הדפסה
כניסה למסגרת חדשה, תחת עינם הפקוחה והביקורתית של דמויות סמכותיות חדשות והשוואה בלתי נמנעת לילדים חדשים, היא מקור לחץ לילדים והורים. אצל הילד זה עלול להביא לנסיגה (זמנית בלבד!). את המבוגר הלחץ עלול לדחוף לטפל בבעיות שהוזנחו עד כה. אבל לא משנה כמה אנחנו לחוצים לדחוף קדימה – לפני שמניעים כדאי לשחרר את בלם היד, להחליף גלגל, לחלץ את האוטו מחול טובעני. אחרת המנוע יתלהט והתקיעות תישאר בעינה.
לפניכם שאלות ותשובות שפורסמו כתגובות בפוסטים קודמים ומדגימות כיצד ניתן לטפל קודם במה שעוצר ואחר כך לדחוף קדימה, כדי לצמצם את הקונפליקט של הילד.
"אנונימי" אמר/ה:
רציתי לשאול בנושא הגמילה: יש לי ילדה בת שלוש שנים, גמולה כשמונה חד'. יש לציין שהגמילה עברה בהצלחה ב"ה וללא בעיות, אך משום מה עדיין יש לה פחד מקקי. אמנם היא לא מפספסת אבל מתלוננת הרבה על כאבי בטן, עד שמשתחררת. אנחנו מנסים להסביר לה שכדאי ללכת להתפנות כי קקי שנשאר בבטן מכאיב, אך זה לא מועיל. היא מבקשת מס' פעמים לשירותים, מתיישבת, מתחרטת וחוזר חלילה עד שלבסוף תופסת אומץ. יש לציין שגם אז היא ממש אחוזת פחד ומבקשת שנשמור עליה: ניתן לה יד, נחזיק לה את הבגדים את השערות וכדומה – שלא יתלכלך…מה דעתך בעניין? מה לעשות?תודה רבה מראש"ילדים זה לא צחוק" אמר/ה:
בגיל שלוש החשיבה ההגיונית עדיין לא מדויקת. ילדים חכמים מחברים אחד ועוד אחד ויוצא להם עשר. לכן הם נבהלים. אם הקקי נופל לשירותים. והיא יושבת על השירותים – מסקנה: גם היא יכולה ליפול לשרותים. אם קקי שנישאר בבטן מכאיב והיא עושה קקי שנשאר בבטן – מסקנה: זה יכאב לה. אם קקי מלכלך והיא עושה עכשיו קקי – מסקנה: כשהיא תעשה קקי היא תתלכלך.
ילדים לא זקוקים לסיבות והסברים עודפים כדי לעשות בשירותים. הם זקוקים לעידוד והרגעה וקישור של יציאות והפרשות עם משהו טוב. בכלל, כאשר ילדים בקונפליקט – לעשות או לא לעשות – במקום לחזק את הכוחות הדוחפים ( למה כדאי לעשות) עדיף קודם כל, להחליש את הכוחות המעכבים (מה מונע ממנה לעשות). במקום להאיץ ולהלחיץ ("זה לא בריא", "אחרת יכאב לך") כדאי להרגיע ("אל תדאגי, גם אם טיפ טיפה יכאב זה יעבור"). ככה זה גם עם מבוגרים.
שחקי איתה בבובה שהולכת לשירותים. הרבי להחמיא ולהרגיע: "אף אחד לא נופל לשירותים וגם לא השמלה או המחרוזת". "הקקי לא מלכלך והריח תמיד עובר", "אימא תמיד אוהבת ועוזרת". בסוף היא בטוח תעשה קקי. התייעצו עם רופא במידה ויש לה עצירות או שאלה רפואית כלשהיא. והעיקר, הירגעו והתעודדו כדי שתוכלו להרגיע ולעודד. זו תופעה שתואמת את גילה. חינוך זה לא צניחה חופשית ולא חייבים להצליח בפעם הראשונה (כבר אמרנו?!)
היי גוני,
יש לי ילד בן שנתיים וארבעה. הוא התחיל עכשיו מעון חדש [עד הצהריים]. יש הרבה ילדים- 30!! עם 3 או 4 גננות.
בפתיחה היה נראה לי שהוא המום ובולע אינפומציה. עומס. אבל בבית התחיל לספר על הגן ולשחק עם הפליימוביל גן. הוא חוזר על דברי הגננת. כשרואה ילדים בגינה קורא להם למתקנים [נו, אלי, בוא לרכבת. אין לנו זמן!].
היום בצהריים הגננת שואלת אותי האם הוא מדבר הרבה. בגן הוא בקושי מדבר. נבהלתי מאוד! ממש ברמה של כאבי בטן. האם הוא אבוד שם?
זה מאוד לא מתאים לילד. הוא מילולי ותקשורתי בצורה יוצאת דופן. אנשים ששומעים אותו בכל מיני סיטואציות לא מאמינים לגילו. חשוב לי שתביני את הנורה שנדלקה לי. [רק אתמול כשחזרנו מהגן אמר לי את המשפט המורכב הבא: אני לא מרגיש טוב, יש לי פצעים בפה אז תביאי לי לבן שוקולד].
אחרי עוד קצת עם הגננת הבנתי ממנה שבחצר הוא כן מדבר עם הילדים, זה היה נראה לה החריג.
בינתיים ביקשתי ממנה לנסות להקדיש לו קצת זמן של התעניינות והקשבה. אבל אני עדיין מוטרדת. האם זו רק הסתגלות או קושי גדול יותר.
עוד נקודה: בבית הוא ממשיך לדבר הרבה לספר ולגלגל את כולם מצחוק. אבל אני מזהה שששמתי לב בשבוע האחרון [מאז שהגן התחיל] שהוא הרבה חוזר על שאלות ששואלים אותו. [במקום לענות]. אולי הוא גם מוצף מילולית בגן? או משהו אחר שאנחנו מפספסים?
אשמח מאוד לתשובתך.
ל"המומה"
(ילד בן שנתיים פלוס שממעט לדבר בגן החדש).
לפני שאני עונה לך נסי להשען אחורה, לנשום, להרגע ולשאול את עצמך איזה עוד הסברים יכולים להיות לכך שבנך ממעט לדבר בגן וחוזר בבית על דברי הגננת ועל שאלות ששואלים אותו. ההסברים שהוא המום, אבוד ומוצף הם יותר דאגות מאשר הסברים. נראה לי שאת עצמך מבינה שזהו חלק מהסתגלות אבל חוששת שאולי זה יותר מזה.
האם במשחק הפליימוביל הוא מבטא תכנים מדאיגים או רק משחזר ומשנן מה שקרה בגן?
האם הוא הולך לגן ברצון וגם שמח לקראתכם כשהוא חוזר הביתה? או שהוא בוכה יותר בקלות על דברים פעוטים?
האם בסופו של יום הוא הולך לישון עייף אך מרוצה?
האם יתכן שבנך מאותגר מעומס הגירויים והמילים בגן, הוא מנסה לחזור על מה שהוא שומע, להדהד ולשנן ולכן פחות מדבר? בגילו קשה לו, עדיין, גם להקשיב וגם לפענח וגם לדבר ולענות – הכל באותו זמן.
האם יתכן שהוא חוזר על השאלות כדי לוודא שהוא הבין היטב? מין שינון קולי שאחר כך הופך לשינון תת-קולי שעוזר לנו ללמוד את השפה.
אם מצב הרוח שלו טוב והוא ממשיך לשחק, להיות חקרן וסקרן, לנסות להבין ולנהל את הסובבים אותו קרוב לודאי שאין סיבה לדאגה.
כפי שהצעתי בהתחלה, השעני אחורה, קחי נשימה ארוכה (תרתי משמע) ונסי להפריד בין מה שאת חושבת ויודעת למה שאת פוחדת…
ספרי לנו מה המסקנה.
קודם כל תודה.
נראה לי שאפילו 'הרשות' לנשום עמוק מאזנת קצת את מה שהדאגה לא מרשה לעשות- לקחת אוויר.
בפלימוביל הוא משחק בהנאה ובריכוז מה שקורה בגן. גם לנו הוא מציע לרקוד איתו כמו הגננת.
בבוקר הוא תמיד מעדיף לשחק אבל כשרואה את כולם מתארגנים ללכת הולך בשמחה לגן. רץ במדרגות המבוא לגן. אומר שלום מיד ושמח לקראתינו בצהריים.
הוא בהחלט בוכה יותר. ברור שהשבוע היה לו עם עומס. הוא היה הרבה יותר עצבני. [וזה היה נראה לי טבעי] הוא גם הפסיק לישון בבוקר מתוך המציאות ולא נרדם אחר כך. זה עוד שינוי של הגוף שגובה אנרגיה וסבלנות.
היו לו יומיים שלא הרגיש טוב בסוף השבוע. [הגוף אומר את שלו?]
הוא הולך לישון עייף במיוחד אבל רגוע. [בלילה השני אפילו הזכיר את הגננת בחלום]
מה שאת אומרת על השינון מעניין מאוד. כבר שמתי לב שבכל סיפור שמספרים לו או שיחה שהוא שומע הוא חוזר לעצמו בשקט על המילים החדשות. אולי משם באמת באה השפה הגבוה השלו. [כשהתיישב על המדרכה בחזור ושיחק רכבת הוא אומר לי: אני הגזמתי].
הדאגה מוגזמת? הלוואי.
אשמח בקרוב לספר לכם שהילד הסתגל.
הרבה מאוד תודה.
שוב שלום גוני,
אני חוזרת בשביל לספר כמה הכל היה ענין של הסתגלות.
הילד שהולך שמח מאוד מדבר הרבה בגן. משתף. ואפילו פונה אל הגננת לבקש התפעלות מציוריו ויצירותיו.
תודה רבה על ההרגעה וגיוס הסבלנות.
שוב ושוב אני רואה שאנחנו [ההורים] צריכים לעבור את ההסתגלות אל פחות מהם [הילדים].
נהניתי לגמוע כל מילה כתובה כאן.
המשיכי כך!
שלום רב,
רציתי לשאול האם יש גיל מינימאלי שבו מתחילים גמילה מטיטולים? ואם כן מהו, מאחר שביתי בת השנה וחצי, רואה אותנו נגשים לשירותים והיא רוצה גם, יתרה מכך יש לה סיר משלה והיא יושבת עליו עם הבגדים…. ואומרת פיפי-קקי…
האם אפשר ל"נצל" זאת ללימוד הגמילה?
ל"מינימלית"
(מהו הגיל המינימלי לגמילה מחיתול)
לכי על זה!!!
בעבר היו מתחילים לגמול ילדים בגיל שנה. גם היום יש שיטות שמרגילות את הילד להתפנות מגיל מאוד צעיר. כמו כן יש ילדים שמודעות הגוף שלהם גבוהה והנטייה שלהם להיכנס לסדר והרגלים גבוהה שמוכנים לכך מגיל צעיר.
כל ההכוונה להתחיל ללמד הרגלי ניקיון מגיל שנתיים באה להבהיר שרק מגיל זה הם לומדים מתוך מודעות וכוונה. לפני כן זה יותר הרגל וחיקוי.
אם את עושה זאת רק מתוך רצון ללכת עם הילדה ולא מתוך לחץ או צורך אישי שלך שהיא תשיג את כולם ותפתיע; אם את מוכנה לכך שאולי היא לא תרצה לשבת על הסיר, בהמשך, או שיהיו פספוסים ונסיגות – בקיצור, אם תקבלי ברוח טובה את מה שיקרה, לכי על זה!!
שיהיה בהצלחה.
שלום גוני
הבן שלי בן3.5 כבר גמול למעלה מחצי שנה אבל מאוד חושש לעשות קקי בשירותים
הוא מתאפק המון ובגן אף פעם לא עשה
(שלוש פעמים מתחילת השנה יצא לו בתחתונים…)
גם בבית הוא יכול לשבת חצי שעה על האסלה ולא מצליח לשחרר
מה גם שהוא מתבטא:מסוכן לזה ליפול לאסלה וכו'
יש לי תחושה שזה יושב על מקום של חוסר גמישות ופחד משינויים
אשמח אם תוכלי לתת לי כיוון לשחרר אותו וללמד אותו לזרום
תודה מראש
ל"מתאפקת"
(בן 3.5 שמתאפק ופוחד לעשות קקי בשרותים).
תאמיני לבן שלך! זה לא חוסר גמישות וזה לא פחד משינויים. זה פחד ליפול לבית שימוש! וכשהוא פוחד הוא מאמין יותר למה שהוא מרגיש מאשר למה שאתם מסבירים לו. עובדה שהוא פוחד. זו ההוכחה הכי טובה לסכנה.
אולי הוא פוחד ליפול כי הוא מרגיש לא מספיק נוח ויציב על האסלה. אולי הוא פוחד ליפול כי הוא ראה את הקקי נופל ונבלע ואין לו עדיין הבנה שהגודל שלו לא מאפשר ליפול פנימה. אולי הפחד נובע ממשהו ששמע או ראה בסרטי קומיקס וכו.
הכירו בפחד שלו."אתה באמת פוחד, אבל באמת אי אפשר ליפול". חשבו כיצד לעזור לו לא לפחד. אימא אחת לקחה בובה והדגימה לילד את יחסי הגודל וכיצד הבובה לא יכולה ליפול. היא לקחה כל מיני חפצים והראתה לילד שכל מה שגדול מהשרותים או מהחור שבתחתיתם לא יכול ליפול. הדיבור הישיר, ההומור, החיוך על פני האם וגם השכנוע שלה ("אל תדאג, מיום ליום תרגע ותבין שאי אפשר ליפול לשרותים, כי אתה ילד חכם כל כך") עזרו לילד להבין שהדבר היחיד שיפול לשרותים זה הקקי ("הגדולים") ולא הוא.
קראו גם מה שכתבנו על פחדים.
נסו, התמידו ואל תיפלו (ברוחכם)…..
ותצליחו.
הי,
ילדה בת שלוש שמתעקשת לעשות פיפי מתי ואיפה שבא לה למרות שכשהיא רוצה היא יודעת ללכת לשרותיים. ניסו פרסים והבטחות אין קץ.מה עושים??
ל"ניסו"
(בת 3 שמתעקשת לעשות פיפי מתי ואיפה שבא לה)
ילדים לא חייבים להבין מה שהם עושים. אנחנו כן. חסרים המון פרטים בשאלתכם: מה לדעתכם הסיבה שהיא נמנעת מללכת לשרותים? האם רק בגלל שלא בא לה? אולי היא פוחדת? אולי מסיבה אחרת?
מי זה "ניסו"? בגיל 3 אם הרבה אנשים מתערבים בעניין וכל אחד בדרך אחרת השיעור משתבש. האם יש דיפוזיה של אחריות וכולם חוששים לתסכל אותה ולהיות חד משמעיים? האם כולם אומרים לה בצורה אסרטיבית ועקבית: "עכשיו הולכים לעשות פיפי. יש או אין , זה לא משנה. מנסים ורואים. קודם פיפי ואחר כך משחקים. כל הכבוד! מי חמודה. מי הולכת לשרותים יפה!"
מה זה "פרסים והבטחות"?בגיל 3 הפרס/ ההבטחה הכי מתאים הוא חיזוק מידי,ראשוני וקטן ("תשבי בשרותים ותקבלי צימוק". "קודם בית שימוש ואחר כך סיפור").בגיל הזה ההבטחה לא מייתרת את הדרישה העקבית והחד משמעית והפסקה של כל משחק עד לביצוע הדרישה.
מי יותר עקשן – אתם או היא?
אם אתם תתעקשו שהיא תעשה פיפי מתי ואיפה שצריך היא תלמד ש"בא לי"או "צריך" – "צריך" קובע!
מה לעשות שככה זה בחיים, גם אם היינו רוצים שיהיה ההפך.
עשו (פיפי) והצליחו! וספרו לנו.
הבן שלי בן 3 ו9 חודשים הוא התחיל הכל מאוחר כי רק בגיל שנתיים גילינו שהוא לא שמע ובגיל שנתיים וחצי עבר ניתוח בהצלחה ומאז רק התחיל לדבר הימים אילו התחיל גן עירייה שאנחנו כבר בתקופת גמילה מגיל 3.4 ח' הילד הולך לשירותים ועושה פיפי הוא קצת מפחד לבד אז באים איתו אבל קקי בורח באופן קבוע מפחד לשירותים מה ניתן לעשות כדי לשחרר אותו מהפחד כי בגן מאוד כועסים שהוא עדין לר גמול כמו שאר הילדים בגילו… אשמח לתשובה
ל"משחררת"
( בן 3 פלוס שמפחד מהשרותים)
אמא יקרה.
כבר עברתם ניתוח בהצלחה והסתגלות לגן בהצלחה. מדוע את חוששת שהגמילה לא תעבור בהצלחה? אולי ייקח יותר זמן, אבל בסוף זה יצליח. איך אומר הפתגם: "אל תפחד מהתקדמות אטית. פחד רק מעמידה במקום".
כתבת לנו מה הבעיה אבל לא מה כבר עשיתם. האם עשית מה שכתבנו והצענו בבלוג ובתגובות?. ראי גם פוסטים נוספים בנושא, על פי התוויות.
במקום להילחץ ולהלחיץ את הילד אולי כדאי לדבר עם הגננת ולהסביר לה שאתם עושים כמיטב יכולתכם. בגלל הניתוח וההסתגלות לגן חדש הפחדים גוברים והגמילה מתעכבת. כעס של הגננת רק ירתיע ויפחיד את הילד עוד יותר. יש הורים שמציעים לגננת לטלפן אליהם והם באים להחליף לילד. אחרים נשארים יום יומיים בגן או בסמוך אליו כדי להיות זמינים ולעזור לילד להסתגל לגן ולשירותים החדשים. שמעתי על הורים שדיברו עם מישהו מהצוות שייקח את הילד כל כמה זמן לשרותים, ברוח טובה. ואף היו נכונים לתת לו בונוס כספי, ברוח טובה.
ברוח טובה ומבינה, אם זה נמשך יותר מידי זמן, כדאי לפנות לייעוץ. בגלל הפחדים ולא בגלל הגמילה שמתעכבת. ילד שעד גיל שנתיים לא שמע והספיק כבר לעבור ניתוח זקוק, לפעמים, לעצה שמביאה בחשבון את החוויות הקשות שעבר.
חזרי ועדכני אותנו. מה עשיתם ומה קרה.
תודה גדולה על העצות שעוזרות לי המון, ונותנות לי כח!
אני נהנית מהחכמה, מהבהירות, ומהניסוח השנון…
הבן שלנו בן 2.9 והתחלנו תהליך גמילה לפני כשבועיים,הוא שמח מאוד על הורדת הטיטול, ונראה שהוא בשל מבחינה פיזיולוגית.
בתחילה הוא שמח מאוד לשבת בסיר וגם הצליח לעשות פיפי. כשיצא לו קקי בסיר הוא נבהל ואמר איכסה, בפעם הבאה שהיה צריך קקי הוא לא רצה לשבת בסיר ועשה על הרצפה.
מאז הוא התחיל לפתח פחד סביב הקקי בעיקר, וגם אינו רוצה לשבת בסיר(גם לפיפי)
עם ממתק גדול+ סיפור הוא מסכים לשבת לפיפי.
בימים האחרונים הוא מבקש טיטול בזמן שהוא מרגיש צורך לעשות קקי, הוא ממש בוכה באופן מעורר רחמים ומתחנן לטיטול("אני מפחד…")
חשוב לציין שאנחנו לא מלחיצים אותו עם הלכלוך של הקקי על הרצפה, הדגמנו מספר פעמים עם בובה שיוצא לה קקי על הרצפה,אנחנו מנסים להרגיע כשהוא מפחד:"אל תדאג, אנחנו ננקה ביחד..", כולםעושים קקי,"
אמא שומרת ועוזרת," ספרנו פעמים רבות את סיר הסירים , וניסינו להרשות לעשות פפי וקקי על הרצפה בלי לבקש לשבת בסיר.
שאלתינו: האם נכון להסכים לשים לו טיטול רק לפני קקי? ובאופן כללי מה את חושבת שיכול לעזור לו?
נשמח מאוד מאוד אם תתיחסי לשאלתינו!
ל"שומרת ועוזרת" (בן 3 שמהסס עם הגמילה מהקקי)
אתם נהדרים! הרגישות, הסבלנות והאינטואיציה ההורית במיטבה.
תארי לך שאחרי הרבה שנים שהתרגלת לקנח את האף ולהתעטש לתוך ממחטה אומרים לך שעכשיו את כבר גדולה ובמקום זה את צריכה לגרוף את הנזלת או להתעטש מעל לכיור. דמייני שבאופן מפתיע וללא הכנה , פתאום, כשאת מתעטשת יוצא ממך מטח של משהו שנראה כמו זפת וגם מריח לא משהו.. איכסה.. האם לא היית נבהלת?
זה מה שקרה לילד המתוק והבשל שלך. רק טבעי שהוא נבהל. בגילו הפחד והרגש חזקים הרבה יותר מההיגיון וגם זריזים ממנו. לכן הוא לא מצליח להביא בחשבון את כל ההסברים, ההרגעות, וההדגמות שלכם. המשיכו במה שאתם עושים: להדגים במשחק בובה, לספר, לתת הכרה לפחד, להרגיע, לעודד. בהתחלה הוא יהיה טוב בתיאוריה וייכשל בטסט. לאט לאט הוא יצליח גם בטסט.
מבחינתו, פיקוח נפש דוחה ישיבה על סיר. נסו להתנהל באופן חוזר על עצמו: הציעו סיר, אמרו "אתה פוחד אבל אמא שומרת, אמא עוזרת..", מי חמוד ולומד להיות גיבור על הפחד/ הקקי". הציעו ממתק קטן אם הוא מוכן לנסות לשבת. אל תלחצו יותר מדי. אחרי מספר הצעות שנדחו על ידו תנו לו חיתול. הרגיעו אותו ואת עצמכם : ,לא נורא! מיום ליום תלמד לעשות בסיר. כל הכבודי!". תראו שהיום הזה יבוא.
הכרתי ילדים שלבסוף התרצו והסכימו לשבת על האסלה. איכשהו בבית השימוש הקקי רחוק יותר ונראה פחות מאיים.
בטוח שתצליחו. עכשיו גם אנחנו מתוחים. חיזרו וספרו לנו איך הולך.
גוני,
תודה על ההתיחסות המהירה ועל התשובה המפורטת והמקיפה!
הרגעת אותנו ועזרת לנו מאוד,
עכשיו גם אנחנו יותר בטוחים שנצליח, בעזרת השם…
תבורכי.
ודה על פרסום זה! אני רק רציתי להגיד שאני חושב שזה פוסט כנה להפליא ומודה לך על שיתוף הסיפור שלך. זה מהדהד איתי בדרכים שונות. אתה נראה כמו בן אדם מאוד נחמד עם לב גדול ואני מתרגש להיות תגלית של הבלוג שלך.
שלום,
אני אמא לילדה בת 2.5 שגמולה מעל חצי שנה. הגמילה עברה כראוי והיא אף הייתה יושבת בהנאה רבה בשירותים.
לאחרונה ביום אחד קיבלה סוג של פחד והרתעה מהשירותים ויש לציין שגם ממקלחת. והיא פשוט עצרה את עצמה ולא עושה קקי במשך ימים וזה מלווה בכאבי בטן נוראיים שהובילו אותנו כבר פעמיים לבית חולים.. היא ממש באה לעשות ומבקשת וכאילו מרגישה שיוצא ואז בשום אופן לא רוצה לשבת בשירותים ונכנסת ממש להיסטריה ופחד. אנחנו עם טיפול של אבקה שמרככת את הצואה ומאוד משתדלים בתזונה נכונה ועדיין פתאום זה ככה. והילדה הייתה עושה קקי ישר אחרי כל ארוחה 3 פעמים ביום ללא כל פחד.
יש לציין שאנחנו בשיתוף פעולה מלא עם הגננת וכולנו מאוד מודאגים.
אני לא יודעת אם זה קשור אבל אני ובעלי היינו בחו"ל שבועיים בלעדיה ושחזרנו הכל היה בסדר. רק לאחרונה זה התחיל.
אנחנו מאוד מודאגים ומנסים להיות הכי חיוביים ושמחים ולהתנהג בסבלנות ובלי לחץ אבל ממש מודאגים.
אשמח לתגובה מה עוד עלינו לעשות?
תודה רבה.
ל"חיוביים"
(בת 2.5 עם פחד פתאומי משרותים)
אם הגעתם לפוסט שלנו על פחד בשרותים סימן שאתם יודעים להגדיר מה הבעיה/ השאלה ולחפש את התשובה.
נסו לענות על השאלה הבאה:"מה הבהיל אותה? ממה היא יכולה פתאום לפחד?"
כפי שכתבנו בפוסט החשיבה ההגיונית של בתכם כנראה שמכשילה אותה, בגילה. אולי היא פוחדת מכל אותם דברים עליהם כתבנו בפוסט? אולי היא ראתה חיה או חרק כלשהו בשרותים? אולי היא שמעה איזה רעש פתאומי כשהייתה שם? אולי היא שמעה משהו ופירשה את המידע לא נכון? אולי איזה ילד הפחיד אותה?
נסו להיזכר בכל מיני דברים שקרו בסמוך לפרוץ הבעיה ולראות אם יכול להיות קשר.
שחקו אתה בבובה שצריכה ללכת לשירותים ופוחדת/ לא רוצה.. ותראו אם היא נותנת לכם רמז כלשהו. סיימו את המשחק בסוף טוב. הציעו פתרונות מה יכול לעזור לילדה (אמא ישבה לידה וסיפרה לה סיפור/ היא ראתה חברה שעשתה בשירותים..). חיזרו על המשחק הזה מידי יום.
המשיכו בסבלנות ובלי לחץ.
אם אינכם רואים שיפור כדאי לפנות לייעוץ.
נשמח אם תעדכנו אותנו מה קרה. ככה כולנו מרוויחים מהתבונה ומהניסיון שלכם . ולא רק הבת שלכם.
שלום,
בתי בת שנתיים. התחלנו גמילה לפני כשבוע וחצי לאחר שהראתה התעניינות- מורידה ולובשת מכנסיים, עושה פיפי/קקי בסיר/שירותים, מתעוררת עם טיטול יבש משנת צהריים ולילה. לאחר מספר ימים שהורדנו טיטול אחה"צ, באחד הבקרים היא התנגדה לשים טיטול ומאז אותו בוקר (שבוע עבר מאז) היא עם טיטול רק בשינה. היא משתתפת יפה בתהליך, עושה פיפי וקקי בסיר או בשירותים כשלוקחים אותה. הבעיה היא שהיא לא מבקשת. אם לא לוקחים אותה בזמן, היא מפספסת. כבר שבוע וחצי עבר והיא פשוט לא מבקשת. היא מודיעה לי "פיפי" מיד כשמתחילה לעשות ועושה הכל בתחתונים, אך לא מודיעה לפני. מה את מציעה לעשות בכדי ללמד אותה לבקש? אני מדברת איתה על זה הרבה ומסבירה לה שאומרים פיפי אם יש פיפי.
תודה רבה
ל"מבקשת"
(בת שנתיים, גמולה שעוד לא מבקשת/ מודיעה מראש שצריכה)
אמא יקרה. אם קראת את הפוסטים שלנו בנושא פיפי את כבר מבינה שבורכת: בורכת בילדה עם מודעות גופנית גבוהה שערה לתחושת הפיפי שמגיח. ילדה שמערכת החיקוי שלה במוח מעולה והיא רוצה להיות כמו גדולה. לילדה שההתקשרות שלה עמכם טובה והיא פנויה למשימות של גדילה והתפתחות.
מה לעשות שהיכולת לזהות שהפיפי מגיח וצריך לרוץ לשרותים איננה זהה ליכולת לזהות את תחושת המלאות שקודמת לה וההבנה שיש צורך לאותת. אל תדאגי. קצת סבלנות ותרגול וזה יבוא.
גם כשאנחנו לומדים נהיגה, הידיעה שמעל מהירות מסוימת צריך ללחוץ על דוושת הברקס אינה זהה להבנה שמתחילה ירידה או שהכביש רטוב וישנם תנאים שיגרמו לאוטו להאיץ, ולכן צריך מראש ללחוץ בעדינות על הברקס וגם לאותת לסובבים.
כדי לקצר את הדרך להבנה הזו, במקום להסביר הדגימי. במקום להרבות במילים שחקי איתה.
קחי בובה. שבי איתה על הריצפה. הציגי לה בובה שמשחקת. פתאום היא מרגישה שהבטן אומרת לה "עוד מאט יהיה לי פיפי". הבובה קוראת לאימא שתקח אותה לשרותים.. משהו בסיגנון הזה. העיקר שגם את תהני מהמשחק ושהוא לא יהיה רק למטרות דידקטיות.
בזמן שאת לוקחת אותה לשרותים הדגימי בקצרה. "מה אומרים? אמא יש לי פיפי! בואי נלך לעשות". "יופי כל הכבוד. מיום ליום את לומדת להודיע שיש לך פיפי".
בטוח שתצליחו.
תודה רבה על תשובתך. אנחנו שלושה שבועות אחרי ועדיין אין שינוי. בבית היא כמעט ולא מפספסת, בגן 3-4 פספוסים ביום. היא עדיין לא מבקשת. אני משוחחת איתה על זה, מזכירה לה שצריך לומר פיפי לפני. אהבתי את הרעיון של משחק עם הבובה. איישם אותו ונמשיך לדבר על זה.
שוב תודה גם על התשובה וגם על הבלוג המקסים.
ל"מבבקשת"
תודה על התודה, ועל זה שחזרת ועדכנת.
בעידן האינטרנט אנשים לא תמיד מצליחים לזכור שמאחרי התשובות בבלוג יש מישהו שבאמת אכפת ובאמת מתעניין בהם.
האם ברור לך ההבדל בין הגן לבית?
כדי לשים לב לתחושות שמבשרות את בוא הרטיבות צריך שהקשב יהיה פנוי ולא מוסח להרבה גירויים אחרים, בולטים יותר. גם ככל שיותר מרוגשים או כמה שמרגישים בטוח משפיע על הפניות ללמוד את השיעור החשוב הזה.
העיקר שבסוף לומדים.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
שלום רב,
אני זקוקה לעזרתכם בבקשה,
יש לי ילד בן כמעט 3, התחיל גמילה לפני כשלושה חודשים. בהתחלה היה בסדר היו קצת פספוסים בעיקר של קקי אבל יחסית היה בסדר. לפני כחודש הילד פשוט הפסיק לעשות קקי בסיר/בשירותים ועושה רק בתחתונים – בהתחלה זה היה גם בגן וגם בבית, בשבועיים האחרונים זה רק בבית.
אני חושבת שניסינו הכל; הפתעות "קקי פרס", קניית "אביזרי עזר" לשירותים, שכנוע מהאח הגדול, ספרים, שינקה לבד את הקקי, כעס עצבים עידוד. באמת שאנחנו כבר אבודים. הגננת אמרה כי זה לוקח זמן, אבל זה נראה שזה ממש לא מפריע לו, אחרי שהוא עושה הוא פשוט אומר עשיתי וזה לא איכפת לי אני אשאר עם הקקי. במקרים בודדים הוא נרתע וביקש להחליף מיד.
אני די חוששת מהמעבר לגן עירייה בצורה הזו, אבל יותר מודאגת מהמשך הטיפול. בבקשה עזרו לי…מה עושים?!
ל"זקוקה"
(בן 3 שהפסיק לעשות בשרותים)
כפי שכתבנו בפוסט, לפני שדוחפים קדימה חשוב להבין למה הוא הפסיק ללכת לשרותים:
אולי הוא נבהל ממשהו? ממה?
אולי כאב לו?
אולי הוא לא הצליח לתת קקי והחליט שזה לא בשבילו?
אולי הוא הרגיש לבד ומפוחד בשירותים?
אולי כעסתם והתעצבנתם והוא מקשר קקי עם כעס?
אולי אחיו לקח לו צעצוע אהוב בזמן שהוא היה בשרותים והוא מעדיף לעשות במכנסים מאשר להפסיד בתחרות בין האחים?
אולי מישהו צחק עליו?
אולי יותר מדי מהר קבלתם כמובן מאליו שהוא מסתדר שם ולא הייתם מספיק איתו?
אולי הוא שם לב להבעת הפנים הלחוצה שלך והוא מעדיף להכחיש ולהתרחק ממה שגורם לה- השירותים?
האמת שזה לא כל כך נעים לעשות קקי. לכן גם הרבה מבוגרים דוחים, מתאפקים ומפתחים עצירות. אם את מצליחה להירגע, להתמלא בסבלנות ואתגר ולמצוא כוח וזמן לטפל בזה בנחת, מבלי לצפות להצלחה מידית ,אולי העצות שלנו יעזרו. אם לא, כדאי לך לפנות לייעוץ.
נסי לברר עם בנך ועם בעלך מה יכולה להיות הסיבה. עודדי את בנך והרגיעי אותו "מי חמוד! אין מה לדאוג! מיום ליום אתה תלמד ותצליח לעשות בשירותים! כל הכבוד!". כן, אנחנו מרבים לשבח עוד לפני שהוא עשה כדי לשדר בטחון בו ובכוחותיו. שנני גם לאורך היום ולא רק כשהעניין עולה והמכנסים מתמלאות.
פעמיים ביום , בשעות קבועות בהן יש סיכוי שיהיה לו קקי, גשי אתו לשירותים. "עכשיו. צריך". ממש כמו שאת לא מוותרת על צחצוח שיניים. שבי אתו בשירותים חמש דקות. ספרי לו סיפור. הבטיחי לו שאף אחד לא ייקח לו ולא יגע לו במשחק. אם הוא עשה – יופי!. אם לא, "לא נורא. בפעם אחרת. מיום ליום תלמד".
כל יום לפני השינה ספרי לו סיפור על ילד שלא הלך לשירותים מכל מיני סיבות, כמו שמנינו למעלה, ובסוף מצא פתרון וזה הסתדר..
התאזרי בהרבה סבלנות והרבה אהבה ותראי שגם אצלכם זה יסתדר. העובדה שבגן לא בורח לו יכולה להרגיע את דאגתך ממה שיקרה בגן עיריה. ואולי הגננת שם כל כך טובה שהיא אפילו תעזור לכם.
למה לראות את העתיד לרעה??
בטוח שזה יסתדר.
אנשים עם טיטולים למבוגרים אי אפשר לגמול
שלום
הבן שלי בן שנה ו9. אני ובעלי החלטנו לגמול אותו. מהסיבה שכל פעם לפני שהיה עושה קקי בטיטול היה מתריע. כנ"ל לגבי פיפי. אנחנו כבר 4 ימים בתהליך הגמילה והוא לא מוכן לשבת בסיר או בשירותים ורק עושה את צרכיו בתחתונים. נראה שהוא ממש מפחד לשבת בשירותים. ובסיר הוא לא מוכן לשבת. הוא אומר קקי אבל לא מוכן לשבת ואז עושה על עצמו. אני מנסה המון להןשיב אותו. יושבת לידו שרה לו שירים משחקת איתות אחיו בן ה5.5 גם מראה לו איך לשבת. גם כשאחיו או אחד מבני המשפחה נכנס לשירותים אני מסבירה לו.
מה לעשות? יש נקודת אור?
ל"נקודת אור"
(בן שנה ו9 חודשים שנרתע משירותים)
שנה ותשעה חודשים זה קצת מוקדם. זה שבנכם מזהה שיש לו קקי ופיפי עדיין לא מבטיח שהוא מוכן ובשל לכל שרשרת הפעולות שזה מחייב. (כמו שזה שאנחנו מזהים שאנחנו רעבים לא מבטיח שנהיה מוכנים לעמוד ולהכין אוכל בריא).
לא בטוח שהוא פוחד מהשירותים. סביר יותר שהוא לא מכיר, זה לא נוח לו.
טוב את עושה שאת מסבירה לו, שרה לו, מראה לו על אחיו.
המשיכי ככה, רק בסבלנות ובלי לחץ.
כשהוא מודיע שיש לו פיפי/ קקי הציעי לו לשבת בסיר (מי חמוד! מי לומד לשבת בסיר! בוא נשב טיפ טיפה. אמא יחד איתך. כל הכבודי!). אחרי זמן קצר הציעי לו לשים חיתול ולשחרר את מה שיש לו לחיתול. (לא נורא! בפעם הבאה ננסה שוב. בטוח שבסוף תצליח!).
את יכולה גם להחזיר לו את החיתול ולנסות לגמול אותו בעוד כמה חודשים.
יש המון נקודות אור.
יש לך ילד עם מודעות גופנית גבוהה.
יש לך ילד זהיר שלא ממהר לשבת על משהו שהוא לא מכיר.
יש לו אבא ואמא שרוצים בטובתו ומקבלים יחד החלטות.
יש לו אח גדול ממנו שלמד לעשות את צרכיו.
אין שום סיבה לדאגה.
הכל יגיע בזמן.
די מתחברת לשאלתכם ואשמח גם לעצה נכונה,הורדתי טיטול לילדתי בת ה2.5 לפני שבוע אחרי הכנה מוקדמת,והילדה מתאפקת בגן חצי מהיום ברוב המיקרים עד השנת צהריים ששמים לה תחתון שינה,וככה גם בבית,מתיישבת לזמן קצוב בשירותים)חסרת סבלנות(שרים לה וקוראים סיפורים(וברוב המיקרים או מפספסת או מתאפקת עד הטיטול של הלילה?אך להמשיך?או לעצור תהליך ולהחזיר טיטול,
די מתחברת לשאלתכם ואשמח גם לעצה נכונה,הורדתי טיטול לילדתי בת ה2.5 לפני שבוע אחרי הכנה מוקדמת,והילדה מתאפקת בגן חצי מהיום ברוב המיקרים עד השנת צהריים ששמים לה תחתון שינה,וככה גם בבית,מתיישבת לזמן קצוב בשירותים)חסרת סבלנות(שרים לה וקוראים סיפורים(וברוב המיקרים או מפספסת או מתאפקת עד הטיטול של הלילה?אך להמשיך?או לעצור תהליך ולהחזיר טיטול,
ל"מתחברת"
(בת 2.5 בתחילת תהליך גמילה)
הכול בסדר. הכול נורמלי. המשיכי הלאה באותה דרך.
קראי גם את הפוסטים האחרים בנושא ובמיוחד "פיפי, קקי".
לוקח זמן עד שהיא תצליח גם ליישם את מה שהיא מבינה, לעצור את חוסר הסבלנות, להפנות את הקשב ממשחק לשירותים, לעצור את הנטייה הטבעית לקום מהשירותים, להרפות שרירים טבעתיים שנסגרים במצב חדש ולא מוכר…
לקח לי זמן לענות לך. אולי עד עכשיו הכול כבר הסתדר.
ל"מתחברת"
(בת 2.5 בתחילת תהליך גמילה)
הכול בסדר. הכול נורמלי. המשיכי הלאה באותה דרך.
קראי גם את הפוסטים האחרים בנושא ובמיוחד "פיפי, קקי".
לוקח זמן עד שהיא תצליח גם ליישם את מה שהיא מבינה, לעצור את חוסר הסבלנות, להפנות את הקשב ממשחק לשירותים, לעצור את הנטייה הטבעית לקום מהשירותים, להרפות שרירים טבעתיים שנסגרים במצב חדש ולא מוכר…
לקח לי זמן לענות לך. אולי עד עכשיו הכול כבר הסתדר.
שלום,
הבן שלנו עוד מעט בן שלוש, מפותח מבחינה מוטורית ומבחינת הבנה חברתית, מדבר מבין מה עובר עליו וכו'.
אנחנו לא מצליחים עם הגמילה מחיתול ועכשיו הגענו לנקודת שפל חדשה מבחינתנו…
כבר לפני זמן רב קנינו סיר, סיפרנו סיפורים על סירים וקקי וכל זה, הסברנו, הראנו, שיחקנו, הדגמנו עם בובות (הוא מאוד אוהב לשחק עם הבובות ומבחינתו הן ממש אמיתיות). ככה לפני זמן רב כבר היה מודיע לנו שיש לו פיפי וקקי ומבקש שנחליף לו. אבל ככל שרמזנו יותר לכיוון של גמילה – כבר בשבועות האחרון קנינו תחתונים, מתנות, הצענו ניסנו, אבל הוא סרב – ומאז הוא פחות ופחות מספר לנו, יכול להישאר הרבה יותר זמן עם חיתול מלא מבלי לספר וכו'.
בחודשים האחרונים היינו כל פעם שמחליפים לו חיתול מעלים שוב את עניין הגמילה, מציעים שאולי ננסה בלי, שהוא כבר גדול וכל מיני אמירות כאלו.
משזה לא עזר קיבלנו עצה לקחת אותו לשיחה, להסביר לו שזה הקיי והפפי שלו, ושזה אחריות שלו עליהם, ומעכשיו לנו לא משנה, והוא זה שצריך להגיד לנו כשהוא רוצה שנחליף לו. הבטיחו לנו שתוך שבוע, כשהוא יבין כשאין מאבק כוחות איתנו אז הוא ירצה להיגמל.
זה לא קרה. ואנחנו כנראה צברנו עוד קצת תסכול וחוסר סבלנות, ואתמול הגענו למצב שהורדנו לו את החיתול ובנינו ישבנון לשירותים, ושמנו לו תחתונים, ובהתחלה הוא קצת בכה, אבל בסוף שמח על התחתונים. עד שהוא עשה קקי במכנסיים – ואנחנו הגבנו לא טוב – והוא רצה לחזור לחיתול.
זקוקים להכוונה…
ל"הגבנו"
(בן כמעט 3 שמתקשה לוותר על החיתול)
בראבו!!
העזתם והורדתם חיתול. עכשיו מתחיל תהליך שלם.
אל תתבלבלו. גם לילד חכם כמו בנכם קשה להיגמל. יש פער בין הבנה שכלית לבין הבנה גופנית. כמו שילד פעם אמר לי: "אני רוצה לעשות קקי בבית שימוש, אבל הגוף שלי לא מסכים".
אם לא תצפו שזה יקרה מיד גם לא תתעצבנו ותגיבו לא טוב.
אם הוא רוצה לחזור לחיתול, זה לא סימן שהניסיון ניכשל. אולי גם הוא, כמוכם, חושב שאנחנו אמורים להצליח מיד. תנו הכרה לרגש שלו והסבירו לו ש"מנסים, מנסים, ובסוף מצליחים".
ועוד משהו. בגיל 3 הם עוד לא מבינים מה זה "אחריות", וגם עוד לא מנהלים מאבקי כוח.
פרושים שגויים על מה שמניע את הילד מביאים לציפיות והתערבויות שגויות.
היו סבלניים. בטוח שהוא ילמד. ואולי עד שתשובתי הגיע הוא כבר למד.
כל למידה – גדילה!
תהנו מהילד הגדל והמחכים שלכם.
גוני שלום,
הבן שלנו בן 4.5 (שלישי מתוך 6)התחלנו איתו תהליך גמילה קצת לפני גיל 3, אין מה לומר- היה קשה, לקח זמן די ארוך אבל איכשהו הוא "נגמל". בואי נגיד 80%… עדיין מדי פעם המכנסיים היו רטובות. אבל ללכלך- רק בטיטול. הרבה פעמים ניסינו לשבת איתו על הסיר, ובשרותים, קנינו מקטין אסלה, בד"כ הוא לא היה מסכים בכלל לשבת- ורק אחרי שכנועים,סיפור, פרסים וכו' הוא היה יושב- אבל לא היה יוצא לו. הוא פשוט היה מתאפק. לא היינו בלחץ, ייקח זמן- אבל בסוף יגיע. גם הבת הגדולה היתה כך, לקח לה שנה (!) שהיא עשתה רק בטיטול, היתה פשוט מבקשת טיטול, וביום בהיר אחד זה נגמר והיא התחילה לעשות בשרותים. חשבנו שגם כאן זה יהיה ככה, ולכן ניסינו שוב ושוב, בהרבה דרכים- שכנועים וכו', ניסינו גם למנוע ממנו טיטול, אבל שום דבר לא עזר. אבל זה היה בלי לחץ. אבל, בינתיים חלו עליות ומורדות בענין ההרטבה- היו שבועות ממש טובים- יבש כל היום, והיו שבועות שהוא היה רטוב רוב הזמן. אח"כ הוא התחיל את הגן של הגדולים- ומאז התקופות הרעות התארכו… יש ימים שאני מחליפה לו 3 פעמים ביום מכנסיים. כאן כבר לקחנו את העסק יותר ברצינות, התחלנו במבצעים- תגמול קטן ומיידי בכל יום שהוא חוזר יבש מהגן, בקשנו מהגננת להזכיר לו כל שעתיים, וגם בבית, ממש כמו בהתחלה, יש לציין שהוא כל הזמן מאד רוצה להיות יבש- הוא אומר בשמחה- הנה חזרתי יבש! היום אני יבש! מהיום אני עושה רק בשרותים ! וכו' וכו'אבל המצב נהיה רק יותר גרוע- הוא בד"כ רטוב כל הזמן. או רוב הזמן. ללכלך כמו שאמרתי- רק בטיטול. אולי 3 פעמים מאז שהוא התחיל להיגמל- הוא עשה בשרותים ! כמובן, עשינו מזה ספור גדול, וקיבל ממתק רציני, ותרועות וכו'מה לא ניסינו. מבצעים, איומים, שכנועים, בשלב מסוים נשבר לי והחזרתי לו את הטיטול לשלושה שבועות- שאני אירגע, שהוא יירגע, ונתחיל מהתחלה. זה רודף אותנו כל הזמן, או להחליף כל הזמן, או שהכל מסריח, ולא נעים מהגננת, והוא לא יכול לרדת למטה… ניסינו גם לאסור עליו את הטיטול- אולי הוא יהיה צריך כ"כ דחוף שהוא יהיה חייב להתפנות, ושכנענו אותו בינתיים לשבת בשרותים עם תעסוקה, הוא פשוט התאפק והתאפק- ובסוף היה עושה בתחתונים. כמובן שגם דיברנו על הפחד, הסברתי לו שהוא לא יכול ליפול, הדגמתי לו כמה הוא גדול, הבטחתי לו שאין אפשרות כזו, שאני שומרת עליו, שלא נורא שהוא לא הצליח לעשות- בטח מחר הוא יצליח. בקיצור- מה לא. ניסינו גם תקופה להתעלם מההרטבה, אולי זה איזה מקור לתשומת לב, כל מה שאפשר. עכשיו הוא בן 4.5 גדול וחכם מאד, מאד רוצה להיות יבש, מאושר מתי שהוא יבש- וגם מתבייש מאחותו הקטנה (2.5) שכבר יבשה יום ולילה ! אבל לא הולך לו. וגם להורים שלו נגמרת הסבלנות… אני מודאגת , הוא ממש גדול והכל נמשך פה מדי הרבה זמן.
מה עושים?
תודה רבה מראש
ל"נגמרת"
(בן 4.5 שעדיין לא נגמל )
ממה שכתבת אני רואה שלמדתם את הנושא וניסיתם כל מיני דברים. אולי קצת יותר מדי ניסיונות ופחות מדי התמדה בדרך אחת. זה קורה כשאנחנו מצפים לתוצאה מידית ולא מבינים שתהליכים כאלה לוקחים זמן.
על כל פנים ניראה לי שכדאי שתפנו לייעוץ יותר אישי כדי לבדוק עוד כל מיני סיבות ואפשרויות לבעיה. בדרך כלל זה לא קורה רק בגלל חיפוש תשומת לב. (האם יש לך סיבה לחשוב שהוא לא מקבל תשומת לב ולא מרגיש שהוא אהוב?).
האם בדקתם מבחינה רפואית שאין בעיה של עצירות או נטייה ליציאות רכות מדי?
בינתיים, המשיכו בשיגרה הנוכחית, בלי איומים,שינויים, איסורים, התעלמויות.
הזכירו לו כל שעתיים ללכת ולהתפנות. לכו איתו לשרותים, והישארו איתו שם. "עכשיו! צריך! בטוח שבסוף תצליח!".
ודאו שהוא נותן פיפי. אחר כך יושב על השרותים 5 דקות ומנסה לתת קקי. ורק אחר כך קם.
לא משנה אם יצא או לא, שבחו אותו על הניסיון.
אם הוא מרגיש שיש לו קקי ורוצה טיטול, בקשו שישב קודם על האסלה וינסה (5 דקות), ורק אחר כך שימו את הטיטול.
אני מבינה שאתם על אדי דלק וסבלנות, אבל הורים טובים זקוקים להרבה סבלנות. אל תתמקחו – כמה זמן זה עוד ייקח או כמה סבלנות עוד צריך.
כמה שזה ייקח זה ייקח.
העיקר שזה בסוף יסתדר.
שאלה
ילד בן ארבע וחצי מורח את הצואה שלו על קירות השירותים בגן.
אלו גורמים אפשריי להתנהגות זו?
ל"שאלה"
(ילד שמורח על קירות השירותים)
הקיצוניים מפרשים זאת כאקט של כעס ותוקפנות נגד המבוגר.
מנסיוני, ברוב המקרים, הכוונה היא לנקות יד שהתלכלכה.. בגיל 4.5 המוטוריקה עדיין לא טובה דיה ולא כל הילדים מסוגלים להתנקות לבד. השירותים מבהילים. והיכולת לחשוב מה הכי כדאי לעשות כשהיד שניגבה התלכלכה עדיין לא בשלה דיה. יש ילדים שמתוך סקרנות נוגעים ומתלכלכים, מתבלבלים ולא יודעים מה לעשות.
בגיל הזה כדאי לא לשלוח ילד לבד לשירותים אלא לבוא יחד איתו. כמובן שבגן זה לא כל כך אפשרי בגלל סדר היום ומספר הילדים. הייתי מציעה להרגיע את הילד, לומר לו שבפעם הבאה שהוא הולך לשירותים יקרא למבוגר. להסביר לו בלי כעס שככה הקיר מתלכלך וזה לא נעים לילדים ולו. שתפקידכם בגן לשמור שיהיה לכולם נעים ולעזור לכולם. גם לו.
רק אם הוא ירגיש רגוע , אהוב ובטוח הוא יוכל ללכת לשרותים וללמוד להתנקות באופן עצמאי. ובשביל זה הוא זקוק למבוגרים.
היי
הילד שלי בן 2 ו 5 חוד
בתקופת הקורונה במרס קניתי לו סיר ועדה יפה פיפי והתלהב
לאחר מכן קניתי לו ישבנון וגם התלהב ועשה
היה נראה שמוכן וגמילה אבל אני לא הייתי מוכנה חיכיתי לחופש בגדול
לפני 4 ימים שאלתי אותו אם הוא רוצה ללבוש תחתונים ולהוריד את החיתול
התלהב ואמר כן
אבל מאז רק עושה על עצמו פיפי וקקי
כשמציע ללכת לשירותים אומר לא רוצה
ואם הולך פעם ב.. אז גם קם מהר
לא מפחד מהאסלה יכול לעמוד על הישבנון ולשחק איתו אבל כל מה שקשור ללשבת לא מבצע
כשהוא עושה על עצמו פיפי הוא לא מספר לי ואם אני שואלת למה רטוב הוא אומר שזה מים
אני מנגבת הממשיכים הלאה
יש לו יכולת להתאפק גם כמה שעות
מה אני אמורה לעשות?
אני מדגימה לו על עצמי שאני מודיע לו שיש לי פיפי ואני מאפפקת ורוצה לשירותים והוא אומר לי כל הכבוד אמא אבל בעצמו לא בא
אשמח לתשובה תודה
ל"מדגימה"
(בן 2.6) ששמכחיש כשצריך פיפי או הרטיב)
חצי שנה בחיים של ילדים קטנים הם, לפחות, כמו שנה בחיים בוגרים. העולם מתהפך. הם משתנים.
אם בגיל 2.0 הוא היה עם מוטיבציה לכבוש את הסיר וטפס על האסלה ולשמח אותך, עכשיו זה כבר פחות בסדר העדיפויות שלו. ייתכן שעכשיו יותר חשוב לו להמשיך במשחק בו התחיל, לא לעזוב צעצוע אהוב פן מישהו אחר ייקח. אולי הוא עסוק בלכבוש פיסגה אחרת כמו לנסוע על הבימבה או לבנות משהו במגנטים. הוא חמוד וחכם, וגם מצויד בתבונה אנושית ומנגנוני תגובה חשובים כמו הכחשה. אם הוא יגיד שאין לו פיפי אולי לא יצטרך להפסיק את מה שהוא עושה. אם יגיד שזה רק מים לא יצטרך להחליף בגדים. והרי לו זה לא מפריע יותר מאשר אם היה נרטב ממים באמבטיה .
כל מה שאת צריכה לעשות זה להיות יותר נחושה. לא להשאיר לו להחליט החלטות שגויות, או לקבוע קביעות מוטעות. אם את חושבת שכבר עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שביקר את האסלה, אמרי בברור "עכשיו. צריך". את יכולה להוסיף מחמאה, עידוד, הבטחה שאף אחד לא יגע לו במשחק, שאת שומרת.. אבל הדבר הבא שהוא יעשה זה ללכת לשרותים. "כל הכבוד!".
כנ"ל עם הרטבה. אם את סבורה שהרטיב והוא אומר שזה רק מים, היי את עקשנית לא פחות ממנו. "חמודי, זה פיפי. הכול בסדר. נחליף, ושוב תוכל לחזור לשחק. מיום ליום תלמד ללכת לשרותים בזמן".
כפי שכתבנו בעבר, יש ילדים שהמודעות הגופנית שלהם פחות חזקה מהרצון העז שלהם להמשיך לשחק. ייקח קצת יותר זמן עד שהמודעות והמוטיבציה שלך יחלחלו אליו.
בטוח שתצליחו.
מה עוד אפשר לעשות? זה לא הולך.
בני , בן 7,גמול מפיפי, אבל מסרב לעשות את צרכיו האחרים באסלה. הקושי התחיל מזמן. בעבר נכנס לחרדה כשהורדנו מים. הוא סרב לשבת על האסלה סגורה/ פתוחה/ עם ישבנון, עם חיתול/ בלי חיתול. כשהורדנו טיטול פיתח עצירות. כשהשארנו עם טיטול מלוכלך וגם כשמלכלך בתחתונים הוא לא אומר שעשה. כל ניסיון בעבר הסתיים בויתור שלנו, כי לא רצינו שיכנס להיסטריה. הוא מתחיל לצעוק ולבכות כשהוא רק שומע את הבקשה לשבת על האסלה.
כיום הוא מתאפק כל היום. כשהוא מגיע הבייתה הוא עושה בתחתונים, ואז אנחנו רוחצים אותו ומחליפים לו בגדים.
אנחנו מבינים שהוא סובל מרגישות גבוהה וקושי עם שינויים, ואולי גם פוחד. אבל חייבים למצוא דרך ופתרון שיסיימו את הסיוט הזה. שלו ושלנו.
ל"מה עוד"
(בן 7 שנמנע מהאסלה)
אמא יקרה, יש דברים בחיים שאין להם סוף ולא פתרון. לסיוטים דווקא יש. אז קחי אוויר ותרגעי.
בחינוך לניקיון, כפי שכתבנו בעבר, יוצרים התנייה וחיבור בין צרכים, אסלה והרגשה טובה. התהליך צריך להיות ברור, חד משמעי, עקבי וחוזר על עצמו – הן להורה והן לילד. שום הסברים או נסיון לגייס את כוח הרצון לא יחלפו עקביות וחד משמעיות. ממש כמו צחצוח שיניים. (האם את זה הוא למד?).
הכיני אותו שבוע מראש למה שעתיד לקרות. תארי לו כל יום שמשבוע הבא, כשיצטרך לתת צואה תשימי לו טיטול. הוא יעשה בטיטול. אחר כך תרחצי אותו ותושיבי על השרותים (5-10 דקות)שינסה לעשות עוד. ואת תשארי לידו.אם הצליח יקבל משהו לחיזוק (מדבקה/ ממתק קטן). אם לא הצליח יקבל משהו קטן יותר עבור זה שהיה גיבור על הפחד וישב על האסלה שהוא כל כך לא אוהב. את לא תוותרי גם אם הוא צועק. (הורות טובה אין פרושה למנוע מהילד עגמת נפש.הורות טובה פרושה להיות לצידו כשקשה לו). כשהוא ירים קול ויתנגד תקשיבי בשקט. תחזרי ותאמרי לו "הכול בסדר. אני פה בשביל לעזור.עכשיו צריך לשבת על האסלה.. בטוח שתצליח".
זהו השלב הראשון. לאחר שבוע/ שבועיים אפשר להתקדם ולהושיב ישר על השרותים. כמובן עם הכנה מראש ועם תאור של מה שיקרה.
ממליצה לך לקרוא גם את הפוסטים בנושא ושאלות ותשובות של הורים רבים, כדי להיכנס להלך הרוח הנכון.
אני שמחה עד השמיים לבשר לך כי בני עשה קקי בשירותים !!!!
במהלך כל השבוע תיארתי לו מה אנחנו הולכים לעשות מיום ראשון, כשיגיע . כל פעם שדיברתי על כך הוא צרח .
ביום שבת ( לפני יום הראשון המיועד) הבנתי שעדיף להתחיל היום כי אנחנו בבית .כשהוא עשה קקי בטיטול בחדר השירותים , שטפתי אותו במקלחת ואז אמרתי לו שעכשיו יושבים על האסלה חמש דקות ואמא מחכה פה איתך. הוא ישב בלי בעיה , ניסה ללחוץ ולא יצא לו. אז אמרתי לו "סבלנות, אנחנו מחכים ביחד (והתיישבתי על הרצפה ). אחרי מספר דקות יצא לו באסלה והוא היה מאושר !!!!!
אין לי מילים להסביר לך את האושר הגדול שיש לנו , בשבילי זה בדיוק כמו לזכות בלוטו:))
וכמובן שבהמשך השבוע הוא עשה שוב ושוב .. ומדבר על זה בגאווה בבית ובגן .
אני מודה לך מקרב לב.