הדפסה
בלית ברירה רשמנו את הבן שלנו לגן רחוק מאידיאלי. הגננת קשוחה ולא מספיק חמה, סדר היום נוקשה ויש מעט הזדמנויות למשחק חופשי, לעשות דברים בקצב, בזמן ובכיף של הילדים. גם עם הגן הקודם לא היה לנו מזל. הגננת יצאה לחופשת לידה ממושכת וזה גרר תחלופה של כוח אדם. בסך הכל הוא עבר את השנה בשלום אבל לא התלהב ללכת לגן והתקשה להיפרד מאיתנו בבוקר.
אני מרגישה אשמה על השנה שעברה, מוטרדת מהשנה הנוכחית ודואגת מה ההשפעה של כל זה עליו? האם זה יכול להזיק לטווח ארוך? האם עשינו לו עוול נורא?
לפני שנים אספנו אל ביתנו אפרוח-ברווז שזה עתה בקע מקליפתו. בימים הראשונים אפרוחים לומדים ללכת אחרי האימהות שלהם. המאפיינים המיוחדים של האם – הרגליים, הצבעים, הקולות -מוטבעים במוחם. הם ימשיכו לעקוב אחריה עד שיהיו בוגרים דיים ללכת לדרכם. באופן דומה למד הברווזון שלנו ללכת בעקבותינו. רגליים אנושיות היו לתחליף- אם ונסכו בו ביטחון רב.
סופשבוע אחד יצאנו לים ולקחנו את הזעירון עימנו. כיוון שהחוף היה שומם שחררנו אותו והוא פסע לצידינו לאן שהלכנו. פסיעות אנושיות ואחריהן עקבות ברווזיות עיטרו את החוף. בהדרגה הוא התרחק והרשה לעצמו להתעכב, לנקר ואז לשוב ולקצר טווחים. ביום שישי התהפך עולמו. החוף התמלא עשרות רגליים, קולות ודמויות אנושיות. תחליפי ברווזים זזים באי שקט ממקום למקום. הזעירון פנה כה וכה, התבלבל, קפא במקומו ופצח בבכי של ברווזים. לולא השבנו אותו לתיבה הוא היה מאבד אותנו מיד לאחר שהיה מוצא אותנו. שוכח מה הוא מחפש ומחפש את מה שהוא כבר שכח. רץ ממקום למקום עד להתשה.
גם התינוק האנושי יוצר קשר אמיץ עם ההורים, מזהה את המאפיינים המיוחדים שלהם ושואב מהם ביטחון ורגיעה. אחר כך הוא לומד להעביר את תחושת הקרבה והביטחון לדמויות נוספות.קשה להפריז בחשיבות של מיעוט דמויות בגן. חמות, שקטות, עקביות. כשדמויות רבות מתחלפות, ההבנה של הילד משתבשת ובטחונו מתערער. הוא איננו יודע למה לצפות ואינו בטוח שיהיו לידו, יעזרו וירגיעו יהיה מה שיהיה.
מנגד, לתינוק האנושי יכולת מדהימה להפנים את הדמויות החשובות, לזכור את תחושת הביטחון שהן נוסכות בו, לשחזר את קולן ולהיעזר בהן גם כשאינן לצידו. ככה הוא מצליח להרגיש בבתים זרים "כמו בבית". זו דרכו להתייחס לגננת כאל אמא זמנית.
לא פשוט להתמודד עם הסתירה בין הצרכים של הילד לבין האפשרויות במציאות. אחת הדרכים לעשות זאת היא להיות הדובר של הילד בגן והשגריר של הגננת בבית. בבואכם לגן ברכו את הגננת לשלום. הביאו לה משהו מהדרך (פרח, גרוטאה להדבקה, חיוך, מילה טובה..). העבירו אליה את הילד עם בקשה שתיתן לו מדי פעם מילה חמה. עשו זאת בנוכחותו כדי שייתן בה את אמונו. בבית, דברו עימו על הגן בחיבה. עזרו לו לשנן את השמות והכללים ולהיזכר במה שעבר עליו.
כשגננות מתחלפות או שאינן די חמות וקרובות (לשלושים ילדים!) הילדים לומדים לקבל חום מחבריהם. עזרו לבנכם ליצור קשר עם חבר טוב מהגן והם ילכו זה לצד זה עד שיהפכו מברווזונים לברבורים.
הבת שלי עולה לגן טרום-חובה (בת 4)
ואני חוששת שהיום האוריינטציה הלימודית של הגנים (וספציפית של הגננת הזו) כל כך חזקה, שלא ישאר מספיק מקום למשחק וכיף, ולהיות ילד. גם בגן הקודם למדו דברים אבל הגננת היתה מאד חמה והיה יותר זמן למשחק חופשי (מודה, הפרידה מהגן הקודם קשה גם לי).סה"כ היא חכמה ונהנית ללמוד דברים אבל גם מאד זקוקה לחום ולמשחק ולרוגע… איך אפשר לרכך את (או לפצות על) הגישה הלימודית , להפחית מהלחץ שאולי יהיה סביב זה ובכלל לברר איך זה משפיע עליה לאורך השנה? אני מתכוונת לדברים שאפשר לעשות ולהגיד ביני לבין הילדה כי ברור לי שלא אוכל לשנות את הגננת.
ל"זקוקה לחום"
(ילדה בת 4 שעוברת לגן עם גישה לימודית וגננת פחות חמה).
כבר כתבנו בעבר שאתגר חיובי לגדילה בעוד שסטרס פוגע ומפריע לה. חמימות אנושית מצמצמת לחץ גם במקום בו התנאים מלחיצים. גישה לימודית איננה בהכרח סביבה מלחיצה. לפעמים דווקא עיסוק בתכנים יותר קוגניטיביים ומסגרת מובנית עם דרישות מצמצמים מאבקים על טריטוריה ורכוש, ממתנים גילויי אלימות ומפחיתים רעש ובלגן.
שיגרה, הבנה למה שקורה וקשרים רגשיים וחברתיים מרגיעים סטרס. את יכולה, בבית, לעזור לה לשנן את שמות הילדים ולהכיר את סדר היום בגן. כדאי לעזור לה ליצור קשרים חברתיים, לצאת יחד עם חברות מהגן לגינה הציבורית או להזמין אליכם ולבקר בבתים אחרים. גם משחק משותף עם הבת וחברה מהגן בתוך כותלי הגן, בבוקר לפני שאת ניפרדת ממנה, יקדם את הקשרים החברתיים שלה.
רעש, כעס וצעקות מגבירים סטרס. אם תגלי שבתך חשופה להם בגן זה לא צריך להשאר בינך לבין הילדה. במקרה שכזה את בהחלט רשאית לדבר עם הגננת ואפילו לנסות לשנות אותה. עשי זאת ממקום מכבד. אפילו גננת לא חמה זקוקה לחום אנושי.
נשמח לשמוע ולהתעדכן.
שלום,
יש לי שני ילדים: בן 3.7 ובת 1.7 .
הבן ילד עדין, מקשיב, די צייתן, קשוב למה שאומרים לו. אומרים לי כל הזמן שזו מכת הבכורים. הוא היה אצל מטפלת פרטית ואחר כך הלך לגן מקסים עם הרבה אנשים צוות וגננת נהדרת. הבת, יותר עצמאית, שובבה, קולנית, תובענית, לא מקשיבה עושה קצת דווקא וגם שולחת ידיים בכוונה להרביץ. היא היתה בפעוטון בו התחלפו גננות וסייעות כל כמה חודשים. לא היתה לי ברירה אז השארתי אותה שם.
אני תוהה מה היא ההשפעה של המסגרת בגיל הזה? האם בכך ששמתי אותה במסגרת לא כל כך לטעמי הרסתי משהו? אני פשוט מרגישה כל כך אשמה על כך. נראה לי שהיה לה משעמם ומתסכל. כמעט כל בוקר במהלך השנה האחרונה היא היתה בוכה כששמתי אותה בפעוטון. אשמח אם תגידי לי שהיא בכלל לא תזכור ושאת מה שנבנה אצלה עד כה ניתן להשיב.
מה שאת מתארת נובע יותר מהמאפיינים של הגיל של ביתך מאשר מהמסגרת החינוכית הלא מוצלחת בה שהתה. אצל הרבה ילדים שהיו במסגרת חינוכית מצוינת רואים התנהגות דומה. גם היותה הבת השנייה בוודאי משפיעה. אם המסגרת טובה העבודה שלנו יותר פשוטה. אם המסגרת לא טובה העבודה שלנו יותר חשובה. יש חשיבות להתנסות מגוונת של ילדים בגן ובבית.
הי גוני
חזרתי לעדכן. הבת מרוצה מהגננת ומתמודדת יפה עם הפרידה. אנחנו מנסות לזכור ביחד את שמות הילדים. יזמנו ליצור קשר עם הבנות שהיא רצתה (והוריהם), ואנחנו כבר אחרי שני מפגשים מוצלחים עם החברות, ובדרך לעוד. הגננת בסדר גמור (בתי כבר עשתה חיקוי שלה צועקת על ילדים להיות בשקט, אבל נראה שהאוירה בגן סה"כ רגועה וטובה והגננת מאד משתדלת שיהיה טוב לכולם) כשלא מצא חן בעיני משהו דיברתי עם הגננת או כתבתי לה אימייל, והיא התייחסה לעניין, אז גם אני לומדת להעז יותר. אפילו התנדבתי לוועד..
בבית היינו צריכים להתרגל להעיר אותה מוקדם יותר ולנסות לשמור על שנת הצהריים שקודם ישנה בגן. אז עשיתי לוח מגנטי למקרר שמראה בציורים את כל שלבי התארגנות הבוקר (יש 8!) וסדר הדברים כשחוזרת מהגן (כדי לזכור שממתק זה אחרי השינה ולא לפני ארוחת הצהריים) ובינתיים היא מתלהבת להניח על זה את הסמיילים, וזה קצת עוזר. עכשיו נשאר לעבור את חופשות החגים בשלום. שנה טובה לכולם..
מהזקוקה לחום
הי גוני.
הכנסתי ילדון לגנון 2-3.
הילד יודע לשחק בצורה מרתקת עם עצמו. הוא נהנה מאוד מחברת ילדים אחרים.
הייתי שמחה לדעת מבחינה התפתחותית מתי ילדים מתחילים לשחק עם חברים ואיך השלבים האלו נראים.
אמא שגם לה יש צעצוע.
נהנתי לקרוא. ממש מתאים לתקופה הזו של השנה. הבת שלנו עברה גן ואנחנו מקווים שההסתגלות תיצלח. לקחנו לתשומת ליבנו לצרף אליה עוד כמה אפרוחים שלא תרגיש בודדה.
תודה רבה.
ל"שמחה לדעת"
(שאלה על התפתחות חברתית של ילדים)
את מפנה את תשומת ליבנו שעדיין לא כתבנו על הנושא בהרחבה, רק פה ושם בתגובות. אנחנו מבטיחות לעשות זאת בקרוב.
בינתיים: בגיל 2-3 ילדים משחקים בעיקר זה ליד זה, מחקים אחד את השני ויוצרים רק מגעים קצרים זה עם זה. אין עוד יכולת ממש לחלוק קשב משותף לאורך זמן ואין הבנה להדדיות שביחסים.ההנאה היא ממשחק בצעצוע משותף או משחקי חקירה מקבילים. כמובן שכאשר הם משחקים עם מישהו מבוגר מהם שמנחה את המשחק המשותף המשחק עם החבר נעשה מורכב ובשל יותר.