הדפסה
איך לנצל את החופש בתבונה? איך לבחור קייטנה? החופש קרב וההתלבטות שלנו בעיצומה. הבן שלנו משוכנע ש"קייטנה זה לקטנים". כבר בשנה שעברה הוא הרבה להתלונן. לקום מוקדם בבוקר ולהיות שעות מחוץ לבית זה לא מה שהוא רצה. בערבים התקשה ללכת לישון, כאילו סבל מיעפת ובבוקר קם בכבדות כמו מהנגאובר. אבל, בסיכומו של יום הוא צבר חוויות חדשות והיה די מבסוט.
למרות מחאותיו אין לנו כוונה להשאיר אותו בבית בחוסר מעש, שרוע לבדו מול הטלוויזיה והמחשב, ללא פיקוח למה הוא נחשף. המחשבה על טלפונים תכופים ואזעקות "משעמם לי!" גם מרתיעה אותנו. איך מגשרים על הפער בינינו?
כשילדים מתכוננים לחופש הם מפנטזים שלא ידרשו לעשות כלום ויהיה להם חופש שלם בשביל זה. שנה ארוכה הם למדו בבית הספר רק בשביל הפרס הגדול שבסוף. לכן, הדבר היחיד שהם מתכוונים לשנן בחופש הוא ש"בחופש לא לומדים!" .
הורים, לעומתם, רואים בחופש הזדמנות להשלים את כל מה שלא הושג במהלך השנה: הזדמנות להיפתח לתחומי עניין חדשים, לטפח כישרונות חבויים, לסגור פערים בלימודים, לקרוא ספרים, ללמוד דברים "שימושיים" (סדנאות בישול או נגרות המסתכמות בלקצוץ כמה שיותר קצוץ, לערבב כמה שיותר מעורבב ולשייף כמה שיותר משויף…). הם מוכנים לעשות הכל כדי למנוע התחברות של הילד לטכנולוגיה עכשווית מחשש שבסוף החופש יישאר המון מידע במחשב ומעט מאוד בראש של הילד.
הם בוחרים קייטנה כאילו הייתה עוד מוצר צריכה. בודקים מהם התכנים החינוכיים? האם יש מספיק כוח אדם? מה איכות המדריכים? המזון? רמת הבטיחות? האם המחירים הוגנים? ומה הנוהל במקרה של הפסקת השתתפות או ביטול?
בחירת קייטנה דומה לבחירת מסגרת חינוכית. אמנם זוהי מסגרת לזמן קצר, אבל דווקא למשהו קצר ולא ידוע יכולה להיות השפעה כואבת ולא רצויה. בקייטנה שמתקיימת במקום לא מוכר, עם אנשים לא מוכרים, ועוסקת בתכנים לא מוכרים יש פוטנציאל ללחץ ומתח לא בריאים ("בחירת גן").
בקייטנה הזמן קצר מכדי לבסס יחסי אמון כלפי מדריכים וחברים. קשרים חדשים וזמניים מציתים מאבקי כוח ומעוררים חששות. ילדים מנסים להרשים ולתפוס מקום בדרכים שמאפיינות גילאים יותר צעירים. הנכונות לקבל מרות של מדריך זר קלושה ובעיות משמעת וגילויי תוקפנות צפים ועולים. לכן חשוב לבדוק גם האם יש אפשרות לדבר עם המדריכים המקרה שתתעורר בעיה ובאיזה אופן הם מתכוונים להתמודד עם בעיות התנהגות והצקות.
על מנת שהסירוב של בנכם לא יהיה עז יותר מהרצון שלכם שילך לקייטנה, שתפו אותו בשיקולים ובהתלבטויות שלכם. הבינו אותו כדי שהוא יוכל להבין אתכם. חפשו קייטנה בגודל סביר, במחיר ובמרחק סביר. קייטנה אינטימית עם ילדים שהוא מכיר ותכנים שהוא אוהב עדיפה. בררו אם התכנית ידועה מראש, מגוונת ושפויה. כזו שלא מריצה את הקייטנים ממקום למקום ללא הרף וללא שגרה. אחרי הכל, רוב הילדים לא מבינים מה הטעם להתרוצץ בחוץ כל היום ובסוף לגלות שהרגעים הכי מוצלחים בחופש היו לחזור לחדר, למיטה, ולמשחקים שלהם. רק שם הם הרגישו ממש בבית.
מי שמנצל כל דקה ודקה בחופש זוכה לחופש הכי גרוע שיכול להיות. תנו לו גם לגלות את ההנאה שבאיטיות, לחקור את הפנאי, למצוא עניין בבטלה, להתרפק על חוסר המעש.
טוב, אז עכשיו אני ממש מתלבטת אם לשלוח אותה לקיטנה או לא…
ל"ממש"
(אמא שמתלבטת אם לשלוח ילדה לקיטנה)
התלבטות במידה מצביעה על תבונה ויכולת לשאת אמביולנטיות. אם הצלחנו לעורר בך התלבטות סימן שהפוסט עשה את שלו.
אם את מתלבטת אולי זה בגלל שיש לך אופציות נוספות כמו: קיטנת אמא, קיטנת סבתא, קיטנת הורים (כמה הורים שמחלקים בינהם את החופשה וכל פעם מישהו אחר מעסיק את הילדים), קיטנת חבר..
טוב, ועכשיו אני ממש בטוחה שצליחי לקבל החלטה למרות שקצת בילבלנו אותך..
נושא ממש רלבנטי. גם הם צריכים את השקט שהם. שמתי לב שאחרי חופש שלא עשינו בו הרבה, בעיקר נחנו והיינו ביחד הילדים כאילו נעשים יותר אחראיים ובוגרים.
החלטתי להסתפק ב 10 ימי החופש שבין סיום הקיטנה לתחילת השנה הבאה…יש לי הרגשה שגם לה זה יספיק
המתלבטת
איזה צי-פור מקסים. הראתי אותו לבן שלי והוא אמר איזה יופי שמישהו נותן רשות לא לעשות כלום. והבעל שלי שאל אם זה תופס גם לגבי בעלים.
בקיצור:נורא נהנינו.
הבן שלנו מסיים כתה א'. רשמנו אותו לקיטנה יחד עם עוד חבר שלו ונראה שהוא מרוצה. הבעיה היא שכל בוקר מתחיל ויכוח. אני עובדת בבית והוא שואל מדוע הוא לא יכול להשאר ומבטיח שלא יפריע. במשך השנה הוא מבין שאם אני נשארת בבית זה לא סיבה שהוא ישאר גם. מה פתאום זה התעורר עכשיו?
ל"מה פתאום"
(ילד בן 7 שמתווכח כל בוקר בדרך לקיטנה)
תארי לך שכל קייץ היית נידרשת, למשך חודש ןחצי, להפסיק לעבוד מהבית ולעבוד מהעבודה, כל פעם ממקום עבודה אחר. קרוב לודאי שגם בך היו עולים געגועים לבית ורצון להשאר בו.
יציאה לקיטנה חדשה כמוה כיציאה לגן או בית ספר חדש. יתכן שהיום המלא והגדוש בקיטנה נידמה לו ארוך מכרגיל. אולי הצונאמי של חידושים והפתעות מרגש ומציף אותו. אולי הגעגועים לבית גוברים ויש לו קושי אמיתי להפרד מאימא בבוקר. ואולי בנך סבור, בטעות, שחופש זה חופש ובחופש רובצים בבית ללא מעש. אולי הוא מאמין בכל ליבו שאם ישתלט על השלט והעכבר ולא יזוז מהמקום זה לא יפריע לאיש.
הקדישי זמן בבוקר לפרידה נעימה. שימי לו הפתעה קטנה בתיק או הבטיחי להכין לו משהו שהוא אוהב כשיחזור. ידעי אותו מה תעשו אחר הצהריים , כך שיוכל לכוון את המחשבות. והעיקר, הרבו להיות יחד, לדבר ולשחק.
קשר חם עם אמא הוא כמו דלק. מצד אחד מתגעגעים אליו כשרחוקים. מצד שני הוא מאפשר לנסוע יותר ויותר רחוק.
בהצלחה.
שלום גוני,
הגנון של בני בן השנתיים ורבע מסתיים בעוד שבוע.
אני עדיין עובדת חלקית בשבועיים שאחר כך וגם זקוקה לקצת שקט בבקרים מהקטן. [מקווה שזה נסלח]. מה גם שנראה לי ששישה שבועות רק בבית [כולל גינה כמובן] הם ארוכים וחסרי מסגרת יומית מגוונת בשבילו.
אני חושבת על פתרון לשבועיים הבאים: האם עדיף לסכם עם הגננת הפרטית שיבוא אליה ויבלה אצלה את הבוקר- [לא יהיה גן עם הילדים האחרים שנראה לי שהם משמעותיים בחווית הגן] או לנסות למצוא איזו גננת או מסגרת אחרת שכבר קיימת ותצרף אותו לשבועיים אלו?
לי היה נראה שעדיף דמות מוכרת במיוחד שבקרוב מתחילה שנה חדשה ולא הייתי רוצה שזו תהיה החוויה המטרימה של התחלה חדשה וחוס רקביעות.
מה דעתך?
האם עדיף להתמסר ורק לשלוח אותו עם בביביסטר כשאני עובדת? מבחינתו- זה נראה לך עדיף?
תודה רבה
ל"מתמסרת"
(התלבטות לגבי מסגרת המשך לגן בתקופת החופש)
בגיל שנתיים בנך עדיין ילד רך שלא מתמצא במרחב, בזמנים ובכלל בעולם סביבו. לכן הכוונה שלך לא להכביד עליו בעודף שינוים היא במקומה.
להיות עם גננת שהוא מכיר ואוהב זה פתרון טוב. וגם ביביסיטר מוכרת ובוגרת יכולה להיטיב איתו.
בגיל הרך, אם מתלבטים, עדיף לטעות בכוון של פחות מידי גרויים מאשר להציף בעודף שינויים שגם מעוררים מחדש קשיי פרידה.
אמא שמביאה בחשבון את הצרכים של הילד לפני הצרכים שלה היא אמא טובה. אמא שמביאה בחשבון גם את הצרכים שלה וגם את אלה של הילד היא אמא נהדרת!
אין טעם ומקום להתנצל על כך שאת זקוקה לקצת שקט וחופש בעצמך. אחרי קצת מנוחה את אמא עוד יותר נהדרת.
הי גוני
גם לי יש ילד [שובב לא קטן] בגל שנתיים +.
עוד מעט אנחנו הולכים לבלות לפחות חמישה שבועות ביחד.
איזה סדר יום טוב לילד כזה?
הגנון פותר הרבה בעניין.
אין לי ילדים נוספים בגילו.
שלא נשתגע בחופש……
ל"לא נישתגע"
(אמא לבן שנתיים+ שמתכננת קיטנת-אמא)
הרעיון לתכנן סדר יום קבוע הוא רעיון מעולה. הידיעה מה צפוי תעזור לך, ועוד יותר לבנך, לא להשתגע. סדר היום הקבוע בגן מסייע לילדים להתמצא בזמן וביום הארוך. כך גם בבית. מצד שני אפשר גם "לזרום" ולהתגמש לפי מצבו של הילד.
אם את יודעת מה סדר היום בגנון את יכולה לעשות משהו דומה בבית. בדרך כלל סדר היום בנוי מפעילויות שקטות ופעילויות שבהן מוציאים יותר מרץ – לסרוגין: משחק חופשי/ אוכל/ ציור או יצירה / טיול או רכיבה על אופניים/ משחק הרכבה פשוט/ אוכל ומנוחה…
בגיל הזה הפעילויות עדיין מאד בראשיתיות: שירבוט, דפיקה, לישה ונעיצה של דברים בפלסטלינה, השחלות, מיונים, קריעת ניירות, גזירה במספרים ועוד. הדגש הוא על החקירה, הניסוי והטעיה ולא על התוצר המוגמר. אפילו קערה מלאה מים ובועות סבון או קערה עם חול יכולות לעורר התלהבות. תיבה עם כל מיני חפצים מיותרים מעוררת סקרנות. ולבשל ולעזור לאמא במטבח יכול להיות מלהיב.
אפשר לנסות לסדר את היום כך שקצת את איתו וקצת הוא משחק עם עצמו. רק זיכרי שטווח הקשב בגילו עדיין קצר. משחק עם וליד חבר בדרך כלל מאריך את הקשב.
קיטנה מוצלחת.
שובי וספרי לנו על עוד רעיונות.
שלום גוני,
הנה מה שקרה לנו עם התלבטויות הקיטנה.זה סיפור לא רע.
החלטתי על קיטנה של גננת בוגרת ואוהבת שעדיין ממשיכה את גנה עוד שבועיים וחצי.
כשנפרדנו מהגננת ביום שישי אני הייתי עם גרון חנוק ודמעות. והוא- אני אומר לי: 'לאן הולכים?' אני שואלת אותו: 'לאן הולכים?'- בחזרה.ובשיא הספורטיביות הוא עונה: לעוד גן.
היום בבוקר ליויתי אותו לגן החדש. שהיתי איתו והיינו רק כשלושת רבעי שעה. הוא לא רצה להישאר לבד. בבית שיחקתי איתו את הפוזה בבית בובות.
בפעם הראשונה הוא הגיב בבהלה וכמעט בכי ש'אמא הולכת לעבודה. בטוח תחזור בצהריים לקחת אותך'.
בפעם השנייה הוא ביקש: 'אמא, תשבי פה' ליד בובות- ילדי הגן. ובפעם השלישית של המשחק [תוך כמה דקות] הוא אמר לאמא שלום ורק שמח מאוד בחזרתה.
לפחות אותי המשחק הכין לקראת מחר….
תודה רבה על כל התחזוקה.
אני חושבת שלבלוג יש חלק גדול ביכולת שלי בעניין.
ל"מתמסרת"
את רואה! יש שכר להתמסרות ולהשקעה שלך בבנך. אין כמו קשר טוב ואמא רגישה לחזק כישורי התמודדות.
מה שברור להם לא ברור לנו. בגיל שנתיים הוא סבור שכל הגנים אותו דבר. כמו עגבניות. ואם יש לו טעם טוב מהגן הראשון הוא לא יצפה למשהו אחר.
המרחק מאמא כשמגיעים למקום לא מוכר הוא טבעי ובריא. ובגילו למשחק הבובות כוח קסום. מבחינתו זה שיחזור של המציאות. ואפשר בשלושה משחקים לקצר תהליך שככה היה נימשך שלושה ימים.
תודה שחזרת אלינו וסגרת לנו את התהליך .
התייעצות –
באוגוסט אחרי הקיטנה אני מתכננת לטייל עם הבת מוקדם בבוקר – לקום מוקדם וללכת לישון מוקדם כדי להספיק להנות מהחוץ לפני שחם מדי.
למישהו יש רעיונות (חוץ מהים)?
נכנסתי בטעות לאתר ומאוד מאוד נהנתי. גם מהכתיבה וגם מהאיורים, שבדיעבד אני רואה שהם מגיעים מאותה בריכת גנים.
זהו – סתם לחזק ולהגיד תודה.
יש לנו ילדה שתהיה בקרוב בת 5.בשבת שאלתי אותה שאלות בחשבון. סתם, מתוך הנאה.
ברגע מסוים היא אומרת לי: די, תפסיקי לשאול אותי. אני שואלת אותה למה? כי אני בלחץ שאדע לענות.
ל"חשבון"
(בת 5 שנלחצת מחשבון)
חייכתי כשקראתי את מה שכתבת ונזכרתי בבת שלי ,שהייתה קטנה לפני הרבה שנים. גם ממנה החשבון הוציא תגובה דומה: "די, אל תשאלי אותי כמה זה חמש ועוד חמש. כי אני בלחץ שאני לא אדע שזה עשר".
חמוד ולא מלחיץ רק אם בטוחים שזה יעבור.
לעומת תחומים אחרים שהם יותר קשורים לחושים ולהבנה הטבעית שלנו, חשבון מבוסס על ידע פורמלי. סמלים שהמצאנו ונוסחאות שבאות לתאר מציאות אבל אינם תיאור ספונטני וטבעי שלה. בגלל זה הוא מעורר יותר לחץ וחוסר בטחון. בעיקר בהתחלה.
שלום גוני ותודה על הבלוג הנפלא!
הילדים שלי הם בגילאי 6,8,10,12
ההתלבטות שלי:
עד לשנה זו הם כייפו במסגרות בשכונה, במקום וחברה מוכרת.
אם אני שולחת אותם למחנה קיץ שנותן להם חוויות מיוחדות שאין בשכונה אבל דורש מהם הסתגלות לחברה זרה לחלוטין, נסיעות עצמאיות, וגם שפה (המחנה באנגלית- האנגלית שלהם סבירה)- אני נותנת להם מתנה של חיזוק עצמאות, יצירתיות, פתיחות.. או שאני זורקת אותם למשהו שלא מיטיב איתם אלא להיפך?
אם תוכלי לענות לי בהקדם אודה לך מאוד (צריכה להחליט..)
ל"מתלבטת"
(מתי מתאים לשלוח ילדים למחנה קיץ)
יש מושג שמאוד אהוב עלי והוא "קושי/ תסכול אופטימלי". בשפה עממית צבאית אומרים "מה שלא הורג אותך – מחשל אותך". כלומר, הנסיעה למחנה קיץ יכולה להיות מתנה מיוחדת במינה לילדייך, רק אם הקושי לא יחווה על ידם כקשה ומתסכל מידי. שהריחוק , הפרידה מהבית, מההורים, מהסביבה ומהשפה שהם מכירים ואוהבים לא יפגע בתחושת הבטחון, הרוגע, והמסוגלות שלהם. רק אז הם יהיו במיטבם. רק אז הם יצמחו וילבלבו בסביבה חדשה.
הצרה היא שהמושג הזה הוא סובייקטיבי. מה שקשה לאחד לא קשה לשני. מה שנעים לאחד לא נעים לשני. הקושי הוא בעיני הילד, ולא בעיני ההורה. מה שנראה לילד בלתי נסבל יכול להיתפס על ידי ההורה כנומטיבי ולא מאיים. את יכולה לשאול אותם – מה הם רוצים?. את יכולה לשאול את עצמך – האם הם נחשפו בעבר למצבים דומים, באופן מדורג? איך הם הגיבו בעבר במצבים דומים, קלים יותר?
יש אנשים שמתיחסים לחופש כהזדמנות לעשות דברים, ללמוד , לשכלל מימנויות ולהתנסות במה שלא הספיקו לעשות במהלך השנה. יש אחרים שרואים בחופש הזדמנות לנוח, להאט את הקצב, למלא מצברים, לנשום בקצב הנכון. אמא אחת סיפרה לי שכל חופש הילדים שלה נשארים בבית, ישנים כמו שצריך, נחים מלחצים, אוכלים טוב . התוצאה היא שהם עושים קפיצת גדילה. גם פיזית וגם נפשית.
ילדים , בדרך כלל, רואים בחופש הזדמנות לנוח ולהוריד את תרמיל בית ספר וכל החובות מעל כתפיהם. גם זה חלק מהשיקול.
הגנה עודפת מזיקה כמו חשיפה עודפת. ממש כמו השמש. וכשלא יודעים מה בדיוק המינון, עדיף לשים קרם הגנה. בודאי לגבי הילדים הקטנים, ואפילו בגיל 12. אחרי הכול, גם בשנה הבאה יהיה קיץ. יהיה חופש. יהיה צורך למצוא תעסוקה הולמת לילדים.