הדפסה
איך לנצל את החופש בתבונה? איך לבחור קייטנה? החופש קרב וההתלבטות שלנו בעיצומה. הבן שלנו משוכנע ש"קייטנה זה לקטנים". כבר בשנה שעברה הוא הרבה להתלונן. לקום מוקדם בבוקר ולהיות שעות מחוץ לבית זה לא מה שהוא רצה. בערבים התקשה ללכת לישון, כאילו סבל מיעפת ובבוקר קם בכבדות כמו מהנגאובר. אבל, בסיכומו של יום הוא צבר חוויות חדשות והיה די מבסוט.
למרות מחאותיו אין לנו כוונה להשאיר אותו בבית בחוסר מעש, שרוע לבדו מול הטלוויזיה והמחשב, ללא פיקוח למה הוא נחשף. המחשבה על טלפונים תכופים ואזעקות "משעמם לי!" גם מרתיעה אותנו. איך מגשרים על הפער בינינו?
כשילדים מתכוננים לחופש הם מפנטזים שלא ידרשו לעשות כלום ויהיה להם חופש שלם בשביל זה. שנה ארוכה הם למדו בבית הספר רק בשביל הפרס הגדול שבסוף. לכן, הדבר היחיד שהם מתכוונים לשנן בחופש הוא ש"בחופש לא לומדים!" .
הורים, לעומתם, רואים בחופש הזדמנות להשלים את כל מה שלא הושג במהלך השנה: הזדמנות להיפתח לתחומי עניין חדשים, לטפח כישרונות חבויים, לסגור פערים בלימודים, לקרוא ספרים, ללמוד דברים "שימושיים" (סדנאות בישול או נגרות המסתכמות בלקצוץ כמה שיותר קצוץ, לערבב כמה שיותר מעורבב ולשייף כמה שיותר משויף…). הם מוכנים לעשות הכל כדי למנוע התחברות של הילד לטכנולוגיה עכשווית מחשש שבסוף החופש יישאר המון מידע במחשב ומעט מאוד בראש של הילד.
הם בוחרים קייטנה כאילו הייתה עוד מוצר צריכה. בודקים מהם התכנים החינוכיים? האם יש מספיק כוח אדם? מה איכות המדריכים? המזון? רמת הבטיחות? האם המחירים הוגנים? ומה הנוהל במקרה של הפסקת השתתפות או ביטול?
בחירת קייטנה דומה לבחירת מסגרת חינוכית. אמנם זוהי מסגרת לזמן קצר, אבל דווקא למשהו קצר ולא ידוע יכולה להיות השפעה כואבת ולא רצויה. בקייטנה שמתקיימת במקום לא מוכר, עם אנשים לא מוכרים, ועוסקת בתכנים לא מוכרים יש פוטנציאל ללחץ ומתח לא בריאים (ראה: "לקראת השנה הבאה").
בקייטנה הזמן קצר מכדי לבסס יחסי אמון כלפי מדריכים וחברים. קשרים חדשים וזמניים מציתים מאבקי כוח ומעוררים חששות. ילדים מנסים להרשים ולתפוס מקום בדרכים שמאפיינות גילאים יותר צעירים. הנכונות לקבל מרות של מדריך זר קלושה ובעיות משמעת וגילויי תוקפנות צפים ועולים. לכן חשוב לבדוק גם האם יש אפשרות לדבר עם המדריכים במקרה שתתעורר בעיה ובאיזה אופן הם מתכוונים להתמודד עם בעיות התנהגות והצקות.
על מנת שהסירוב של בנכם לא יהיה עז יותר מהרצון שלכם שילך לקייטנה, שתפו אותו בשיקולים ובהתלבטויות שלכם. הבינו אותו כדי שהוא יוכל להבין אתכם. חפשו קייטנה בגודל סביר, במחיר ובמרחק סביר. קייטנה אינטימית עם ילדים שהוא מכיר ותכנים שהוא אוהב עדיפה. בררו אם התכנית ידועה מראש, מגוונת ושפויה. כזו שלא מריצה את הקייטנים ממקום למקום ללא הרף וללא שגרה. אחרי הכל, רוב הילדים לא מבינים מה הטעם להתרוצץ בחוץ כל היום ובסוף לגלות שהרגעים הכי מוצלחים בחופש היו לחזור לחדר, למיטה, ולמשחקים שלהם. רק שם הם הרגישו ממש בבית.
מי שמנצל כל דקה ודקה בחופש זוכה לחופש הכי גרוע שיכול להיות. תנו לו גם לגלות את ההנאה שבאיטיות, לחקור את הפנאי, למצוא עניין בבטלה, להתרפק על חוסר המעש (ראה: "משעמם לי").
קריאה נוספת בנושא:
עוד על יציאה לקייטנות קראו: "שינויים ופרידות"
מאיזה גיל אפשר להשאיר את הילדים בבית? קראו:"הלו אמא"
על ההשפעה של לחץ וריגושים על ההתנהגות קראו: " אחד בבית ואחד בחוץ"
על התפתחות יחסים ומיומנויות חברתיות קראו: "במחשב או להשתלב"
על הקושי לקום בבוקר קראו: "הורים כמו GPS"
מקסים וכל כך נכון. יישר כוח.
שלום גוני,
בנינו בן השלוש + הוא ילד חמוד שגדל לבד, בלי אחים ובני גיל, הילדון אוהב חברים, נהנה להזמין וללכת. לאחרונה שמנו לב שמידי בקלות הוא ניגש לכל אדם ופותח איתו בשיחה. איך קוראים לך? מחייך לכל אחד בבית הכנסת ואפילו ברחוב. שואל, מתעניין. מספר לאדם בבית הכנסת: הנה, יש לי ופלה.
התחילה לעלות בנו הרגשה מטרידה ומדאיגה.מה זה? האם זו בעיה? יש לציין שהוא אוהב את ההורים ומעדיף את חברתם כמובן. זוכר ומזכיר איך באתי איתו לגן ונשארתי ביום הראשון.
אבל גם פה- לפעמים כשהוא שקוע במשחק הוא בקושי אומר שלום. ולפעמים- בא, שמח.
איך נבין מה הדבר? ומה עלינו לעשות?
ל"איך נבין"
(בן 3 שחברותי לזרים)
בראשית ההורות,כשרק מתחילים להבין מה זה ילד ומה זה להיות הורה, אנחנו נוטים להגיב בזהירות מופרזת וליחס חשיבות עודפת לכל תגובה של הילד. עם הזמן אנחנו מבינים שרוב הדברים שהילד עושה הם טבעיים. כשהדאגה נירגעת, ההגיון חוזר לשלוט והכל ניראה יותר מובן.
כדי להבין חשבי קודם איזה הסבר טבעי ופשוט יכול להיות לתופעות הללו. אולי הילד רואה אותכם פונים לאנשים שמבחינתו הם זרים. החברתיות שלכם וההתיחסות הידידותית שלכם לסובבים נתפסת על ידו כראויה לחיקוי. רק שהוא מחקה באופן שילדים עושים זאת.
או , לגבי הקשב, יתכן שהיכולת שלו למקד קשב חזקה יותר מהיכולת להפנות קשב בו זמנית לכמה דברים. זה מתאים לגילו.
ממה שכתבתם אינני רואה סיבה לדאגה לילד. להורים לעומת זאת כדאי להצליח פחות לדאוג.
הפחד הוא לא יועץ טוב.
האם תשובתי עוזרת לך ?
גם אני לא רציתי ללכת לקייטנה כשהורי שלחו אותי בחופש. העדפתי להישאר בבית ולראות דורה כל היום. אבל בסוף נהניתי והכרתי מלא חברות חדשות וגם למדתי לשחק טניס.