הדפסה
״כולנו במיטבנו כאשר אנחנו מרגישים רגועים , בטוחים ואהובים.
הבעיות שלנו נובעות ממצבי איום ולחץ שהפכו לחלק מהביולוגיה שלנו והתקבעו בגופנו. הם הופכים לדפוסים שלנו ומתעוררים בכל מיני מצבים שנתפסים כאיום. פורגס מזהה שלושה מצבים של מערכת העצבים האוטונומית.
להורים ודמויות אוהבות ומשמעותיות השפעה חשובה, מרפאה ומשקמת, על מנגנוני הוויסות והדפוסים הללו…״ הרצאה של גוני לוין
ההרצאה מלאה בדוגמאות ועצות להורים.
שלום גוני,
הקשבתי לך בהרצאה המאוד מרתקת, ואשמח לשאול שאלה.
דיברת על כך שהרבה פעמים ילדים אוספים את עצמם בגן ודווקא בבית, כשיש להם מישהו שעוזר להם להרגיש רגועים, נינוחים ובטוחים, הם ״מתפוצצים״.
זה לא לגמרי מסתדר לי, כי המישהו הזה שקרוב אליהם בבית דווקא אמור להרגיע אותם, לפי מה שאני מבינה. אשמח מאוד להסבר על הנושא.
בתודה מראש,
תחשבי על עצמך.
לא פעם את סופגת מתח ולחץ בעבודה, ומתמודדת עם זה בגבורה ומתוך ויסות עצמי. אבל כשאת מגיעה הביתה מספיק קש קטן כדי "לשבור את גב בגמל". אילו היית בעבודה שום קש לא היה גורם לך להתפרק. ובבית אנחנו מתפרקים גם אם מי שהניח את הקש הוא מישהו יקר ואהוב, ועשה זאת בכוונה טובה.
הנה דוגמא שאני לא נותנת בהרצאות, אבל באתר פרטי אולי אפשר. (אם זה בוטה מדי אז תשכחי מזה).
זה כמו שאנחנו כל היום בעבודה, לא מרגישים שצריכים לשירותים. ואז, בשנייה שמגיעים הביתה, דווקא כי מגיעים למקום בטוח שבו יכולים להרפות… אנחנו מתפוצצים.
הנה עוד דוגמא מנכדה שלי.
היא הלכה למסיבה אצל חברה.. התנהגה שם למופת, למרות שקרו שם כל מיני דברים מעצבנים. אבל ברגע שנכנסה לרכב של אמה שבאה לאסוף אותה היא התעצבנה על כל שטות קטנה. ברגע שהיא קיבלה את ההסבר המתאים (על כך שבטח היה לה קשה להתנהג כל כך יפה כל המסיבה ועכשיו הלחץ יוצא כמו מסיר לחץ..) – רק אז היא הצליחה להירגע, בלי להרגיש בושה או אשמה.
"הכול בסדר. מיום ליום היא תצליח לא להתפוצץ על אמא, גם אחרי שהתאפקה הרבה זמן".
תודה רבה!
איזה תוכן מעולה ונותן כלים לישום!
גוני, סיימתי הרגע לשמוע את ההרצאה שלך על ויסות. ובדיוק החודש שמעתי עוד 2 הרצאות על ויסות- (זה כנראה in בעידן קורונה..).ומה לעשות את תמיד לפחות 2 רמות מעל כולם… אני לא אומרת את זה סתם לפרגן ,ואני אפרט לך מה עושה את ההבדל, (כמו שאת מבקשת תמיד ולא מסתפקת באמירה כללית..)
ההסבר הברור על המערכות, על איך זה עובד באופן הפרקטי והפשטני לכאורה- ולכן איך לפרש את התגובות של הילדים ושל עצמנו ,כ"כ מחברות לחוויה ונותנות לה אירגון ומלל מתאים וזה עצמו מווסת. כן אני חושבת שאם היה זמן- אנשי מקצוע והורים צריכים הרחבה על שיטות הוויסות עם עוד דוגמאות יפות כמו עם הרובה של הנכד…
מצרפת לך סיפור חמוד על החלק השני של ההרצאה- הויסות של ההורה עצמו עי דיבור פנימי.
http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=31233
דבריך יקרים לי מאוד.
את הסיפור אני מכירה מהרשת. ממש מקסים.
עכשיו כשמניין הנכדים שלי עולה כל הזמן, וגם טווח הגילאים, ההבנה כמה חשוב לטפח כישורי ויסות מגיל אפס, כמה זה תלוי בנו אבל לא בידינו, הולכת ומתחדדת. אבל מה לעשות , כשהורה נמצא בלחץ גדול ללא הרבה פנאי וכוח, הוא מסרב לקבל זאת. היום מעדיפים את העמדה של להניח להם, לשחרר, להאמין (בהגזמה) שהפתרון נמצא אצלם,לתת לזמן לעשות את שלו.. זה קורה אפילו לקרובים לי.
לכן כל אחד , כמוך, שמבין את החשיבות של הנחייה הורית, משמח אותי.