הדפסה
הבן שלנו מתלונן על הצקות ומכות בבית הספר. הוא הולך לשם ברצון, מצליח בלימודים ויש לו חברים. אבל אנחנו מוטרדים מעניין האלימות, שמא זה יפגע בביטחונו העצמי. בעלי מאיץ בו להכות בחזרה. אני מציעה לו לפנות למורה ולבקש את עזרתה. הוא לא מעוניין להרביץ, מפחד מעונש, לא רוצה להלשין ולא מאמין שזה יעזור. העצות שלנו מרגיזות אותו ("אתם לא מבינים", "שוב צועקים עלי") ומביאות אותו לבכי. אנחנו לא יודעים מה להמליץ לו. איך עוזרים לו להתחזק ולהתחשל בדרך שמתאימה לו?
עצה טובה היא משהו שאנחנו נותנים בקלות רבה, אבל תמיד למישהו אחר. לנועץ אין בעיה עם העצה, הוא רק לא רוצה להיות זה שמקבל אותה. לכן, לפני שנותנים עצה כדאי לחשוב פעמיים.
כמספר הילדים בכיתה של בנכם, כך מספר הדרכים להתמודד עם הצקות. החכמה, כפי שציינתם, היא למצוא את הדרך שמתאימה לו. לילדים שונים צרכים ונטיות שונות. בעלי דחף חברתי חזק מוכנים ליזום, להיות אקטיביים ביצירת קשרים ופתרון סכסוכים ולהשתמש בכוח כדי להשיג מעמד ושליטה. ילדים בעלי צורך חברתי מתון מסתפקים במעט חברים, מעורבים ובוחשים פחות בכל מה שמבעבע בקלחת החברתית.
באופן דומה, מי שסף הרגישות שלו גבוה (רק גירויים חזקים עוברים את הסף וגורמים לאי נחת) נהנה מ"אקשן", מתחרות ומאבקים ולא מתרגש מהצקות. הוא יהיה זה שמחזיר ועונה למי שפגע בו (ודקה אחר כך יהיה מוכן שוב לשחק יחד). ילד רגיש, לעומת זאת, צריך את השקט שלו. הוא יפגע בקלות, ימנע ממאבקים ויעדיף להסתדר, להתפשר ולוותר או להתרחק ולשחק עם חברים דומים לו (ראה גם "מילים לא מזיזות לי", "מריבות אחים").
מי שאומר לבנו "תחזיר" וסבור שכך מלמדים אותו הגנה עצמית דומה למי שאומר "תאכל" וחושב שכך מלמדים אכילה בריאה. הגנה עצמית זו מיומנות מורכבת הכרוכה בשליטה עצמית ונלמדת לאורך זמן. חשוב לבחור עם מי להתיידד וחשוב עוד יותר לבחור היטב במי לפגוע. לפני שמחזירים כדאי לחשוב פעמיים ( האם הכוונה רעה? האם האיום אמיתי? והאם כל הדרכים האחרות להגיב נבחנו?).
השתדלו לכוון את בנכם להגיב בשלבים: בהתחלה להתרחק ולפנות לשחק עם מישהו אחר. מי שנשאר רגוע משדר ביטחון וכוח יותר ממי שנעלב ומחזיר. אם ההטרדה נמשכת אפשר לענות בהומור, בביטול ("אז מה!") או להתריע ("די!תפסיק!") באותו טון פסקני שבו הוא מנפנף אותכם כשאתם מנדנדים לו שיכבה את המחשב. אם המציק לא מפסיק, כוונו אותו לדווח למבוגר אחראי. ורק כשכל זה לא עוזר- "להחזיר" (ראה: "הוא הרביץ לי"). בדרך זו הוא ירכוש רפרטואר תגובות לכל מצב ולא ישרוף יחסים שלא לצורך.
בנכם מעוניין בהקשבתכם יותר מאשר בעצתכם. ככה הוא זוכר שיש כאלה שאוהבים אותו ורוצים בטובתו. אין לו בעיה להילחם. הוא רק לא רוצה להיות שם כשזה קורה.
לכן, לפני שאתם דוחקים בו "להחזיר" כדאי שתחשבו פעמיים.
גוני שלום,
יש לנו ילד בן 10 נחמד וטוב חרוץ והכל בסדר ,
מה שמדאיג אותנו הוא שלאחרונה אנו שמים לב שהוא סקרן לגבי דברים שלא מתאימים לנו
מצד אחד איננו רוצים להיות מידי נוקשים אך אנו גם פוחדים מסקרנות היתר שלא מתאימה לעולם שלנו
,אנו דתיים והוא מאוד רוצה כל מיני משחקי מחשב שלא מקובלים נמשך אליהם מאוד וכ"ו
כרגע הוא לא רוצה דברים אסורים אך עדין משחקים וצפיה בדברים שלא היינו רוצים ,ונמשך להם,
אנו חוששים לאן זה עלול להתפתח ועד כמה תהיה לנו שליטה
ההתלבטות כמה לסגור כמה לפתוח?
תודה.
גוני שלום
פעם שמעתי על נער (שלא קשור אלי ישירות) שקבוצת נערים מהכיתה התעללה בו באופן רציני, ממש פלילי, הוא לא רצה שהוריו יתלוננו במשטרה ולכן הוריו לא התלוננו. כל המשפחה היתה בטראומה מזה, בסוף העבירו את הילד כיתה והפוגעים נשארו ללא פגע…מה את חושבת על זה? האם היו צריכים להתלונן למרות החשש של בנם? (דרך אגב אחד הפוגעים היה בן של בכיר במשטרה).
ל"כמה לסגור"
(הורים לילד בן 10 שרוצה לשחק במשחקי מחשב)
ההתלבטות שלכם במקומה.
ילדים בגיל של בנכם מתחילים להפתח אל העולם ולרצות לגלות ולחקור כל מיני ענינים השונים מן הסביבה הביתית. אם נוקשים מדי ואוסרים עליהם הם יכולים לוותר על החקרנות והסקרנות או דווקא להמשך אל הפרי האסור ולאכול ממנו בגנבה. אם מאפשרים להם הם עלולים להסחף ולא להצליח לשים מעצור לדחפים שלהם ולרצות עוד ועוד. עם האוכל יבוא התאבון.
שתפו אותו בהתלבטות שלכם. התקדמו לאט. סכמו על זמן מוגבל ומשחקים מסוימים בלבד. התנו את מתן הרשות ביכולת שלו לעמוד בכללים שהצבתם ללא וכחנות והתדיינות מיותרת. אם הוא לא מצליח לעמוד בכללים שקבעתם יחד סימן שהוא עוד לא בשל להחשף למחשב.
ל"שמעתי"
(ילד שהעדיף לא להתלונן במשטרה על ילדים שהתעללו בו).
אין דרך אחת להגיב במיקרה שכזה. לכל תגובה יש יתרונות וחסרונות.
חשוב שהורים לא יוותרו על זכותם להגן על הילד וחשוב שהילד יראה שהם מוכנים לכל מאמץ. בפניה למשטרה יש מסר ברור וחד משמעי שההגנה על הילד היא במקום עליון בסולם הערכים של ההורים (האם הם פנו לבית הספר? להורים של הילד הפוגע?). יש בכך גם מסר ברור שזו לא בושה ולא אשמה של הקורבן אלא של התוקפים, ואין צורך להסתיר ולהתחבא. בדרך זו גם מתאפשר להתעמת עם התוקפים.
מצד שני פניה למשטרה יכולה להסתיים במפח נפש. הילד עלול לחוות זאת כעוד התעללות וכפיה לעשות משהו שאינו רוצה.
בכל מיקרה שכזה הייתי ממליצה למשפחה לפנות ליעוץ ולערב עוד גורם אוביקטיבי בשיקולים. קרוב לודאי שהילד זקוק לעזרה מיקצועית בין אם היתה פניה למשטרה ובין אם לא.
שלום לכם
קיבלתי המלצה על הבלוג מחברה. אני נהנית ממנו מאד. הוא כתוב חכם, אנושי, עם הומור קל, ומאד בהיר בהמלצות שלו. חבל שלא שמעתי עליו קודם.
גוני שלום. הבת שלנו (בת שנה ו-4 חודשים) התחילה ללכת לגן לפני כחודשיים. מאז היא נוהגת לנשוך ילדים (גם חברים שלה) כשהיא רוצה מהם משהו ולא מקבלת. אנחנו לא יודעים איך לנהוג כלפיה כך שתבין שזה לא בסדר ולא תחזור על זה
ל"בסדר"
(ילדה בת שנה וקצת שנושכת ילדים בגן).
זהבסדר שאתם רוצים ללמד אותה לא לנשוך. אבל זה גם טבעי ונורמטיבי שהיא נושכת. יתכן שיש ילדים גדולים בגן והיא מרגישה קצת מאוימת. יתכן והיא לא מבינה מה קורה שם. בגילה היא עוד לא מבחינה מה שלה ומה לא שלה, ומבחינתה הם לוקחים משהו שלה. גם אתם הייתם כועסים אם השכן היה ניכנס לביתכם ולוקח. ואולי הרצון שלה חזק וקשה לה לרסן אותו.
חיזרו ל"נוסחא" שהזכרנו הרבה פעמים: הכירו ברגש שלה ("את מאד רוצה..", "את רוצה שהוא ישאר רחוק.."), עודדו ("את ילדה טובה ", "הגננת שומרת ולא צריך לדאוג.."), והנחו אותה איך כן להתנהג ("תגידי לא!", תבקשי יפה"). שננו לה שוב ושוב, לאורך כל היום ולאו דוקא כשהיא נושכת, "מי חמודה! מי לומדת לא לנשוך! כל הכבוד!". ותיראו שזה יעבור.
ספרו לנו איך זה עובד.
תודה, נספר… מה שמוזר שבינתיים היא נושכת את חברתה הטובה ביותר בעיקר
ל"בסדר"
למה זה מוזר? גם אנחנו משחררים את התוקפנות שלנו כלפי אנשים קרובים שאנחנו בוטחים בהם יותר מאשר כלפי זרים. דווקא עם החברה יש לה תחרות על צעצועים. דווקא כלפי חברה, כמו כלפי אח, יש יותר ציפיה שהיא תמלא את רצונה.
בגיל שנה וקצת, כשאין עדיין שפה זמינה, הפה והידיים הם תחליף קל.
זה יעבור (כבר אמרנו?)!