הדפסה
לנוצרים יש את סנטה קלאוס. לנו יש את נס כד השמן, אליהו הנביא ואת פיית השיניים.
מאחורי כל אמונה לא ראלית, שמשהו בלתי אפשרי קרה או יקרה חבויה ,בדרך כלל, מטרה ראלית ואנושית עד מאוד. סנטה קלאוס ואליהו הנביא מייצגים את רוח החג. נס כד השמן עוזר לנו לבסס ראיה אופטימית ולהאמין בכוח של ניצוץ קטן להצית אש גדולה. פיית השיניים נותנת משמעות חיובית לאירוע של נשירת השן.
אבל יותר מכל, שימור משותף של הקסם והרחקה מרצון של הספק וחוסר האמונה מקרבים לבבות. כשהורה וילד קושרים קשר להעמיד פנים שהפיה מגיעה בלילה ומחביאה שי מתחת לכרית, הם חולקים יחד הוויה תמימה של היקסמות ואושר.
איינשטיין אמר שיש שתי דרכים לחיות את החיים: אחת, כאילו שום דבר אינו נס. השנייה, כאילו הכול נס.
כששן נושרת ואחרת צומחת במקומה – זה נס!
כשהפייה שמה מתנה מתחת לכרית – זה קסם!
כשילד משאיר לפיה מכתב: "רק אל תביאי לי במתנה בגדים, כמו שאימא תמיד מביאה" – זה מקסים!
הי גוני ושרי,
מה לגבי מכשפות? האם ראוי לנפץ את קסם המכשפות לטובת הרגעת הילדה המפוחדת ולגלות לה שמכשפות הן רק באגדות?
שלום גוני,
הבן שלנו יהיה עוד כמה חודשים בן ארבע, כנראה שרו בגן לפני חנוכה את השיר 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'. כי יום אחד הוא שואל אותי מהורהר כולו: 'אמא, שומר ישראל, למה הוא לא ישן?', ואחרי רגע מוסיף בהערצה ובפליאה: 'מי זה האיש הזה?'
ל"מכושפת"
מה שנכון לגבי מפלצות נכון לגבי מכשפות. קראי את הפוסט על מפלצות.
מכיוון שמכשפות הן קסם שקשור לרגשות קשים ותחושת איום חשוב לוודא שהילד מבין שזה רק בדמיון. ואז אפשר יחד לשמר את הקסם : לגרש מכשפות באופן דמיוני, להתחפש למכשפה כדי להפחיד את אבא ואימא, לשים במיטה פיה שתשמור עלינו. כי גם באגדות הטוב תמיד מנצח.
על מנת שהבת תהנה מהקסם שבייצוג הסמלי והתגלמות כל הכוונות והיצרים הרעים בדמות של מכשפה היא חייבת להבין שזה רק "בכאילו".
אפילו אימא חורגת באמת, או אימא כועסת ומענישה לעולם אינן הופכות למכשפות. כשהבת שלי הייתה קטנה ופחדה ממכשפות היינו צוחקים שאין לה מה לפחד ממכשפות. קודם כל בגלל שאין כאלה באמת. שנית, גם אם היו, כשאימא כועסת היא יותר מפחידה מכל המכשפות והיא תגרש אותן, אם רק יעזו להתקרב לילדה האהובה שלה.
האם נשמע לך שככה הקסם נישמר?
ל"שומרת ישראל"
מאחלת לך שהבן ישמור על בהירות התפיסה וההתעקשות להבין את מה שהוא שומע ושר.
גוני שלום,
בני בן 7.עם נפילת השן הראשונה, התחלנו מסורת של מתנה מפיית השיניים (משהו שלא חוויתי באופן אישי כילדה ). מההתלהבות שלי, לכל מתנה אני מצרפת מכתב ממנה עם דברי שבח ואהבה ומילים קסומות…
נראה לי שיצרתי ( מתוך ההתלהבות שלי ) משהו יותר מידי אמיתי יחסית למשהו שהוא לא.
בהתחלה הוא שמע את הסיפור על פיית השיניים והאמין. אך לא חלף זמן רב והחלו השאלות האם יש באמת פיה כזו? אמרתי לו שבוודאי ודי הדפתי כל ספק שניקר בו.
על אף שהוא קיבל את זה, יש לי הרגשה שהוא נשאר עם ספק ולא העז יותר לשאול או לדבר על זה מספר חודשים..
לפני כמה ימים סיפר לאביו שבבית הספר כולם אמרו לו שאין כזה דבר פיית שיניים ואביו ענה שיש.
הנושא אולי פעוט אבל ממש חשוב לי להבין : איך הופכים את המצב שיצרנו למשהו של קריצת עין – מצב בו כולם יודעים שאין כזה ובכל זאת נהנים מה"תמונה" בראש ומהמתנות…האם אני צריכה ללכת צעד אחורה ? איך יוצאים מהפלונטר ? אולי בכלל לא צריך ? איך אפשר במצב הזה להודות בפניו שהכל עשינו אנחנו.. מאוד לא הייתי רוצה שהוא יפחד להעלות נושאים שאולי יש לו ספק בהם וכבר ינחש מה נגיד..
אני מאוד מודה לתשובתך !
שליחת הפיות על האדמה
ל"מסורת"
(אם שהתחילה מסורת של "פיית השיניים")
כשאנחנו מנסים לפצות על משהו שחסר לנו בילדות או להימנע ממשהו שהורינו עשו קורה שאנחנו עושים זאת בנוקשות ובהגזמה. לא נורא! לא קרה אסון!
או שהוא יבין שאתם מעוניינים להעמיד פנים שיש פיות. או שהוא יחשוב שאתם תמימים וטועים. או שהוא יבין שיש דברים שמדברים עליהם עם חברים…
או שאת תיקחי צעד אחורה ותספרי לו שלך בילדות לא עשו הפתעות כאלה וחשבת שזה ישמח אותו. עכשיו הוא כבר גדול ומגיע לו שתגידי לו את האמת. אולי תקלקלי לו קצת את הקסם אבל במקום זה תמלאי את ליבו גאווה.
רק השבוע הנכדה (זו שגם כיכבה בפוסט) הודיעה לי שהפיה שלה זו סבתא חווה. ההנאה שבגילוי פיצתה על אובדן הפנטזיה.
מה דעתך? ספרי לנו כיצד הוא הגיב.
גוני שלום,
תודה על ההכוונה ! אני די מפחדת לעשות את השינוי כרגע. נראה לי שאנצל את נפילת השן הבאה ואדאג אולי דרך מתנה ספציפית, שיצוץ אצלו הספק לגבי הפייה…ואז אאשר את הספק. עדיין אין לי רעיון יצירתי. אם מתאים, אשמח לשמוע את דעתך על הרעיון שלי..
ל"מסורת"
ממה את בדיוק מפחדת?
מה כבר יקרה?
הפחד הוא אף פעם לא יועץ טוב.
ספרי לי מה הפחד ואולי יהיה לי רעיון יצירתי איך להתגבר עליו.