הדפסה
רבים מכוונים את מעבר הדירה לתקופה של סוף שנת הלימודים והחופש הגדול.
אנחנו ממליצות בחום להיכנס לתגובות ולקרא את השאלות שנשאלו והתשובות שנענו.
לאחרונה עברנו לדירה מרווחת ונוחה. לכל ילד חדר ופינה משלו. קיווינו שזו הזדמנות להכניס כללים והרגלים חדשים. להפתעתנו הילדים מגיבים למעבר לא כמו שציפינו. כל דבר קשה להם יותר ושורת המחץ תמיד זהה:
-"הוא לקח לי, אני רוצה לבית הישן!"
– "אני לא רוצה לבית שימוש, אני רוצה לבית הישן!"
– "קשה לי להירדם, אני רוצה לבית הישן!"
תלונות ומריבות תמיד היו, אבל עכשיו הם יותר תכופות. האם באמת יש לזה קשר לבית החדש או שהילדים שלנו בודקים אותנו?
מעבר דירה כרוך בהרבה לחץ. לחץ ומצבים לא מוכרים מעוררים תגובות הימנעות ומורידים את הסף בתרמוסטט של המח. לכן כל קושי קטן עלול להיתפס כיותר מתסכל מאשר במקום מוכר. צלליות חדשות על קיר חדר השינה וקולות שונים מבחוץ יכולים לעורר את הדמיון ולהקשות על ההירדמות. השירותים רחוקים יותר ולא מוכרים והילד מרגיש בהם חשוף ומאוים. במקום חדש, כשלא מוצאים את מה שרוצים, אולי זה האח שלקח. פינה פרטית מציתה מאבקים טריטוריאליים שבעבר אפשר היה לוותר עליהם. ובכלל, מה שנראה לנו כבונוס יכול להיחשב בעיניהם כמינוס.
מצד שני, ילדים קולטים את רצון ההורים לחבב עליהם בית חדש ויכולים להשתמש בזה כדי לקבל את מבוקשם. אם הכללים השתנו אולי הם יכולים גם להתגמש. אולי יש טעם לשוב ולבדוק מה ניתן למשא ומתן ומה לא. כפי שכתבתם, או שריבוי התלונות קשור לבית החדש או שהם מנסים אתכם. ייתכן שזה "גם וגם".
מנקודת מבטם, הם כבר חוו הרבה "מעברים": מהרחם החם לעריסה, מהעריסה הצפופה למיטת תינוק ולמיטה בחדר משותף. ועכשיו מעבר נוסף. זה בסדר לנדוד כל פעם למקום מרווח יותר, אבל מה החיפזון?!
הכירו בקושי להסתגל לבית חדש, כשהם רבים או מתווכחים הרגיעו והציעו פתרונות. היו יותר זמינים. ידעו את ילדיכם מתי אתם יוצאים ומי נשאר איתם בבית. שתפו אותם בהחלטה על מקום המשחקים והחפצים שלהם בבית החדש. נסו לשמור על שגרה קבועה כללים וגבולות כפי שהיו בבית הקודם. ובשלב זה – בלי כללים חדשים!
מזה זמן-מה אני קוראת את הבלוג מיישמת ומחכימה- אז רוב תודות.
ועכשיו לשאלה/ סיטואציה בה אנו נמצאים:
בתי בת שנתיים וחצי ואני לפני לידה (פחות מחודש). בנוסף, אנחנו גם לפני מעבר דירה- לא ניתן לדחות אותו.
כיצד לנהוג עם כל השינויים? מה תהיה הדרך הטובה ביותר לצמצום או מניעת נזק?
מעבר הדירה יתרחש בשכונה אנו גרים כרגע מה שנראה לנו עוד יותר מבלבל.
האם לבוא עם ה"גדולה" לדירה הריקה יום לפני המעבר עם חלק מהצעצועים שלה?
נשמח לקבל עצה.
בגיל שנתיים וחצי רוב הקושי של ילדים נובע מפרידות ופחות מידי זמן משותף וקירבה פיזית להורים. קושי נוסף נובע מריבוי שיבושים בשיגרה ולחץ, כעס ומתח של דמויות משמעותיות.אפילו לידת אח לא מלחיצה כמו הורה שנעלם ולא יודעים מתי יחזור. אפילו מעבר דירה לא ישווה להורה שמתפוצץ מכעס על ילד או בן הזוג.
מעבר דירה אמנם כרוך בסטרס. כך גם לידה במשפחה.
בעתיד נכתוב על זה בהרחבה (לקראת החופש הגדול).בינתיים העצה שלנו היא להיות כמה שיותר זמינים. לנסות לשמור על שיגרה.לעשות הכל כמה שיותר לאט ובנחת.לידע את בתכם מראש מה הולך לקרות . ביקור מקדים בבית החדש הוא רעיון טוב. מעבר לבית בקרבת מקום דוקא פחות מלחיץ.
הכירו בקושי להסתגל לבית חדש.הכל מרגיש שונה ומעורר חששות.הבטיחו שאתם שומרים, שאתם לא דואגים, והרעיפו הרבה אהבה !
שיהיה בהצלחה,
רוצה להוסיף ולהציע שלבית חדש חשוב להוסיף את הריחות הרגילים ,אפשר לאפות לחם או עוגה שהבית יתמלא בריח מוקר וריח של בית או בריח של תבשיל אהוב,זה עוזר לבית גם לקבל אותנו.
אילנה, קורא ומתיעצת נלהבת
הדרך שלנו לחבב את הבית החדש על בננו המתוק, בן שנתיים וחצי, היתה להזמין אלינו חברים ומשפחה אחר הצהרים, למשחק ולארוחת ערב. ההנאה של אנשים שהוא אוהב מהבית החדש נידבקה גם בו.
הי גוני
אגב שינויים ופרידות – אילו תגובות אפשר לראות אצל ילדה בת 3 וחצי שנפרדת מאבא לחודש עקב נסיעתו בעינייני עבודה לחו"ל?
תודה
קרן
לקרן
שאלה מענינת. עוד יותר מענין אותי לשאול אותך מה את מצפה לראות ולבקש ממך לספר לנו מה ראית.
לפני שאת ממשיכה לקרוא עצרי רגע וחשבי על זה, ואם תרצי תכתבי לנו.
בגיל שלוש וחצי לילד יש כבר מושגי זמן ו"קביעות אוביקט" (הבנה שגם מה שנעלם עדין קיים).אם האמא נשארת זמינה והאבא שומר על קשר בטלפון ואומר כמה הוא אוהב..הפרידה יותר קלה. עדיין יכולה להיות נפילה באנרגיות, שיבושים בשינה, עליה בחששות ונטיה מוגברת לבכות. מה שהיה קצת קשה לפני שאבא נסע יכול קצת להתגבר. קשה אבל לא נורא!
אמא אוהבת,
שלמרות שגם היא נשארה בלי אבא מצליחה לשדר בטחון בכוחות של הילדה,מכירה בקושי אבל לא מתבלבלת בגללו..עם אמא שכזו אפשר לעבור את הנסיעה בשלום ואפילו להתחזק ממנה.
ישר כוח!
הי גוני,
עברנו ממש עכשיו דירה, המעבר נלעס בבית המון, במיוחד שליוינו את הבניה, השינויים, בחירת הרהיטים ועוד.
בחודש האחרון לפני המעבר- שהיה בחופש- הייתי הרבה בדירה ופחות עם הילדים. הם כמובן לא אהבו זאת.
כרגע, אנחנו בשלבי התאקלמות, המטבח למשל עדיין בבניה. אבל החלק הכי קשה לי הוא עם השינה של ביתי בת ה9. כללית היא מבקשת שאהיה לידה בעת ההשכבה המון. זה כבר מילא, אבל בלילה היא מתעוררת ומפחדת. היא באה לחדר שלנו ונרדמת על הריצפה. כבר אין לי טיפת סבלנות אליה.
אשמח להבין איך נכון לפעול איתה ואולי קצת עם כולנו.
תודה.
ל"טיפת סבלנות"
כפי שכתבנו בפוסט, מעבר דירה מגביר לחץ ולחץ מעצים פחדים. לא כתבת לנו ממה הבת שלך מפחדת, מה היא אומרת, האם היו לה גם בעבר פחדים?
יתכן שהמעבר וההעדרות שלך עוררו מחדש קשיי פרידה.
יתכן שנוכחות פועלים זרים בבית מעוררת חששות.
יתכן שמעבר לאזור מגורים חדש עם רעשים וקולות ואנשים זרים מעורר פחד מגנבים ופורצים שמתעורר הרבה פעמים בגיל של בתך, גם כשלא עוברים דירה.
נהלי עם בתך שיחה. הסבירי לה שמה שקורה לה הוא טבעי ויעבור. קיבעו זמן מסויים ביום שבו אתן מדברות על הפחדים שלה, בנחת, בארבע עינים, בלי לבטל את הפחדים. פשוט הקשיבי, תני הכרה, והרגיעי. אפשרי לה, בינתיים לישון על מזרון בחדר שלכם עד שהפחדים ירגעו. אל תדאגי . זה בטוח יעבור. עצם זה שהיא תבין שהיא מתנהגת נורמלי במצב לא נורמלי כבר יעשה חצי עבודה.
ספרי לנו מה קורה. האם הועלנו לכן.
הי גוני ושרי! מזל טוב על היומולדת של הבלוג! בלוג נהדר!!
אנחנו עוברים שבוע הבא דירה עם ביתנו בת השנתיים וארבע. בהזדמנות זו היא תעבור לחדר משלה (עד כה ישנה איתנו בחדר כי הדירה קטנה..). נציין שהיא נרדמת לתפארת במיטה שלה וישנה שם כל הלילה.
עד היום היא ישנה במיטת תינוק, והגיע הזמן לעבור למיטה רגילה. (גם כי עוד חודשיים מגיע עוד תינוק.. הרבה שינויים לכולנו..) השאלה היא כזו: האם לעשות את המעבר חד- חדר חדש ומיטה חדשה (בגישת "חדר משלך עם מיטה של גדולים!! איזה כיף") או לעשות את זה הדרגתי- קודם חדר משלה עם המיטה הרגילה (הריחות, והמיטה תהיה מוכרת) וכשתתרגל לבית ולמקום החדש נעביר אותה למיטה אחרת? אני יודעת שאין תשובה חד משמעית, אבל אולי יש לך תובנות? ושוב תודה על הבלוג ועל התשובות ועל הכל!!
ל"מעבר חד"
(ילדה בת 2.4 שעוברת דירה,חדר,מיטה ועוד היד נטויה..)
כפי שכתבת, אין תשובה חד משמעית. לפני לידה של תינוק נוסף יש להרבה הורים צורך פתאומי לגדל ולצמח את האח הבכור כדי להכין ולפלס את הדרך לרך הנולד. זה חיובי ועוזר לכולם לגלות ולהאמין בכוחות של הילד. מצד שני לא כדאי לדחוף יותר מידי. אם היא לא תרגיש שזה כיף אנחנו לא רוצים לבלבל אותה ולומר לה שהיא מרגישה שזה כיף.
אם היא ילדה שמסתגלת בקלות לשינויים, אוהבת חידושים ואתגרים, אקטיבית, לא רגישה מידי, מחקה את הגדולים ורוצה להיות גדולה.. ואם אתם רגועים , לא כועסים בקלות עם הרבה סבלנות וחושבים שתוכלו להיות זמינים ומרגיעים ולישון קצת פחות טוב גם בלחץ של העברת הדירה – אתם יכולים לנסות לעשות את כל השינויים בבת אחת. מצד שני, מעבר הדרגתי עם הסתגלות הדרגתית לבית וחדר, ואחר כך למיטה.., ואחר כך לאח תכניס את כולכם לפחות לחץ. אחרי הכל זו גם הפעם הראשונה שאתם עוברים דירה עם ילד. אולי עדיף לקחת הכל יותר לאט ובקלות.
שיהיה בהצלחה, כך או כך!
בוקר טוב!
אנחנו עברנו לפני חצי שנה דירה למקום חדש.
בדיוק באותה תקופה התחלתי עבודה חדשה כך שלא הייתי פנויה להשקיע בלעזור לביתי בת ה5 ביצירת קשרים חברתיים.
עם הזמן ראיתי שהיא גם לא מעוניינת בזה וכל ״תקל״ עם ילדה היא נסוגה ונמנעת. היא גם חוותה דחייה מכמה בנות עקב היותה ״החדשה״…
אני מכירה אותה אחרת עם ביטחון וחברותית- וכעת אני רואה ילדה בלי ביטחון שקטה גם מול אנשים אהובים ומוכרים… היא מתנהגת אחרת איתי, מגיבה בקולות ילדותיים לשאלות פשוטות התנהגות מוזרה.. היא לא מוצאת את עצמה בגן וזו ילדה שתמיד אהבה מסגרות
כל מי שדיברתי איתו שעבר מעבר דומה לא זוכר שבגיל כזה המעבר היה כל כך קשה.
כיצד אני יכולה לעזור לה מלבד מה שניסיתי?
ל"ניסיתי"
(בת 5 שמתקשה ליצור קשרים חברתיים לאחר מעבר דירה)
לפני שיודעים איך לעזור חושבים איך להבין אותה.
אולי העובדה שלא היית פנויה ערערה את הביטחון בזמינות שלך וביכולת שלך לעזור לה להתאושש מפגיעה חברתית.
אולי היא השאירה מאחוריה חברות יקרות שהיא מתגעגעת אליהן וקשה לה להתחיל הכל מחדש.
אולי היא חוששת שבעוד זמן לא רב תצטרך שוב לעבור ולהחליף מסגרת.
אולי היא זקוקה ליותר עזרה מצדכם, שגם אתם תיצרו קשר עם משפחות הילדות בגן, תגיעו לגן, תדברו עם הגננת.
אולי היא מפרשת את הדחיפה שלך לקשרים חברתיים כדחייה וחוסר פנאי אליה.
ואולי זה בכלל משהו אחר, אולי יש עוד הרבה "אולי"ים.
בגילה כבר אפשר לדבר ולשאול את פיה. פני זמן להיות ולבלות רק אתה. הקדישי לה יותר זמן כדי שהיא תשקם את הביטחון שאת אוהבת וזמינה. אם אמא מעוניינת בקשרים חברתיים אתה היא תוכל להאמין שגם חברות ירצו בה. בהזדמנות שאתן יחד נסי לברר מה עובר עליה. איך היא מסבירה מדוע היא שקטה ומכונסת. הקשיבי למה שהיא אומרת ונסי להבין גם אם מה שהיא אומרת לא מנוסח מספיק בבהירות. הכירי במה שהיא מבטאת וברגשות שהיא מביאה. בקשי גם מהגננת לעודד אותה בגן.
תמיד, תמיד חשוב להזכיר ולומר את הברור מכל – כמה את אוהבת אותה, כמה היא יקרה לך ושאת תעמדי לעזרתה בכל דבר שתזדקק, כולל עם חברות. זה תמיד מוסיף לביטחון ומחזיר להם את החיוך והשמחה.
ספרי לנו מה קרה.
היי
לא מזמן אני ומשפחתי – יש לי שתי בנות בת 7 ו-5 עברנו שוב דירה, נעזרתי בבלוג שלך, כמובן.
אך בנוסף קבלתי המלצה על ספר ילדים שליווה אותנו בתהליך המעבר – "חתול עם כנפיים" קראתי אותו לבנותיי והן ממש נהנו, מומלץ בחום לכל המשפחות העוברות
שירה
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
היי,
קוראת את הבלוג בקפידות אך חסרה לי עצה לסיטואציה האישית שלי.
יש לי תינוקת בת שנה וחצי, כרגע אנו מתגוררים אצל הוריי ( יחד אנו 8 נפשות כולל האחים ). הקטנמה ישנה איתי ועם בעלי בחדר במיטה משלה.
אנו בקרוב נעבור לדירה משלנו ואני רוצה לדעת מה עליי לעשות על מנת להפחית את הטראומה. יש שאומרים שלשים את הקטנה בחדר נפרד, יש שאומרים שזה יכניס אותה ללחץ, חרדה, מתחים , בכי , חרדות נטישה ועוד.
מה עושים?????
ל"סיטואציה"
(בת 1.5 שעוברת דירה)
מעבר דירה בנסיבות משמחות זו ברכה! תבורכו!
בגלל השינויים שכרוכים במעבר דירה זהו אירוע שדורש הסתגלות ויכול להיות מלחיץ (לא חייב! זה בעיקר תלוי בכם – אם תלחצו או לא). זהו , בשום פנים ואופן, לא אירוע טראומטי. גם מעבר לחדר שינה נפרד איננו אירוע טראומטי.
הדבר שהכי מרגיע ילדים זה הורה רגוע. אם זה ירגיע אותך את יכולה לעשות את השינוי בשלבים. בהתחלה היא תמשיך לישון אתכם באותו חדר. אחרי שבוע – שבועיים, כשתרגישי בטוחה במקום החדש, והיא תכיר את החדר שצפוי להיות החדר שלה, תעבירו אותה למיטה שם.
אולי המחשבה על מעבר דירה מלחיצה/ מכניסה למתח/ חרדה אותך? כל כך הרבה עומס, שינויים, החלטות.. כמו שאת מנסה לשמור על השפיות של בתך, דאגי גם לעצמך. עשי הכל לאט, בנחת, ברוח טובה.. ותראי שבסוף הכל יהיה במקומו.
ובבקשה, בלי טראומות מדומיינות.
לא כל כך בקלות קורות טראומות.
שלום גוני,
נכדי בא לחופשה בת שלושה חודשים לישראל.
הוא הולך למשפחתון ושמח שם בדרך כלל.
בשבועיים האחרונים הוא נתקף בהתקפי בכי וכעס שנמשכים חצי שעה עד 40 דקות. קורה לפעמים כשחוזר מהגן, והרבה כשקם משנת הצהרים. אין בדרך כלל טריגר מסויים.
זורק את ידי אמו שמנסה להרגיעו ושום דבר אינו מרצה אותו.
הפסקנו להציע לו דברים כי ראינו שאין בכך עזרה. צמצמנו את נוכחות הסבים בזמן ההתקפה כדי להפחית גירויים.
בגן אנחנו מתרשמים שהוא מאוד נהנה.
מה שכן, הוא סובל כבר זמן רב מבקיעת שיניים, אבל זה לא גרם לו בעבר להתרחק מהוריו ומחיבוקם.
מחר נלך איתו לרופא כדי לפחות לשלול בעיות רפואיות.
תוכלי להציע איך להתנהג עימו?
ל"טריגר"
(נכד שמרבה לבכות בביקור בארץ אצל סבתא)
לא כתבת לי בן כמה הילד? מה הוסבר לו? האם יש אבא בתמונה שנישאר בחוץ לארץ?
בכי הוא תמיד סימן למצוקה. אולי הוא לא מבין לכמה זמן הוא בא. אולי הוא מתגעגע לכל מה שהשאיר בחוץ לארץ. יתכן שהוא הולך לגן/ למשפחתון ברצון כי הוא ילד טוב שסומך על אמא שלו, אבל בכול זאת חווה קושי להיות רחוק ממנה במקום שהוא לא מכיר, עם ילדים,שפה, משחקים, נוף אחרים ממה שהוא רגיל.
בשינה, כשאנחנו לא עסוקים בשום פעילות שמסיחה את דעתנו הגעגועים והדאגות יכולים לעלות. אם ההורה מנסה להרגיע את הבכי אבל לא מנסה להבין את הבכי, זה יותר יעצבן מאשר ירגיע.
שחקו איתו עם בובות או ספרו לו סיפור על ילד שנסע עם אמא לטיול באווירון, ביקר אצל סבתא, ואחר כך חזר באווירון לבית שלו. הבטיחו לו שגם הוא יחזור הביתה. תנו הכרה לגעגועים, אפילו אם הוא לא יודע לומר שהוא מתגעגע. קראי את כל הפוסטים על פרידה ועשי את ההמלצות שם. במיוחד בפוסט "אני חוזר הביתה".
כשהוא בוכה אל תציעו דברים כדי להסיח את דעתו ולהפסיק את הבכי.זה רק מרגיז עוד יותר. היו איתו . אמרו לו שהוא אהוב ומוגן. שהבכי בסוף יעבור ואתם שם לעזור. שבו איתו בשקט כמה דקות. חיזרו שוב על המסר. הציעו עזרה. וכך… עד שהבכי ירגע.
גם לנו שלושה חודשים בחוץ לארץ זה מאמץ ואתגר גדול. אפילו אם אנחנו עם היקרים לנו. לילדים זה לא פחות קשה. ההבנה שלהם למה לצפות לא מלאה. תפיסת הזמן שלהם לא בשלה וכל דקה מרגישה כמו שעה. היו אמפטים לקושי ותנו הרבה קירבה וחום. אני מאמינה שבסופו של חופש, זה יירשם בליבו כחוויה מגדלת וטובה.