הדפסה
השבוע קרה משהו שעורר בי ספקות. הבת שלי, בת שש, התעקשה להתחפש לשחקן כדורגל ודרשה להסתפר כמו בן. בדרך כלל אנחנו די גמישים. יש לה אחים גדולים והיא משחקת איתם במשחקי בנים. לא פעם הלבשנו אותה בפריטי לבוש של בנים. הפעם הבקשה שלה עוררה בנו תגובה אחרת. היא מתוקה ויפה עם שיער ארוך ולא מבינה כמה זמן לוקח לגדל שיער כזה בחזרה.
מה יש לה נגד בנות? האם בפורים צריך לאפשר הכל? או שבכל זאת יש גבול?
אולי לבת שלכם יש משהו נגד בנות ואולי יש לה משהו בעד בנים.
בגילאי הגן (3-6) ולפעמים גם הלאה, הרבה ילדות מחפשות קשר מיוחד עם האב ונכנסות לתחרות עם האם . לעיתים הן רוצות להיות יותר טובות מאמא בלהיות אמא. הן מזהות מאפיינים גנריים שבמרכז ההתנהגות הנשית (התקשטות, טיפוליות, תקשורתיות) ומחקות אותם. לעיתים, את הקנאה בקשר שבין האב לאם (או בין האב לאחים) הן פותרות על ידי אימוץ התנהגויות טיפוסיות לבנים (כוח, ספורטיביות, תחרותיות).
(משהו דומה קורה לבנים. קוראים לזה בשם מסובך "תסביך אדיפוס". בעיני זה הפטנט של הטבע להתקין במוחנו תוכנות של רצון לייחודיות ותחרותיות שבלעדיהן לא היינו שורדים).
ואיזה מועד יותר מתאים לכך מפורים?? בת היא כבר הייתה וגם תהיה בעתיד.עכשיו היא רוצה לנסות להיות בן.
החינוך המגדרי מושפע מעמדות וערכים של ההורים. ישנם הורים שמייחסים חשיבות להתנהגות מגדרית מסורתית כחלק מסדר חברתי. הם יהיו פחות סובלניים להתנהגויות ותחפושות הפוכות למין. לאחרים יהיה חשוב לשבור סטריאוטיפים ובאופן מוצהר לעודד התנהגויות ותחפושות אנטי מגדריות.
אם אתם שייכים לקבוצה השלישית שדוגלת בעמדה ניטראלית, שמשתדלת להתייחס לבנים ולבנות באופן שוויוני ללא קשר למינם, לא יפריע לכם שהיא תתחפש לשחקן כדורגל. אבל שיער זה משהו אחר. בפורים מספיקה פאה.
בפורים, כמו במשחק, הרעיון המרכזי הוא "שהכל אפשר" אבל רק ב"כאילו" ולא באמת. תחפושת היא שינוי זמני. שינוי קבוע אינו תחפושת. לא עושים ניתוח פלסטי להגדלת האף כדי להתחפש להמן הרשע. לא כורתים יד ועוקרים עין כדי להיות שודד ים. לא עוברים ברית מילה כדי להפוך למרדכי היהודי.
הבטיחו לה לדבר על תספורת אחרי פורים, כשהרצון להפתיע ולהדהים לא נושף בעורפה. אמצו "נוהל קבלת החלטות": לשאול ולשמוע לדעתם של כמה אנשים אמינים ומוערכים בנושא, לשקול יתרונות לעומת חסרונות ולשמור על מרחק זמן סביר בין עצם העלאת הרעיון לבין קבלת ההחלטה.
הקשיבו לה והכירו ברצונה. שתפו אותה בכנות במחשבותיכם, רגשותיכם והעדפותיכם. אבל בגיל 6 (ולא רק בפורים) לא צריך לאפשר הכל. צריך לשמוע הכל, להבין הכל, לכבד הכל ולקבל את "ההחלטה הטובה ביותר". ההחלטה הטובה ביותר היא לא ההחלטה שטובה בעיני הילד אלא זו שהכי לטובת הילד, בעיני ההורים.
אגב, יותר זמן איכות משותף עם האבא עשוי לחזק את הקשר איתו ואולי לא יהיה צורך בתספורת.
שלום גוני,
הציטוט המתוק של בני לא קשור לפוסט אבל שווה תגובה, בטוח.
הילדון שעוד מעט חוגג שלוש בא להיות לידי כשנחתי בשבת בצהריים. אחרי כמה דקות הוא ירד לאיזו נישה ליד המיטה [שמתאימה לדמינות ולמשחקים] ואומר לי: 'אני לא רוצה אותך'. לא עוברות אפילו 3 דקות והוא אומר: 'חשבתי שאני לא רוצה אותך, אבל אני רוצה אותך'.
לכו תשמיעו כזה משפט לאמא ותצפו שהיא לא תתלהב….
חג שמח,
אמא שלי היתה אומרת שבאביב ילדים נותנים קפיצה התפתחותית. אולי זו הסיבה לפנינים של בנינו המתקרב לשלוש. ואולי פשוט יש יותר זמן בחופש להיות ביחד ולשמוע.
באחד ממסעי הקניות ביקש הילדון מזרון קפיצים. אתה רוצה מזרון קפיצים, אבל אין- אמרתי לו. והוא חוזר על שלו בפזמון.החלפתי תפקידים והתחלתי לפנות אליו: 'אני רוצה מזרון קפיצים!' הוא עונה לי: 'אבל אין' ואני בשלי- 'אני רוצה!'אחרי פעמיים אני שואלת אותו: 'מה נעשה?' והוא עונה לי: 'אז בואי נבכה ביחד'.
בטח הוא הופתע לשמוע צחוק במקום בכי. רגע, אולי הוא למד פה איך עונים…
לאמא פנינה
(ילד כמעט בן שלוש מלא פנינים)
תענוג לקרוא את ההתלהבות וההתפעמות שלך מהפנינים של הילד. עוד לא בן שלוש והוא כבר למד להנות מהמבט המתפעל שלך ומההקשבה שלך לרחשי ליבו והוא חוקר את המיינד של עצמו ומשתף אותך בחדווה רבה. ביחד אפילו הבכי לא מרגיש כל כך רע.
הרווח הגדול, הנוסף שלו מכך שאת קשובה ומכילה את רחשי ליבו הוא היכולת להכיל אמביולנטיות בגיל מוקדם. הוא מסוגל להרגיש רוצה ולא רוצה באותה עת. הוא מסוגל לשאת רוצה אבל אי אפשר מבלי להתמוטט.
תודה שאת משתפת אותנו. אם אוספים את כל הדוגמאות מתקבל סולם התפתחותי חי המבטא מה ילדים לומדים לעשות ובאיזה גיל. בגיל שלוש הם הכי מתוקים ומצחיקים!!!