הדפסה
ליום המשפחה צייר בני את משפחתו. הוא צייר את עצמו לצידי, אני אוחזת את היד של בעלי ובעלי נותן יד לבתנו. הציור צבעוני ושמח. בציור כולם מחייכים ורק על הפנים שלי הוא קשקש. אני לא יודעת איך להתייחס לזה. מצד אחד זהו רק ציור. מצד שני למה בעלי מחייך ובעל נוכחות והפנים שלי מחוקות? האם זו סיבה לדאגה?
דרך הציור של בנך את מנסה להציץ אל ליבו. כיום, יותר ויותר הורים מודעים לערך הסמלי של ציורים ומנסים להבין מה הם אומרים. התבוננות בציור יכולה להעיד כיצד הילד תופס את העולם סביבו ואת עצמו, מהם הצרכים הרגשיים שלו, מה יחסו לדמויות החשובות בחייו. ציורים חושפים את המשאלות והכמיהות של הילד לצד נושאים לא פתורים, כעסים, כאבים וחרדות. אבל במלאכת הפירוש צריך להיזהר. הציור אינו צילום רנטגן של נפש הילד. הוא מושפע מהיכולות הגרפיות של הילד, מהניסיון שלו בציור, מהריכוז והמוטיבציה. יש ילדים שנמנעים מלצייר ציורי משפחה. הנושא מורכב ומסובך מדי עבורם, טכנית ורגשית. אחרים לא גילו את כוחו של הציור ככלי לתקשורת והבעה.
ציורי משפחה נותנים ביטוי לרגשות משותפים ומעשירים את היחסים. דרך הציור ילדים מביעים רגשות שבמציאות לא היו יודעים או מעיזים להביע, או שהיו חשים אשמה בגללם. הם מציירים את עצמם קרובים יותר לאחד ההורים, משמיטים מהציור אחים מיותרים, שמים את עצמם במרכז המשפחה ועוד. מציור לציור הדמויות הופכות מפורטות ומובחנות זו מזו וההסתכלות על המשפחה פחות אגוצנטרית ויותר רב גונית. כשם שרגשות משתנים לאורך זמן, גם ציורים אינם מציגים מציאות סטאטית וקבועה אלא הרגשה מסוימת ברגע נתון.
העובדה שבנך צייר את משפחתו, יד ביד – ראויה שתחמם את ליבך יותר משתטריד את מנוחתך. ילד יכול לצייר את אמא ולקשקש על פניה כי לא היה שבע רצון ממה שיצא. ואולי, דווקא בגלל הקשר החם לאמא הוא אינו יכול לשאת את הפער בין המשאלה לתוצאה (ראה גם "אני לא יודע"). ייתכן שהציור של אמא עורר בו כעס, דאגה או געגועים – רגשות שהוא היה חייב לטשטש ולמחוק. יכול להיות שזו קונספירציה של הגננת להוציא הורים מדעתם, אולי מזימה של הילד ואולי זו דרכו לומר בציור שאמא מקשקשת יותר מדי. ולפעמים, צבע שחור הוא רק צבע שחור, וקשקוש הוא רק קשקוש. כמו בסיפור על הבן שצייר את משפחתו וצבע את הכל בשחור "אולי הוא במצוקה", "אולי הוא בדיכאון", "אולי הוא מסתיר סוד אפל" הפליגה האם בדאגותיה.
-"למה ציירת את המשפחה בשחור?" לא התאפק האב, ושאל.
– "כי זה הצבע היחידי שמצאתי" היתה התשובה…
בכל "יום המשפחה" אני מקבלת טלפונים מהורים מודאגים – כי הילד לא צייר את המשפחה/ כן צייר אבל למה ככה/ צייר משפחה אחרת… על מנת שציור יעיד על בעיה התופעה צריכה לחזור על עצמה הרבה פעמים. אם פעם בשנה בנך קשקש על פנייך – זו לא הוכחה לכלום. מצד שני, אם שנה שלמה הוא לא צייר משפחה – כדאי לעשות משהו בנידון. במקום לדאוג הזמינו את ילדכם לציור משותף. ציירו יחד כל מיני משפחות, בכל מיני צבעים, על כל מיני דפים, והעיקר – תיהנו מהמשפחה שלכם כל השנה!
הי גוני!!
ממש גזור ושמור.נהנתי לקרוא.
פרשנות יתר ופרשנות לא מבוססת זה נושא שמאוד מעסיק ומטריד אותי, בעיקר במפגש עם מטפלים (ש"מפליאים" לפרש).
הבן שלנו לא אוהב לצייר. הוא בגן חובה. גם בגן הוא לא ניגש לשולחנות הציור. האם כדאי ללחוץ עליו לצייר למרות שזה לא מה שהוא מעדיף? איך מביאים אותו לצייר משפחה? לא ניראה לי בכלל אפשרי.
ל"לא אפשרי"
(ילד בן 5 שלא נוטה לצייר)
בציור , ממש כמו באוכל ודברים אחרים, ילדים נמשכים לעשות את מה שהם מכירים ופחות את מה שלא נחשפו לו. אם הם לא נחשפו לציור היכולת שלהם לצייר לא תתפתח. חוסר הנסיון יביא, בתורו, להמנעות נוספת מציור.
אולי לא כדאי ללחוץ, אבל כדאי להציע ולעודד. הציעי לו מידי יום יומיים להשתעשע איתך ולצייר יחד. לפעמים בלורדים, לפעמים בעפרונות/ גירים/צבע/ גיר שמן.. לפעמים על נייר לבן/ צבעוני/ בריסטול ועוד. התוצאה פחות חשובה מהתהליך , ההתנסות וההנאה. אפשר לצייר יחד עם עוד בני משפחה, כל אחד מצייר את המשפחה כמו שהוא תופס אותה. אפשר לצייר ציורי אקורדיון (מישהו מצייר ראש ומקפל. השני מצייר גוף וידיים ומקפל. השלישי מצייר את הרגליים..). אם את חושבת שאת תוכלי לגרום לו להתענין בציור – את תוכלי. אם את אומרת שלא תוכלי – את צודקת.
יש ילדים שזקוקים לקצת יותר הנחיות ועידוד מאחרים. זה לא מעיד על נטיה או יכולת.
אל תוותרי כדי שגם הוא לא יוותר.
שלום גוני,
יש לי ילדון שחי בין אחים גדולים. לפעמים הם מציירים לו ציור ואחר כך מביאים לו דף וצבעים.
בשבוע האחרון הוא לוקח עט או לורד, מקשקש על הדף ואומר לעצמו: הנה ילד, איזה יופי!….. הנה אוירון, הנה אבא…
לא ידעתי כל כך איך להגיב. לפי הידע שלי ילד בגיל הזה רק משרבט. האם העובדה שצירו לו ציור מכוון מפריעה לו וגורמת לו לחכות לתוצאות. או שהוא מסוגל בדמיונו לראות את הקשקוש כאוירון ועוד בכיף להגיד איזה יופי לעצמו. עדיף לעודד אותו לסתם שרבוט או לזרום עם הדרך שלו?
הי, שכחתי לכתוב שהוא בן שנה ואחד עשרה חודש.
את אמא של ציירת.לא?
לאמא של צייר
(ילד כמעט בן שנתיים שמשרבט ומשיים את מה שצייר).
ממש כמו שילדים מערבבים חול ואומרים שזה תה, או מחזיקים קוביה ומדברים כמו בטלפון, בנך מחקה את מה שראה, ועושה כמו אחיו הגדולים. הוא הבין שמצירים משהו וקוראים לזה בשם. וזה מה שהוא עושה. אחר כך, לאט לאט הוא גם ילמד לצייר. אבל זה לא מפריע לו להנות מאספקטים מסוימים של ציור כבר עכשיו…
כמה נחמד שאחים גדולים משתעשעים עם אח קטן בציור. כמה רגשות נעימים נקשרים כך לציור. ככה אולי גם את תהיי אמא של צייר.