הדפסה
שרי ילדה תאומים, במזל טוב!
רק נולדו, ובין ריצה לבית חולים ובחזרה, בין שאיבה לשאיבה, בין בקבוק לבקבוק, הם הופכים את עולמנו על פיו.
הגוריות הזו, האפרוחיות הזו, המיניאטוריות הזו. המגע של עור בעור, לב דופק אל מול לב, בושם תינוקות באוויר. הפה הזערורי שכבר יודע להיפתח, לחייך, להתכווץ, לסרב, לפעות. כולם מעוררים כל כך הרבה אהבה.
המתח הזה. שינשמו, שינשמו, שלא יפסיקו. שיאכלו, שינקו, שיעלו במשקל. שיהיו עטופים, מוחזקים, שיהיה להם מספיק חם. והדילמות. כמה להחזיק על הידיים ואיך לא להחזיק יותר מידי. למי לתת את המטרנה ולמי את החלב שנשאב. לא לקפח. לא להשוות. ואיך אפשר לא לקפח אם לא משווים? מחשבות נדלקות במוח כמו "נורות בקרה" מזכירות לנו לשוב ולבדוק. לשוב ולבדוק. להירגע. אלו אינן "נורות אזהרה" שנדלקו כדי להתריע על משהו לא רצוי. הכול בסדר. הכול יציב. מיום ליום הכול ילך ויהיה יותר מוכר.
בחדר מיון יולדות, כשצצה דאגה, המנתח הכריע: "יותר קל לנו לטפל בהם כשהם בחוץ".
זה נכון גם לגבי רגשות וקונפליקטים. כשהם בחוץ יותר קל לזהות מה זה A ומה זה B, לראות מה אובייקטיבי ומה סובייקטיבי, לטפל בהם, לפתור אותם, לבכות קצת, לצחוק קצת ולהפוך אותם לחלק מהזהות שלנו, החדשה והשונה כל כך ממה שהייתה רק כמה ימים קודם.
אנחנו הורים לתאומים!!
זה לא צחוק.
מזל טוב לשרי המוכשרת ולאמא גוני- גאוני. הרבה הצלחה שמחה ונחת בדרך החדשה.
לסבתא גוני, לאמא שרי, ולתאומים!
המון מזל טוב ובריאות!
תשתמשו בכל התובנות, הרוגע והמידע שנתתם לנו דרך הבלוג המקסים הזה, ותעברו את תקופת ההסתגלות בקלות, בשמחה ובכיף!
התרגשתי מאד לקרוא את הפוסט המקסים ששלחתן…
דרישת שלום חמה לשרי והרבה הרבה אושר!
מזל טוב כפול שתיים!
והזדמנות לומר תודה על הפוסטים המעניינים
שרי וגוני הנפלאות
מאחלת לכן (ולאבא..) הרבה הרבה רגעים של אושר, הנאה מהקטנטנים (דניאל ויונתן? שמות מקסימים), תודה על השיתוף והאיור הנהדר. מרגש ומשמח! וגם מעורר הזדהות…כמעט 4 ו 8 שנים אחרי הלידות, ועדיין זוכרת היטב כמה זה הופך את העולם, מעורר קשיים וחששות, מעייף.
את עצמי , כפי שהכרתי במשך 34 שנה, איבדתי בין הלילות ללא שינה, הכביסות והבקבוקים לשטיפה, כאבי ההחלמה, החופשות הארוכות מדי מפיתוח הקריירה, התובענות האינסופית של הבוסיות החדשות… יחד עם זאת הגיעו תחושת הגאווה, ההתפעלות, החיבור, האהבה והקירבה שהולכות ומתעצמות עם ההיכרות… הפליאה מכך שאני "אמא"… אני כבר לא "אני" בלעדיהן…
ועכשיו סוף סוף מרגישה שמתחילה לחזור "לעצמי" , לשלב בצורה יותר מאוזנת בין הזהות הישנה למצב החדש, בין אימהות לקריירה, בין זוגיות "תפקודית" לזוגיות של חברות ורומנטיקה,להיזכר בסדרי עדיפויות הישנים ולאמר אותם בקול רם, ועדיין להתפעל משתיהן, מכל תנועה, ריקוד, דקלום ושיר, מהחוכמה, מהתמימות, מהרגישות. להרגיש כל יום את הקרבה, הגאווה והאהבה גדלות ומקבלות עוד ועוד תוכן ומשמעות. אכן תהליך!
שרי המתוקה
זו נגה מבית הצברית
מתרגשת בשבילך וגם בשבילי. נולדו לי תאומים לפני 8 חדשים…
לא קלה היא הדרך אבל תמיד מזכירה לעצמי שקיבלתי מתנה וגם את…
לקרן
תודה על התגובה שלך.
תודה על המילים החמות, השיתוף, הכנות, האמפטיה, ההזדהות.. וגם על האור הרב בתוך המנהרה ובקצה שלה.
אומרים שהחיבור שלנו לאחרים מרחיב את הזהות שלנו, מעשיר ומעורר בנו בטחון ושלווה. זה מה שמתנת המילים שלך עוררה בנו.
תודה.
לכל המברכים תודה.
מכל מברכינו התברכנו. סוף סוף שני הפיצקעלך בבית. בריאים ושלמים. ועכשיו, קדימה לעבודה, לגידול ולטיפול.