לחזור על עצמי שוב ושוב

את " הבית של מיץ פטל" הקראתי לבני בפעם המי יודע כמה…ועוד ידו נטויה! חשבתי שהוא לא זוכר את הסיפור, אבל כשניסיתי לדלג, לקצר או לשנות את הטקסט הוא הבחין מיד וכעס. אני מגייס את כל הסבלנות, עושה טבלאות ייאוש ומנחם את עצמי שכל פעם נוספת היא פעם אחת פחות למניין הסופי.

מדוע הוא מתעקש לשמוע אותו סיפור ולראות אותה קלטת שוב ושוב? האם זה חשוב או מזיק? רק שלא יפתח נטיות טורדניות. חס וחלילה.

אנשים עם זיכרון טוב חוזרים על עצמם שוב ושוב. והנה הראיה: רק רעיה עם זיכרון טוב תזכיר לבעלה שוב ושוב כיצד שכח את יום הולדתה. בשביל לזכור עלינו לחזור על מידע. מי שזכרונו חלש שוכח לחזור ולזכור. דברים בעלי משמעות ששמנו עליהם תג מחיר גבוה יחזרו ויהדהדו במוחנו בערות, בשינה, באופן מודע ולא מודע עד שיאוכסנו בזיכרון.

כשילדים לומדים שלכל דבר יש שם הם חוזרים בלי סוף על השאלה "מה זה"? כשהם מגלים של"לא" שלהם יש כוח על אבא ואימא הם חוזרים על ה"לא" ללא רחם. ככל שזה מטריד זו איננה נטייה טורדנית. עם כל חזרה חל שינוי במח. בהתחלה שינוי כימי, אח"כ מתפתחים קשרים חדשים במח שהולכים ומתחזקים עד שהמפה המוחית משתנה והזיכרון נשמר לטווח הרחוק.

ילדים זקוקים להוריהם שיחזרו עבורם על מה שנראה להם חשוב, מרגש, מעניין. כך הם מגלים שיש חזרתיות בחיים ונהנים ממנה. כך הם מבינים שישנם דברים שלא משתנים, נהנים לצפות למשהו ולראות שהוא אכן קורה. כך הם מזהים תבניות של שפה ומידע שעוזרות להם לארגן את התובנות שלהם על העולם.
בעידן שבו המחשב זוכר עבורנו מה שהקלדנו, מהר, ללא מאמץ ולעולם ועד, קשה לנו להשלים שהמח האנושי איננו מכשיר מכני. איכותו איננה נמדדת במהירות קליטה וקלות ביצוע. תפיסה מעמיקה והבנה מורכבת מחייבים הרבה שינון וחזרות. יש בהם תועלת רבה בתנאי שזה חל על תחומים ונושאים מגוונים (ציור, בניה, מניה, ספורט, משחק…) ולא רק בתחומי עניין צרים ומצומצמים.
נסו לאזן בין הצורך של הילד "לחזור עד שיזכור" לבין הצורך שלכם ושלו "לחדש כדי לא להתייבש" ("לפעמים אותו דבר ולפעמים משהו חדש" "לא מוכרחים אותו דבר"). ההבנה שמתוך התחשבות בזולת אנו משנים משהו בהתנהגותנו מתחילה בגיל צעיר ונשארת, אף היא, אחרי הרבה חזרות בזיכרון לטווח ארוך.