הדפסה
"הבשלה" ו"התפתחות" אינם היינו הך. הבשלה מתרחשת מעצמה בזכות מנגנונים ביולוגיים וגנטיים שמניעים את התהליך.
ילדים לא מבשילים. הם זקוקים לגירויים מתאימים מהסביבה כדי להתפתח בצורה טובה. בהינתן גרייה הולמת כל ילד מתפתח קצת אחרת. אך למרות השונות ניתן לזהות שלבים ותהליכים דומים שילדים עוברים בגילאים דומים.
התפתחות תקינה בשלב מוקדם משפיעה על המוכנות להמשיך ולטפס לשלב הבא.
הבנה ללוח הזמנים ההתפתחותי עוזרת לנו לדעת מה מצופה מהילד, באיזה גיל, ולהתאים את ההתערבויות והציפיות שלנו לצרכיו. גם התנהגויות שנראות לנו חריגות , ואפילו מדאיגות, יכולות להיות תוצאה של תהליך התפתחותי חשוב. פחד מזרים, קשיי פרידה, התקפי זעם, קשיי שינה, פחדים, פרפקציוניזם של הילדות – כל אלה הן רק חלק מהדוגמאות.
כשהתנהגות הילד משתנה, או כשצצה בעיה כלשהיא, כדאי לשאול את עצמנו: האם זה תואם גיל? האם זה נובע משלב התפתחותי כלשהו? מתי ואיך זה אמור להיפתר ולהשתנות? מה הסביבה המתאימה שתעזור לאפרוח לצמוח, למוח לפרוח וללב ללבלב?!
לחצו על הלינק למאמר בו אתם מעוניינים לעיין:
קו התפתחות מתלות לנפרדות
התהליך בו ילדים הופכים מאגוצנטריים ותלותיים לעצמאיים – מכירים באחרות של השני, מבינים שהם שונים ממנו מבחינת הצרכים, הרגשות, המחשבות והתגובות ומכבדים את הצרכים של האחר.
התקשרות כתימה התפתחותית
כיצד מתעצבת ההתקשרות להורה, הביטחון שההורה יעיל וזמין לוויסות מצוקה. מה קורה כשהתהליך משתבש ואיזה התערבויות חינוכיות וטיפוליות עוזרות להחזיר את ההתקשרות הבטוחה.
קו התפתחות מיניקה לאכילה רציונלית
התהליך בו מתפתח היחס לאוכל ואכילה – מאכילה דחפית, רגשית, מושפעת ממאבקים פנימיים, לאכילה רציונלית ומווסתת, עם יחס בריא וגמיש לאוכל.
ויסות עצמי כתימה התפתחותית
כיצד מתפתחת היכולת להכיר בדחפים ורגשות, לבטאם בהתאמה לסביבה ולתרבות, תוך העזרות בזולת. מהן הסיבות לחוסר ויסות ואיך ניתן ללמוד לווסת כעס, תוקפנות וביקוש ולבטאם בעוצמה ובזמן המתאים.
קו התפתחות ממרכזיות לתפיסה עצמית בריאה
המסלול שבו ילדים עוברים מתפיסה עצמית קונקרטית וטוטאלית ומפתחים תמונה עקבית, רחבה ומאוזנת אודות העצמי, תואמת את נטיותיהם ומלווה בקבלה עצמית.
אהבה עצמית בריאה כתמה התפתחותית
כיצד מתפתחים הדפוסים השונים של תפיסה עצמית בריאה ולא בריאה. ומה ההתערבויות הטיפוליות והחינוכיות שמסייעות לזוז מפגיעות, תחושת נחיתות או גרנדיוזיות עודפת.
גיל ההתבגרות -מגמות מרכזיות
מה קורה במוח המתבגר. כיצד זה מסביר תופעות התבגרותיות נפוצות. מה חשוב להבין כדי לצלוח את השלב הזה בהורות בהצלחה.
תפיסה מוסרית
שלבים בהתפתחות תפיסה מוסרית. כיצד התפיסה המוסרית משתנה ומתפתחת לאורך החיים. מה מביא לתפיסה מוסרית נוקשה, תחושות בושה ואשמה. מהי רמה מוסרית גבוהה, גמישה ואינטגרטיבית.
שאלון תצפית- אבחנה תפקודית מבדלת ,
גוני לוין. 2020
סולמות התפתחות ונורמות מגיל 0-6 בתחומי תפקוד שונים. כלי הערכה ועזרה לבניית תוכנית עבודה אישית וכיתתית בגיל הגן.
פשוט חגיגה !
השפע , הנדיבות, עומק וחשיבות התכנים,
מרגשים מעשירים ובונים.
המון תודה וישר כח גדול
סיגל יקרה
תודה על התגובה.
אני זקוקה לאנשים כמוך שיודעים להעריך ידע מאורגן ומונגש, ולהשתמש בו לרווחתם הנפשית של ילדים והורים ומבוגרים הזקוקים להבנתך ועזרתך.
זה נותן לי כוח להמשיך לכתוב ולתווך את כל מה שלמדתי והבנתי בזכות מטופלים, הורים וקולגות למקצוע.
תודה רבה לכן על כל היידע והמיידע.
אני מרגישה שזהו אוסף של דברי תורה להמשך הדרך שלנו עם הילדים. התחושה היא שאפשר לחשוב ולאפשר את האמירות לכל גיל עם שינויים והתאמות, אבל עם בסיס נכון של הבנה ויידע.
תודה רבה על הכל מהכל.
מושלם ומעניין
ידע עצום!! הענקתן לי!
תודה רבה
מתנה אדירה!
אחרי שקראתי את המאמר הקצר על ויסות כתימה התפתחותית..
הסברתי לבני בן ה4 שהוא לא קטן אבל עדיין לא גדול, שהוא היה תינוק הוא היה צריך שאמא תרגיע אותו ותעשה לו הכל כל הזמן, עכשיו הוא מסוגל לעשות הרבה דברים לבד וגם כשהוא כועס או סתם לא רגוע אמא יכולה לעזור אבל הוא כבר יודע איך לעצור ולשלוט בגוף שלו.
חשבנו ביחד איזה דברים עוזרים לו והיום בזמן שיעמום ושהתחיל עצבנות וגם הצקות לאחים, הזכרתי לו והוא הלך והוציא את קופסאת המשחקים לבד והצליח להירגע ולמצוא תעסוקה. על כך קיבל חיזוקים והוא התמלא בגאוה ותחושת מסוגלות עצמית. אני מקווה שאנחנו בדרך לפיתוח שליטה וויסות עצמי….
תודה גוני.
נפלא, ברור וחשוב. תודה רבה על ההגשה הבהירה והנעימה, יישר כח.
גוני יקרה
איזה יופי של חידושים. אתן לא נחות והכל לטובת ההורים.
גוני שלום,
המאמרים הללו נפלאים. פןתחים את העיניים.
בימים אלו אני עובדת על עבודה סמינריונית בתואר שני לייעוץ על תפיסתן של גננות את עצמן כדמות להתקשרות. הייתי שמחה להשתמש במאמר על ההתקשרות. האם יש לך אותו עם ביבליוגרפיה?
היי גוני יקרה,
אני שמחה על הזכות להכירך, מצד אחד מקצועית מאוד מצד שני מלאת אופטימיות וקלילה יחסית לפסיכולוגים 😉😉
השאלה שלי לגבי אשמה:
אני כאמא סובלת מעודף אשמה באופי שלי… מאשימה את עצמי על ימין ועל שמאל וכרגע בעבודה לצאת מההרגל הזה.
שמתי לב שגם הילדים שלי (בת ובן 7.5, 4.5) עם אופי כזה. כל טעות זה סוף העולם ואם מישהו בוכה בגללי אז אני אברח ואעלם (כאילו שזה בלתי נסלח).
כמה שאני מנסה לדבר איתם על זה שמותר לטעות, כולנו טועים, ואני לא כועסת אני אוהבת אותם גם כשטועים, ברגע שיש למשל ילד שבוכה בגלל שבטעות זרקו עליו כדור- הם מתנתקים רגשית ולא נראה שמוכנים לקבל את עצמם. אולי רק אחרי כמה ימים אפשר לדבר על זה ולהסביר שזה נורמלי ולא אשמתם.
אני כאמא רוצה לעזור באותם רגעים ורואה שהם ממש נעולים בתוך עצמם בסיטואציות כאלו. מתחבאים ממני ולא מדברים. הקטן יותר קיצוני מהגדולה.
מה את אומרת?
וואו גוני , איזה יופי !!!!!!!
פשוט אוצר בלום !
כל כך בהיר ותמציתי, זה פשוט כל כך את 🙂
אני נהנית מהמאמרים ומהחיבור שהם מייצרים אצלי בין ישן לחדש, בין מה שעל פני השטח לבין מה שמתחתיו ובין המחשבה, הרגש והמעשה.
אני משתמשת בחומרים המון ,
תודה תודה וחג שמייח
ל"אשמה כפול שניים"
(אמא לשניים, 4.5, 7.5, שמעבירה רגש אשמה לילדים)
בגיל של ילדייך, במיוחד הצעיר, הם עוד לא כל כך מרגישים אשמה (הרגשה רעה שלא עמדו בסטנדרטים מוסריים של עצמם וסביבתם), אלא יותר חשש להינזף, בושה שנחשפו בטעות, נכשלו במה שניסו לעשות , הפתעה ממה שקרה, ואולי אפילו אמפתיה לזה שפגעו בו. הדרך הבטוחה להפוך את כל שלל הרגשות האפשריים הללו לרגשות אשמה היא לתת להם פרוש אחד. וכפי שאת יודעת מניסיונך, לומר למישהו "אל תרגיש אשמה" עוזר כמו לומר לו "אל תחשוב על דובים לבנים".
כשקורה מה שקורה, גשי אליהם, הרגיעי "הכול בסדר. זה קורה. אני פה לעזור". כשהם קצת יותר רגועים את יכולה לנסות לתת פשר להרגשה שלהם: "אולי אתה כועס כי לא רצית שזה יקרה, אולי אתה לא רוצה שיכעסו עליך.. מיום ליום זה פחות יקרה".
לילד הגדול את יכולה להסביר קצת יותר. את יכולה לומר לו שכשקטנים מתביישים כשעושים משהו לא טוב, וזה טוב. כי זה עוזר ללמוד איך להתנהג יפה ובאופן מתחשב. עכשיו כשהוא כבר יודע איך להתנהג הוא ילמד שלא נורא אם זה לא תמיד מצליח ושכל אחד מתנהג לפעמים לא כל כך טוב. "הרוב קובע והרוב טוב".
זה יועיל אם תספרי זאת גם לעצמך. ותקראי את הפוסט על פרפקציוניזם של הילדות.
ואת האשמה זרקי לפח (האשפה).
גוני יקרה!
איזה מתנה ענקית את וכמה טוב ושפע את שופעת מכל הלב ומשתפת בתכנים מעולים שתורמים לי הרבה כמטפלת! תודה רבה ומאחלת לך הרבה הצלחה בכל מעשי ידייך!
גוני,
פשוט מדהים
אני חושבת שצריך לשבת יום ולילה כדי ללמוד לעומק כל מה שכתוב באתר שלך
תודה