הדפסה
ערב פסח אנחנו זקוקים לכל עזרה אפשרית. אנחנו מצפים שגם הילדים ירתמו למאמץ. הבן שלנו לא אוהב לעזור, מתלונן ודוחה כל דבר. כשצריך לפנות שולחן – הוא בדיוק בשירותים. כשצריך לשאת סלים – יש לו התכווצות שרירים. כשמנקים את הבית – הוא נזכר שיש לו שיעורים.
אנחנו מנסים להשיג את שיתוף הפעולה שלו בכך שמגדירים לו את המטרה הבאה: "תגמור לסדר את הכלים במדיח ונצא לקניון". לפעמים זה עובד. לפעמים לא.
בבקשה, עזרו לנו לעזור לו לעזור.
בגיל הרך העזרה היא חלק מהמשחק המשותף, דרך להיות קרוב לאמא, ללכת כמו אפרוח אחרי התרנגולת ולחקות את צעדיה. ככה מתפתחת לה מוטיבציה ספונטאנית לעזור, לתרום ולשמח את הזולת. אמירה ברורה, חוזרת על עצמה, תוך הנחייה, הדגמה והתפעלות עושה את העבודה.
מאוחר יותר, כשהילד מתחיל לחוות את עצמו כבעל רצון נפרד, עם תחומי עניין והעדפות משלו, הוא פחות נענה להזמנה לעזור: הוא עייף; הוא באמצע משהו; הוא מתבלבל בין "לא רוצה" ל"לא יכול". לא ברור לו מדוע ההורה זקוק לסיוע בדבר שקל לו. תמיכה ועזרה לזולת גם כש"לא בא לי" היא בסיס לקשרים הדדיים ויחסים חברתיים. כשילד לומד לעזור עמדותיו משתנות. הוא נעשה שותף, לומד להתחלק בעומס ולהרגיש משמעותי ומועיל. במקום לבוא מעמדה ש"עזרה לא תהרוג אותי אבל למה להסתכן" הוא לוקח אחריות.
ילד שמוכן לסייע רק בדרך למשהו נעים אחר איננו ממש עוזר. הוא לומד לתת יחס לזולת רק כאשר הוא יכול להפיק מכך תועלת. העזרה היא רק הכנה ליציאה לקניון. אין זו עשייה שנובעת מהבנה, בחירה ושינוי בעמדות פנימיות.
הסבירו לבנכם בשיחה מדוע עזרתו חשובה לכם ("אנחנו גאים בך", "אנחנו מרגישים שותפות", "זה מפנה אותנו למשהו אחר", "ככה תהיה עצמאי"). עשו זאת מבלי ללחוץ או לכעוס וללא הכללות היסטוריות ("אתה תמיד…"). סכמו יחד, מראש, במה הוא יעזור ומתי. זה יקל עליו לכוון את הציפיות ולגייס את הכוחות. תקשרו בצורה ברורה. הבהירו שכאשר אתם שואלים "אתה מוכן…?" הוא יכול לענות בחיוב או בשלילה. אבל כאשר אתם מבקשים "בבקשה, תעשה…" זו בעצם דרישה מנוסחת בנימוס.
עזרה חשובה כל ימות השנה, להם ולנו. עזרה בעבודות הבית היא מטה הקסם שהופך את הילד מתלותי לעצמאי. הכירו תודה לבנכם כשהוא עוזר. המשיכו לבקש עזרה גם אחרי הפסח. מי שעוזר כל השנה יעזור גם בחג הבא.
מה עושים עם ילד שכועס כשמבקשים ממנו לעזור במשהו שהוא לא אוהב. אם זה לעזור בגינה או ארון כלי העבודה , או אפילוקצת לסייד הוא יעשה ברצון. אולי לא ביעילות.דברים אחרים פחות מענינים הוא דוחה ודוחה ולפעמים כועס שבכלל מבקשים ממנו.באמת יותר קל כבר לעשות לבד.
ל"יותר קל"
(אמא שמעדיפה לסדר לבד כשהילד מתנגד לעזור).
לכולנו קשה לעשות משהו שלא אנחנו בחרנו לעשות. אם זה משהו שאנחנו יכולים להנות ממנו,ניחא. חצי צרה. אבל אם אנחנו לא מוצאים בזה שום סיפוק זה כבר מוגזם. ואם אי אפשר להתחמק לפחות אפשר לדחות.. ולדחות.. ולדחות..
כדי שבנך לא יכעס ויחשוב שאתם לא מבינים אותו ומצפים שהוא יעזור כאילו זה מובן מאליו (אולי זו הסיבה שהוא כועס? איזה עוד סיבות יכולות להיות?)הוקירו אותו על מה שהוא עושה. הכירו בקושי שלו והראו לו שאתם מבינים אותו. שאלו אותו מה יכול לעזור לו לעזור. וחפשו יחד דברים שהוא יכול למצוא בהם גם ענין.
קראי מה שכתבנו בפוסטים על עזרה. מה שברור זה שהרבה יותר קל לסדר את הבית מאשר את הראש של הילד. זה לוקח פחות זמן ולא כרוך ברגשות אשם והתחבטויות. מצד שני מה יותר חשוב?
ערב פסח אולי אפשר להסתפק בלסדר את הבית.
שיהיה חג שמח.
שלום ותודה על ההזדמנות,
אנחנו מתכננים חופשה של 3 ימים בסופשבוע, מצאנו סידור לילדים בגילאי 4 עד 9, הקטן שלנן בן שנה וארבעה חודשים. ילד חמוד וחינני, קצת דביקי אלינו. מאוד אוהב את המטפלת שלו- מכשלוקחים אותו מהמטפלת הוא רץ אליה. איך אמורה חופשה כזו להשפיע עליו? יש איך לעזור לו? עדיף לצרף אותו על חושבון איכות החופשה? נשמח מאוד לשמוע את ראיתך,
ל"מתכננים"
(הורים לבן שנה ו4 חודשים שיוצאים לחופשה)
השאלה שלכם במקומה והרגישות שלכם לנפש הילד מעוררת התפעלות. למרות שזה נורמטיבי זה כלל לא פשוט להשאיר ילד שעדיין אין לו מושגי זמן או שפה כדי להסביר לו לאן הוריו נעלמו, לכמה זמן ושבטוח הם יחזרו.
מצד שני, שיגרה קבועה ומוכרת עם דמויות אהובות ומוכרות, כמו בני משפחה ומטפלת אהובה מקטינים את הלחץ. אחים גדולים שכבר מבינים ומגיבים בשלווה ושמחה למרות העדרות ההורים גם הם מהווים גורם מרגיע.
נסו לסדר שהילד ישאר עם אחיו ועם דמויות קרובות ומוכרות. השאירו תמונה שלכם שיוכל לחבק. הסבירו לו במילים פשוטות שאבא ואמא נוסעים ואחר כך חוזרים ושסבתא/ מטפלת/שכנה תשמור עליו. תנו הנחיות למי שישמור עליו לחזור על ההסבר כל פעם שהוא יבכה. אפשר גם ללוות את ההסבר בתנועות של ביי ביי ונשיקה. כדאי לא לרגש אותו יותר מידי, לא להציף בגרויים וחידושים שאולי יסיחו את דעתו אך גם יעלו את מפלס הסטרס וישבשו את מנגנוני הוויסות… וצאו לחופשה.
תנוחו היטב וקבלו באהבה את העובדה שהוא יהיה עוד יותר "דביקי" לזמן מה, כשתחזרו. הנסיון מראה שפרידות קצרות שבסופן יש הרבה חיבה וקשר מחודש מחזקות את ההתקשרות ולצידה את העצמאות.
חופשה מהנה
כדאי לכם לקרוא את הפוסטים על פרידה(לחצו על התווית שבצד הבלוג) ועל השאלות והתשובות שם.