ממה להתחיל

כל פסח מתחיל בשאלה: ממה מתחילים?

רשימת הדברים שצריך לסדר, לנקות, להחזיר למקומם, רשימת  המיותרים שצריך להוציא והמיותרים שצריך עוד לקנות, רשימת האורחים שצריך להזמין, הבישולים שיש לבשל, הטלפונים לכל היקרים שרוצים לברך – כל "רשימות הצריך" כמו קמות עלינו ומאיימות להשמידנו.

במחקר חביב נתנו לחדרניות בבתי מלון הרצאה על "תפקודים ניהוליים"- הכישורים שבבסיס היכולת שלנו לאיזון נפשי, שליטה עצמית, הפניית קשב, תכנון והתמדה, ניהול זמן, ועוד מהסוג המופלא הזה. ההרצאה כללה דוגמאות כיצד ניתן לשפר כישורים אלו   על ידי עבודות בית וניקיון מהסוג המשעמם ביותר. (כמה שיותר משעמם התרגול המוחי הזה יותר קשה ומועיל). כמה שבועות אחר כך בדקו אותן נשים במבחנים שבודקים כישורים אלה, ומצאו שהן השתפרו מאוד.

 

לכן, כשעולה השאלה "ממה להתחיל" אני מתחילה להרגיע את עצמי. "מה שתעשי, תעשי". הרי בלאו הכי לא אוכל לעשות יותר מזה. אני נושמת נשימה ארוכה, נאנחת אנחת רווחה ומתחילה באימון הרוחני הבא: לבחור במשהו. לשים לב למה שאני עושה: למידת הריכוז שלי, לקולות שמפיקה , לתחושות שחשה, למחשבות שעולות,  לקצב הפעולה (בלי להאיץ יותר מדי), להרגיע תחושות איום ולחץ שעולות. ובעיקר, לא לעבור מדבר אחד לשני בתזזיתיות חסרת תועלת.

ןהופ.. עברה שעה כמעט  בלי להרגיש. ואם הבית לא יהיה נקי ומסודר, הראש והנשמה כן!

 

לקריאה נוספת, לכבוד חג הפסח (עם כל ההכנות לא נשאר זמן לקרוא..)

כיצד לגייס את הילדים לעזור, כנגד כל הסיכויים:  "לעזור לעוזר לעזור", "כואב הלב לזרוק משהו טוב", "שוויון בנטל".

על חשיבות המסורות המשפחתיות להתפתחות הרגשית: "והגדת לבנך".

איך לשרוד את חופשת הפסח בשלום: "אוי חופשה שכזאת".

אתנחתא קומית:  "חג הפסח בפתח".