הדפסה
לפני שנים, כשהייתי אשת מקצוע ואמא צעירה, ערכתי ביקור בית אצל הורים לילד בעל צרכים מיוחדים. הרסני וזועם במיוחד. האם, אישה עובדת, קיבלה את פני בחצי חיוך ומבוכה והתנצלה: "תתעלמי מההרס. כשהוא יגדל אני אתקן ואסדר".
זמן קצר אחר כך התחילה חופשת הקיץ של ילדי. כל אימת שהבית ניראה כמו אחרי רעידת אדמה וביקור של גנבים גם יחד, נזכרתי בדברי אותה אם.
בחופש, אפשר וחשוב לשמור על בית נקי ומסודר, עד כמה שניתן לנקות ולסדר אותו. אבל אם הוא נקי ומסודר יותר ממה שמתאים לילדים ומכבד את טבעם – בו ברגע אנחנו מתחילים להזיק להם.
קראתי ציטטה של קוסמולוג: "קח חמצן ותשחרר אותו ככה סתם בעולם, והוא ייהפך לשושנים, ג'ירפות, אנשים". (בריאן סווים).
זה נכון גם לגבי חופש וקשרים אנושיים. קחו חופשה ותשחררו, ככה סתם, למרחב המשפחתי, חום, אהבה, רוגע, קשר משותף, הומור, שמחה.. ותראו כמה הילדים יצמחו ויפרחו. ברגע שבו אנחנו מעמיסים בילויים וריגושים, לצד שיפוטיות, דרישות וכעסים – יותר ממה שתואם את מזגם, מוחם ומערכת העצבים שלהם – בו ברגע אנחנו מתחילים להזיק.
הפניות:
איך ממזערים את הלחץ ונזקי החופש, ושומרים על אוירה טובה – קראו "אוי חופשה שכזו"
מה קורה להרגלים בחופש וכיצד למזער את הקושי שבחזרה לשגרה – קראו "הרגל זה הרגל"
על חשיבות המשחק המשותף וטיפוח משחק עצמאי – "מי ישחק איתי?"
על תחושת השעמום וכיצד מתמודדים איתה – "משעמם לי"