך כל פעם שהילד מלכלך? האם את יכולה לדבר עם הגננת ולשנות את היחס שלה?
נסי לעזור לו להתמודד עם היחס של הגננת. תני הכרה לרגשותיו. לא נעים כשהיא כועסת ולוקחת את המדליה, אבל גם כשהיא כועסת היא אוהבת והוא נישאר ילד טוב ואהוב גם אם לכלך.
לא נורא. בטוח שהוא יצליח ללמוד!!!
ובטוח שאת תצליחי ללמד.
האם אתה מחפש חיתולים אקולוגיים? אנו מספקים חיתולים אקולוגיים בכל רחבי הארץ. ניתן גם לבקר אותנו באינטרנט ולשלוח את השאילתה שלך. מוצרים אקולוגיים זמינים באופן מקוון באתר האינטרנט שלנו. תודה על הפרסום נחמד שלך ……
הי גוני,
אני מודה לך על המאמרים המרתקים והמוסיפים,
בני בן שנתיים ועשרה חודשים כבר בתהליך גמילה ארבעה חודשים,
הוא יבש לחלוטין אף בלילה,
אך ביצאותיו הקשות הוא מפספס לעיתים קרובות….
נראה שהוא מבין עניין כשהוא מפספס הוא אומר איכס וכו' השאלה איך אפשר לעזור לו….
תודה מראש,
ל"לא אומרת איכס"
(כמעט 3 שאומר איכס על קקי)
לפעמים כשהתשובה מתמהמהת מגלים שהדברים נוטים למצוא פתרון .
האם זה מה שקרה לכם?
בשולי הפוסטים על גמילה הרבה שאלות ותשובות שלי. קראי אותן.
בעקרון, הגמילה מיציאות קשות ומימיות זהה. סבלנות. לנסות לגרום לזה לקרות. לזהות כשהוא צריך ולכוון אותו לשירותים. גם אם הוא פיספס להושיב על השירותים, לבקש שינסה לעשות עוד, ואחר כך לחזק , לשבח ולעודד. כל חיבור של שלושת המרכיבים: צורך להפריש +שירותים + חיזוק ועידוד, שוב ושוב ושוב מביא את התוצאה הרצויה.
מה שקורה ביחד, נדבק ביחד.
לפעמים הילד מקשר את ההפרשות עם משהו שלילי. במקרה שלכם זה מתקשר לו עם "איכס״. אולי עצם המחשבה הזו גם מרתיעה אותו מללכת לשירותים כאשר הוא מרגיש שהוא צריך. לפעמים זו פשוט אי הנוחיות של השירותים.
נסי למתן את הסלידה שלו. ילדים נהנים לשחק בפלסטלינה / בר בצק ולדמיין שזה קקי. או לצבוע בחום. שחקי אתו בשובבות ובהומור עם הנושא. לפעמים לנסות לראות באיזה צורה זה יצא הפעם ומה זה מזכיר.. הכול כדי שזה לא יהיה עניין לא נעים. אולי לא מדברים על קקי ופיפי, כי זה לא מנומס ותרבותי. אבל למטרה טובה ורק בבית השימוש זה לא נורא. ( ״חמודי, רק כאן אפשר לומר את המילים הללו. בגן לא. במקום אחר לא״.) המשחק והדיבור על זה מוציא את המבוכה מכל הנושא. ממש כמו שמותר וכדאי להתפשט במקלחת ולהתבונן בגופנו, אבל לא ברחוב.
וחוץ מזה, ראי בקושי המסויים הזה הזדמנות לבסס את מעמדך בעיניו כדמות התקשרות. כזו שאוהבת אותו בכל מצב, מבינה לליבו ומוכנה לדבר ולתקשר איתו באופן פתוח על כל נושא רגיש ואינטימי. מה דעתך?
מקווה שזה יעזור לכם.
הבת שלי בת שנתיים וחצי ביקשה תחתונים והחלטנו שזה הזמן להתחיל גמילה גם מכיוונה של הגננת אנחנו היום השני ומאוד מאוד קשה היא מתאפקת המון ושהיא כבר לא מסוגלת היא בוכה ואמרת שכואב לה בפיפי ומחזיקה את הפיפי ורק אחרי 40 דקות של בכי יוצא הפיפי כמובן במכנסיים כי היא לא מוכנה לשבת בסיר כשהיא כן יושבת לא יוצא כלום מה לעשות כי קשה לי לראות אותה כל כך סובלת
הבת שלי בת שנתיים וחצי ביקשה תחתונים והחלטנו שזה הזמן להתחיל גמילה גם מכיוונה של הגננת אנחנו היום השני ומאוד מאוד קשה היא מתאפקת המון ושהיא כבר לא מסוגלת היא בוכה ואמרת שכואב לה בפיפי ומחזיקה את הפיפי ורק אחרי 40 דקות של בכי יוצא הפיפי כמובן במכנסיים כי היא לא מוכנה לשבת בסיר כשהיא כן יושבת לא יוצא כלום מה לעשות כי קשה לי לראות אותה כל כך סובלת
ל"סובלת"
(בת 2.5 שמתאפקת)
עברו שבועיים מאז שבתך התחילה בגמילה .
אני התמהמהתי בתשובתי גם מסיבות טכניות וגם כי רציתי להיות נאמנה לעקרון שלי – לא לעזור היכן שהאדם יכול לעזור לעצמו, כדי לא לגזול ממנו את תחושת המסוגלות.
גם כשילדי גדלו ועמדו בפני כל מיני שלבים חדשים ולא פשוטים האמנתי בעיקרון הזה ובהם. ילד שצריך להתרגל לעשות בשירותים זקוק להורה שיאמין בו שהוא יכול. שיהיה בסדר.
הבת שלך, כמו ילדה בריאה בנפשה שבטוחה שאמא שלה זמינה ותתמוך בה במשימות של גדילה בחרה להציב לעצמה אתגר – להוריד חיתולים. כמובן שהיא לא ידעה במה זה כרוך ונלחצה. כדי לתת פיפי צריך להשתחרר ואילו לחץ עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה. היא צריכה שאת תרגעי כדי שתרגיעי.
ילדים קוראים שפה לא מילולית של הורים ומגיבים אליה. במקום לסבול איתה ובמקומה, שקפי לה את הדאגה שלה בקול בטוח ומעודד. אמרי לה שזה משהו חדש והיא דואגת. הסבירי שככה הפיפי אומר לנו שהוא רוצה לצאת. שירי לה שיר "מי גיבורה, מי גיבורה". דקלמי לה : "פיפי צא! לא רוצה!/ פיפי צא! לא רוצה!/ הפיפי יוצא…. ואני מרוצה!"
אפשרי לה לעשות במכנסיים או בתחתונים, בלי לחץ. אחרי שהיא תלמד לשחרר בתחתונים היא תצליח גם לעשות בשירותים. שמחי יחד איתה כשזה קורה.
בסופו של דבר הפיפי תמיד יוצא. איזה מזל!
תראי שאחרי שהיא תצליח היא תרגיש כל כך גדולה ומסוגלת ותרצה לקחת על עצמה משימה חדשה.
בטוח שהיא תצליח.
גוני שלום,
יש לי ילד ראשון בן 2.5 עם אופי חזק, חוש הומור מפותח ומלא היגיון. התחלנו את תהליך המילה ביוזמתו ויוזמת הסבתות, לפני גיל שנתיים.
הוא נהנה מזה עשה מדי פעם, פחות הבין.. ויותר ניסה את הדברים.
היום הוא מסוגל ממש לשלוט, עם מודעות כבר לגמרי לפיפי וקקי, ומכיר את סיר הסירים בעל פה.
אבל, מצד שני הוא פיתח אנטי לסיר, ממש לא מוכן לשבת עליו, לא מוכן כלום. ממש מתנגד. החבאתי את הסיר, והחלטתי לא לדבר בנידון. בפסח חשבנו לבצע גמילה. אך הוא בתוקף הסביר: לא סיר רק חיתול! ויתרתי מיד..
אך ההורים שלי קנו לו ישבנון לשירותים, הוא ביקש שניפתח הוא ישב עליו פעמיים לשמחתי.. בפעם השנייה, היה לו קקי, הוא ביקש לשבת עליו. ההורים שלי הגיעו "לצפות בפלא".. וראיתי שהוא ממש נלחץ. ניסה לעשות עשה שרירים…
ולא יצא כלום. הוא הבין את המעמד, נלחץ וזה לא התאים לו.
ראיתי שהוא כבר ממש התאמץ, אז הצעתי לו כדי להקל עליו לשים שוב חיתול כדי לעשות את הקקי, הוא הסכים, ירד מהישבנון, וסירב לעלות עליו מאז.
אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות. פעם בחודש אני מציעה לשבת על הסיר ומגלה לצערי עדיין התנגדות.
גם אם זה לא מגיע בשאלה והוא רואה אותו באזור השירותים – הוא צועק – לא סיר!
הוא בגן בו יש ילדים גמולים בקבוצה מעליו והוא כועס תמידית על הילדה היחידה שגמולה אצלו בקבוצה בגן.
מצד שני, הוא אומר שהחיתול מפריע לו מדי פעם ממש נלחם שנשים לו רק תחתונים.
המצב הזה מוביל אותנו למבוי סתום.. כי מצד אחד רוצה תחתונים, מצד שני אין לו איך להתפנות..
אז הוא עוצר עד שבורח לו.. או שמבקש חיתול.
אני לא יודעת מה לעשות מנקודה זו..
תודה רבה לך על זמנך היקר.
מחכה לתשובה.
ל"אופי חזק"
(בן 2.5 שהחליט שקקי זה לא בשבילו)
תתברכו.
יש לכם ילד חכם שלומד מהר, זוכר ולא שוכח. וגם יודע מה טוב לו.
הצרה היא שלפעמים הוא לומד משהו קצת אחר ממה שהתכוונתם ללמד.
אתם התכוונתם ללמד שלשבת על שירותים זה אירוע חשוב ומשמעותי. מרוב טררם הוא למד שזה אירוע מלחיץ ושהוא לא מצליח.
הורידו לחץ. הרגיעו את הסבים והסבתות. תנו לו להוביל.
הורידו לו חיתול ושימו תחתונים, כשהוא מבקש.
שננו לאורך היום, ולא רק כשהוא צריך לשירותים "מי חמוד! מיום ליום אתה לומד לעשות בשירותים". "לפעמים יוצא ולפעמים לא. לא נורא. ככה זה". "איז, איז, איז, אתה מעיז! לשבת על הישבנון. כל הכבוד!", "מיץ, מיץ, מיץ אתה אמיץ ועושה בשרותים".
אני מניחה שהבנתם את רוח הדברים: לעשות מזה משחק, משהו נעים, ולא מבחן לילד או להורות שלכם.
אם בורח לו, "לא נורא". לתת לו משהו קטן שיעשה לו נעים. הרי מיום ליום הוא ילמד.
אם הוא מבקש חיתול כדאי להציע לו לנסות לשבת כמה דקות קודם על השירותים ואחר כך לשים חיתול. "לא נורא" מיום ליום הוא ילמד.
וכו' ,וכו', וכו'.
האם זה עונה על שאלתכם?
חזרו וספרי לי
תודה לך שחזרת אלי!!
את נהדרת ללא ספק.
אני מבינה ממך שגם אם יש לו "אנטי" לסיר, לא להתרגש מזה…ל"הקליל" את האווירה, גם אם בהתחלה הוא לא יסכים לשבת על הסיר / ישבנון.
לזרום איתו על התחתונים, להציע את הסיר עם שירים נחמדים ולקוות שישחרר את המעצור בנושא.
אם כך הדבר, ענית ותודה!
ל"אופי חזק"
לזרום אתו, להוריד לחץ ולהקליל את האווירה – זה הרעיון!
בנוסף לעזור לו להבין מה נדרש ממנו לאורך היום , ולא בזמן האירוע, כשהוא לחוץ.
מלידה אנחנו נרתעים מכישלון, נהנים להצליח ולא אוהבים להיחשף בחוסר ידע. שינון לאורך היום "מיום ליום אתה לומד.." ואפילו הדגמה במשחק בובה שזה לא "או שמצליחים מיד או שנכשלים לעד" אלא "מנסים, מנסים ובסוף מצליחים" עוזרים לדלג מעל אי ההצלחה ולהפנים שיעור לחיים.
האם בינתיים דברים הסתדרו?
התיישב על הסיר בזכותך!!!
עוד לא ממש עשה.. אך אנחנו הבנו את הראש, חשוב לנסות ופעם הבאה נצליח.
הבעיה כשמגיעים אל חיתולים לגיל השלישי
הי, אשמח לעזרה:)
בני בן שנתיים וחצי גמול מזה שבועיים הוא עבר גמילה יחסית חלקה. עכשיו הוא פתאום מתאפק כל היום רוצה לשירותים אבל לא עושה כלום. מתכפק עד שבסוף מפספס )בערך 3 פעמים לאורך כל היום.
הגננת שלו שאלה אותי אם להחזיר לו את הטיטול ואני כל כך מתוסכלת. אין לי מושג מה מציק לו… ולא יודעת מה לעשות
הי, אשמח לעזרה:)
בני בן שנתיים וחצי גמול מזה שבועיים הוא עבר גמילה יחסית חלקה. עכשיו הוא פתאום מתאפק כל היום רוצה לשירותים אבל לא עושה כלום. מתכפק עד שבסוף מפספס )בערך 3 פעמים לאורך כל היום.
הגננת שלו שאלה אותי אם להחזיר לו את הטיטול ואני כל כך מתוסכלת. אין לי מושג מה מציק לו… ולא יודעת מה לעשות
הי, אשמח לעזרה:)
בני בן שנתיים וחצי גמול מזה שבועיים הוא עבר גמילה יחסית חלקה. עכשיו הוא פתאום מתאפק כל היום רוצה לשירותים אבל לא עושה כלום. מתכפק עד שבסוף מפספס )בערך 3 פעמים לאורך כל היום.
הגננת שלו שאלה אותי אם להחזיר לו את הטיטול ואני כל כך מתוסכלת. אין לי מושג מה מציק לו… ולא יודעת מה לעשות
ל"מתוסכלת"
(בן שנתיים וחצי שמתאפק)
גם אני מתוסכלת. כל כך הרבה פרטים חסרים כדי שבאמת אוכל לעזור. אני יכולה רק לנסות ולהזמין אותך לנסות ולנחש יחד איתי.
אם הוא ניגמל בקלות סימן שהמודעות שלו לתחושות הגופניות טובה.
אם הוא רוצה לשרותים ואז מתאפק סימן שעולות בו תחושות מנוגדות. מצד אחד הוא רוצה ללכת לשרותים, לעשות מה שמצפים ממנו. מצד שני יש לו רתיעה.
ממה הרתיעה יכולה לנבוע?
אולי פתאום משהו הכאיב? הבהיל?
אולי מישהו עשה פרצוף? כעס? נזף?
אולי הוא עצמו גילה את הריח הפחות נעים?
אולי הישיבה על השירותים לא נוחה לו, קצת מלחצה.
אולי הוא מתאמץ ומשתדל יותר מידי ולכן לא מצליח לשחרר?
אולי הוא ניגמל בבית, בשביל אבא ואמא. אבל לעשות בגן זה כבר סיפור אחר..
בכל מיקרה לא הייתי ממהרת להחזיר חיתול.
המשיכו לשבח אותו גם כשהוא מפספס. " כל הכבוד! מי לומד לעשות קקי ופיפי בשרותים! מי גדול בלי חיתול!". הושיבו על השירותים גם אחרי שפיספס, כדי שיקשר בין שרותים להפרשות.
נסו להבין אם משהו מפריע לו והרגיעו. לא בעודף ובלי לחץ.
תנו לזה לפחות עוד חודש. אם אתם רואים תהליך של שיפור המשיכו כך. אם אין שיפור והגננת לוחצת או לא סבלנית החזירו את החיתול לתקופה של חודש. ואחר כך נסו שוב.
יש ילדים שלוקח להם כמה שבועות רק להבין את הרעיון, להתרגל לשירותים ולא לפחד מהם., והם ממשיכים לפספס עוד כמה חודשים אחר כך. הבן שלכם למד מיד אבל אחר כך, בתרגול, מופיעות הבעיות. זה לגמרי טבעי.
היו סבלניים.
קראו גם פוסטים אחרים בנושא
מטפל לגיל השלישי בא לטפל בעשיית צרכים של זקנים
היי,
אני מנסה לגמול את הילד שלי(בן שנתיים ו5 חוד')והוא כל פעם מפספס את הפיפי..
אני לא יודעת כבר מה לעשות..
ל"מה לעשות"
(אמא לבן 2.5 מיואשת)
אמא יקרה. מה שאת צריכה עכשיו לעשות, וכמה שיותר מהר , זה למצוא מישהו שאת אוהבת ואוהב אותך, שרוצה שיהיה לך טוב, שיחבק אותך חזק, חזק. יחבק ויזכיר שדברים כאלה תמיד מסתדרים ושהלוואי ואלה יהיו צרותינו. ואם זה אפשרי ישלח אותך לישון ולאסוף כוח.
לפעמים חסר לנו ידע איך לגמול. לפעמים חסרים לנו הכישורים, מה להגיד ואיך להרגיע את הילד המבולבל. אבל לרוב מה שחסר לנו זה הביטחון בעצמנו כהורים (אני בטוח אצליח") והראיה האובייקטיבית ("ככה זה ילדים").
אם הגעת לבלוג המסורבל שלנו והצלחת להסתדר עם כתיבת תגובה,
יש לך ידע וכישורים. את אפילו "אובר-קווליפיי" (מסוגלות יתר).
עכשיו חשוב לחזור לאיזון. להירגע. לא להרגיש לבד.
את לא לבד.
קראי את כל התגובות בפוסט ותגלי זאת. וגם מה לעשות.
מי ייתן ותרגישי טוב עם עצמך. תמצאי מרגוע. תמצאי עצה.
שלום גוני,
תודה על הפוסט. החכמתי רבות.
הבן לי עוד חודש בן 3 ועם טיטול.
כשאני מנסה לשאול אותו אם רוצה תחתון ולעשות בסיר הוא אומר: "לא, אני עוד לא גדול", אני רוצה טיטול.
במשך היום אני מנסה לשקף לו כמה הוא גדול ומצליח לעשות דברים של גדולים ע"מ לפתח אצלו מודעות שהוא גדול: תרא איך אספת מקסים את הצעצועים, ממש כמו גדול." וכו'.
הבעיה גם שהוא מתאפק. מזה שושה חודשים הוא עושה צואה כל ארבעה-חמישה ימים. אני רואה שהוא מושך את המכסנים למעלה, מסכל את רגליו ומתכווץ. בהתחלה חשבתי שזה עצירות אך ראיתי שזה התאפקות מודעת.
ואני אומרת שוב- הוא עדין עם טיטול!
לא יודעת למה הוא עושה את זה.
האם יש לך רעיון למה?
האם כדאי כן לנסות להתחיל גמילה?ואולי זה יעזור או שזה רק יוסיף מורכבות לעניין?
מה שכן שמחתי לראות, שעד עכשיו שניסיתי להשויב אותו על הסיר בתור משחק הוא התנגד, אבל אמול כבר רצה, וצחק וממש נהנה מה'משחק'. אז שמחתי לראות שההתנגדות קצת פוחתת.
תודה רבה רבה!!
דבורה
שלום גוני,
תודה על הפוסט. החכמתי רבות.
הבן לי עוד חודש בן 3 ועם טיטול.
כשאני מנסה לשאול אותו אם רוצה תחתון ולעשות בסיר הוא אומר: "לא, אני עוד לא גדול", אני רוצה טיטול.
במשך היום אני מנסה לשקף לו כמה הוא גדול ומצליח לעשות דברים של גדולים ע"מ לפתח אצלו מודעות שהוא גדול: תרא איך אספת מקסים את הצעצועים, ממש כמו גדול." וכו'.
הבעיה גם שהוא מתאפק. מזה שושה חודשים הוא עושה צואה כל ארבעה-חמישה ימים. אני רואה שהוא מושך את המכסנים למעלה, מסכל את רגליו ומתכווץ. בהתחלה חשבתי שזה עצירות אך ראיתי שזה התאפקות מודעת.
ואני אומרת שוב- הוא עדין עם טיטול!
לא יודעת למה הוא עושה את זה.
האם יש לך רעיון למה?
האם כדאי כן לנסות להתחיל גמילה?ואולי זה יעזור או שזה רק יוסיף מורכבות לעניין?
מה שכן שמחתי לראות, שעד עכשיו שניסיתי להשויב אותו על הסיר בתור משחק הוא התנגד, אבל אמול כבר רצה, וצחק וממש נהנה מה'משחק'. אז שמחתי לראות שההתנגדות קצת פוחתת.
תודה רבה רבה!!
דבורה
ל"כדאי"
(האם כדאי לגמול מחיתול ילד שמבטא התנגדות לגמילה)
כדאי גם כדאי!!
ילדים לא יודעים מה הכי טוב בשבילם. ילדים יודעים מה הם מכירים, מה נעים להם, מה הם רגילים. בנך יודע שהוא מכיר מה זה חיתול. שינויים וחידושים מתקבלים אצלו בחשדנות. אולי ראית שזה קורה גם לגבי אוכל חדש, טעם ככל שיהיה. אולי בנך התחיל להתאפק כי כבר לא נעים לו שיש קקי בחיתול, או כי הוא כבר לא כל כך שמח כשמפריעים לו במשחק כדי להחליף חיתול. אבל עדיין הוא מעדיף הרגל ישן על הרגל חדש.
בשביל זה אלוהים ברא אמהות. כדי שתעזורנה לילדים לצמוח ולפרוח , ולרכוש הרגלים חדשים.
כפי שאת רואה, בנך מוכן להשתכנע, אם עושים זאת בנחת, בהדרגה, בביטחון. את יכולה להוסיף סיפורים על גמילה מחיתול (כמו "סיר הסירים") או לשחק עם בובה וחיתול, לשים בובה על סיר. נסי לחבב את זה עליו כמו שאת מנסה לעודד אותו למשחק חדש. יש ילדים שכשלוחצים עליהם הם יותר מתנגדים וכשנותנים להם זמן להתחמם הם מתרצים. כפי שאולי קרה לו עם כניסה לארגז חול, נעלים חדשות או מאכל חדש.
לגבי ההתאפקות, התייעצי עם רופא ותני לו משהו לריכוך הצואה, כדי שהיא תצא בקלות ובלי מאמץ. ככה יהיה לו יותר קל להשתחרר ויותר קשה להתאפק.
אני בטוחה שתצליחו.
תודה גוני!
את מעניקה בטחון וזה אכן מחזק.
הכל כתוב בצורה כ"כ נעימה ושנונה שהחיוך נסוך על הפנים וממלא את הלב שמחה.
תודה
שלום. אשמח לעזרה.
יש לי ילד כמעט בן 3. התחלנו גמילה, עם הפיפי היה קל אפילו קקי התחיל לעשות אבל החלה רגרסיה. הוא ממש מתאפק ולא מוכן לעשות בשירותים. זה הגיע לרמה שהוא לא עשה 5 ימים וכואב לו והוא מתאפק. אנחנו הולכים איתו כל כמה דקות לשירותים לבקשתו שיש לו קקי וכשהוא מרגיש שזה עומד לצאת הוא קם בבהלה ולא מוכן להתיישב בשום אופן. כלום לא עוזר, ספרים, שירים, דיבורים,הסברים. נתנו לו נורמלקס שיקל עליו פעם אחת זה הצליח וזהו. התכיפות לשירותים גברה אך עדיין מתאפק ולא מסכים. כששואלים למה אומר שמפחד ולא משנה מה ניסינו הוא לא נרגע מהפחד. הוא אפילו הקיא מספר ימים ואני מקשרת שנובע מהלחץ והפחדים שלו. אשמח לקבל עצה. המון תודה 🙂
ל"אשמח"
(בן 3 שהחל לפחד מקקי)
האם קראת את הפוסט "גמילה מחיתולים/ פחד בבית השימוש"?
אם לא, הכנסי, דרך ההפניות שבשולי הפוסט הזה ורקראי שם את השאלות והתשובות.
אני חושבת שנשאלתי שם ,לפחות, חמש פעמים את אותה שאלה שאת שאלת – ילד שלמד לעשות קקי בשרותים ואז החל לפחד.
האם זה לא כך גם אצלנו? קודם לומדים משהו חדש (למשל, נהיגה). ואז מתחילים לפחד, כי מבינים (או לא מבינים, או חושבים שמבינים) במה מדובר. ובסוף מתגברים על הפחד.
אין לי הרבה מה להוסיף, חוץ מלחזור על הרעיונות העיקריים:
שדרו רוגע ובטחון. אל תצפו שהשינוי יקרה מיד.
חזרו ושננו לילד, לא רק כשהוא צריך לשירותים: "פעם עשית קקי בשרותים ואז נבהלת. אתה חמוד וחכם וגיבור ובטוח תתגבר על הפחד. אנחנו פה לעזור. כל פעם שתצטרך לשירותים נלך מיד. נשב קצת זמן, ובסוף תקבל צימוק/ עדש/ סוכרית ג'לי (בין אם הוא יעשה קקי ובין אם הוא רק ישב כמה דקות)".
אפשר גם לשחק את זה עם בובה.
תנו באופן קבוע משהו מרכך. אני מעדיפה להוסיף פרוביוטיקה לאוכל. זה ללא טעם, בריא, ואין חשש להמשיך עם זה הרבה זמן.
בגלל גילו הצעיר, אם הוא לא משחרר בשרותים, אחרי שישב שלוש דקות, תשאלו אותו אם הוא רוצה לעשות בחיתול.
"הכול בסדר. מיום ליום תלמד לעשות בשירותים. בטוח שתצליח".
אל תשאירו אותו לבד בשרותים.
שהוא יושב/מנסה/ מצליח – בכל אחד מהמקרים שבחו ועודדו, אבל בלי מהומה והתרגשות גדולה מדי. התרגשות מפחידה ילדים כמעט כמו קקי.
פעם הייתי מרגיעה גם את ההורים ואומרת "בטוח שתצליחו! בטוח שהבעיה תיפתר"
היום אני מוסיפה: "בטוח שהבעיה תעבור למישהו אחר.."
אשמח לשמוע מה קורה.
היי לכן,
בני בן 2.4 בגמילה כבר כשלושה חודשים. התחלנו כי הרגיש לנו שהוא מוכן לגמילה, שלט בצרכים וביקש שנחליף לו טיטול שהיה רטוב ומלוכלך. בהתחלה הכל זרם כמו שצריך עם פיפי, אך עם קקי היה לו פיד לגשת לשירותים והוא היה עושה באופן מודע בתחתונים. ברור לנו שקיים פחד בלגשת לשירותים, גם סיר לא עוזר, גם סיפור בשירותים, גם שירים בשירותים ואינספור פעילויות. כיוון שכיום גם פיפי אינו מעוניין לעשות שם, אלא רק בעץ, באמבטיה, ובתחתונים. נשמח לשמוע את חוות דעתך כיצד לגרום לו לגשת לשירותים או לסיר ולהתפנות שם.
תודה רבה רבה!