הדפסה
הבן שלי, עוד מעט שנה, ישן במיטה סמוך אלינו. לאחרונה העברתי אותו לחדר משלו כי קראתי שהגיע הזמן. קיוויתי שזה יצמצם את ההתעוררויות וההאכלה בלילה. אלא שהוא קרא ספר אחר. הוא מתעורר, נעמד במיטה, נאחז בי, בוכה בכי מר ומסרב להיפרד. הלב נקרע. האם טעיתי? אני חוששת לפגוע בו. במשך היום הוא שמח ורגוע, למה בלילה זה מתהפך?
עד גיל חצי שנה מנגנון השינה מבשיל, השינה לאורך היום מצטמצמת, מתרכזת בלילה ויש הפחתה ביקיצות ליליות. תינוקות ממשיכים להתעורר בלילה אבל מסוגלים להירדם חזרה בכוחות עצמם. שיטת "חמש הדקות" (השכבה, מסר מרגיע, הנחיה ברורה, יציאה מהחדר וחזרה על התהליך כל 5-10 דקות) מסדירה את השינה אם מיישמים אותה בהתמדה (ראה גם: "אמא תרדימי").
למעשה, רוב ההורים כבר יודעים את זה. יודעים אבל מתקשים ליישם. מול זעקות השבר של הפעוט הם מתקשים להישאר אובייקטיבים. הבכי מעורר בהם רגשות חירום. הם רואים בו איתות למצוקה גדולה וציון שלילי להורות שלהם. הם אינם מאמינים בכוחות שלהם, סבורים שאין להם זכות לתת לילד לבכות וחוששים שהוא יחווה את ההשכבה כעונש ונטישה.
בשנה הראשונה לחיים רוב הילדים יכולים להירדם בכוחות עצמם ולישון לילה שלם. יכולים אבל מתקשים ליישם. עזרה רבה בהשכבה והרדמה תוך כדי הנקה משבשות את היכולת להירדם לבד. הרגלי השינה מושפעים גם מהמאפיינים של הגיל (9 חודשים – עלייה במודעות לפרידה. גיל שנתיים – חיפוש אוטונומיה ובדיקת גבולות). לפעמים, חסך בקשר עם הורה במשך היום מכביד על ההירדמות. בדיוק כשאבא מגיע והמסיבה מתחילה צריך לעצום עיניים… נראה שבנך מתקשה להיפרד ממך ומכל הטוב שהרעפת עליו. כדי שתוכלי לעמוד מול הבכי חשוב שתביני מה המשמעות שלו (ראה גם: "הבכי לא נגמר"). ראי בו אזעקת שווא ולא אזעקת אמת. זוהי דרכו לומר "אני רוצה את מה שאני רגיל", "לא בא לי לישון, אני רוצה עוד לשחק", "העולם יפה אז למה לכבות את האור?".
נסי לגייס את בן זוגך לעזור בהשכבה. תינוקות יותר סלחניים כשהאבא הוא זה שמשנה את הדפוסים. אימהות מרגישות פחות צורך לעזור לילד כשהן מקבלות עזרה.
כשהדובון הקטן סבור שאם הוא לא ילך לישון החורף לא יגיע – זה הזמן לומר לו: "עכשיו אתה שוכב ולא קם", "עכשיו אתה נרדם לבד", "אנחנו כאן, בחדר הסמוך" ולתת לו לבכות זמן מה. זה איננו "שירות דוב". זהו השירות הכי טוב שאתם יכולים לתת לו בשלב הזה.
אנחנו באמת ממליצות להיכנס לפוסטים הישנים "אמא, תרדימי" ו-"הבכי לא נגמר" המצויינים בפוסט הנוכחי ובעיקר אנחנו ממליצות לחזור ולקרא את התגובות והתשובות.
אנחנו מפרסמות כאן כמה מן השאלות שנשאלו ותשובותיהם בשביל להרחיב במעט את הנושא:
שאלה ישנה מהפוסט אמא, תרדימי":
שלום גוני
בתי המהממת בת שנה ומאז שנולדה אני מניקה אותה בלילה בשכיבה… כמובן שזה אומר שהיא ישנה איתנו במיטה, דבר שהיינו רוצים לשנות. בזמן האחרון אני ממש משמשת כמוצץ כל הלילה.
היא כבר הולכת לגן ושם נרדמת לבדה עם שפן ושמיכה.
אבל בבית היא רגילה לישון רק בשכיבה עם ציצי. התחלנו השבוע להרדים אותה בהנקה בישיבה ואז להעביר למיטה שלה. זה לוקח הרבה ניסיונות אבל בסוף נרדמת ואני מעבירה אותה למיטה שלה. אבל בלילה כשהיא מתעוררת אני לוקחת אלינו.
אני מאוד רוצה שהיא תלמד לישון לבד במיטה שלה כל הלילה ושלא אהיה היחידה שיכולה להרדים בלילה כשהיא מתעוררת.
אשמח לתשובתך
והתשובה:
ל"היחידה שיכולה"
כבר כתבנו הרבה בנושא. ראי , למשל, התכתבות בפוסט הנוכחי מאוגוסט.
כאשר מרגילים ילד להרדם תוך כדי הנקה הוא תובע את זה כל פעם שהוא מתעורר. בגיל שנה, כשהרצון מתחזק ונעשה יותר מודע, הוא רק נעשה יותר ויותר תובעני. וכגודל הציפיה כך גם האכזבה. יוצא שדוקא הורים שיוצאים מעורם לרצות את הילד מקבלים, לתדהמתם , ילד לא מרוצה.
קיראי את כל מה שכתבנו בנושא. עזרי אומץ. הפרידי לגמרי בין אכילה לשינה. לא אוכלים בחדר השינה. אחרי שהיא מסימת לאכול הכניסי אותה למיטה עם שפן ושמיכה. עשי טקס קצר, שיר או סיפור, אולי כמו בגן. אמרי לה בפשטות שעכשיו היא הולכת לישון כמו בגן ("מי חמודה! כל הכבוד!")וצאי מהחדר. אם היא בוכה הכנסי והרגיעי מבלי להוציא מהמיטה ("ש..ש..ש.. עכשיו ישנים..")ושוב צאי מהחדר. אם היא מתקשה להרגע קחי על הידיים אבל רק כדי להרגיע ואחר כך שוב השכיבי במיטה..
ואפשר גם לגייס את הבעל להרדים אותה באותה דרך. ככה היא גם תישן יותר טוב וגם תרויח אבא.
גם ילדה מהממת, גם כבר נירדמת לבד בגן – מה הסיכוי שזה לא יצליח?!
בהצלחה!
עוד שאלה שהתפרסמה בפוסט "אמא,תרדימי":
הי גוני
ילדתי בת השנה וחודשיים (מדהים כמה מהכותבים על שינה הם עם ילדים בגיל הזה..) כבר לא יונקת. נרדמת לא בקלות אך גם לא בקושי יוצא דופן. בארבע בבוקר היא מתעוררת רעבה (למרות שאכלה א.ערב-לא ענקית- אבל ארוחה "של גדולים" עם בשר וכדו'. לא מכרחיים אותה לאכול-אוכלת כמה שרוצה ושותה בקבוק של כ120 סס סימילאק לפני השינה). אם נותנים מים ולא בקבוק היא פשוט תחזור ותקום כל רבע שעה, ותבכה ותבכה.. וגם אנחנו כמעט. שאלתי היא – אני יודעת שלא "אמורים" לאכול בלילה בגיל הזה. אבל איך אפשר להתווכח עם ילד רעב? האם להלחם במנהג הזה או לחכות שכשתגדל ותאכל יותר בארוחת ערב ואולי לא תרצה לאכול?תודה..
ועוד תשובה:
ל"כמעט בוכים"
(הורים לילדה בת שנה וחודשיים שנגמלה מיניקה ומתעוררת מוקדם בבוקר).
הצלחתם לגמול את ילדתכם, להרגיל אותה להרדם ללא קושי יוצא דופן ולא לאכול עד ארבע בבוקר. אני משוכנעת שאותו שילוב מנצח של אינטואיציה ושל חשיבה שמכוונת למטרה יעזרו לכם גם הלאה.
ככל שבתכם תיגדל היא תתעקש יותר ותבכה. לפעמים לא פשוט להחליט האם היא רעבה או שהיא פשוט רוצה את מה שהיא רגילה. ההחלטה אם להתעקש איתה או ללכת עם הרצון שלה מושפעת גם מהכח והיכולת שלכם להתמיד ברוח טובה.
בגיל של בתכם, כשלא בטוחים, עדיף להתאים עצמכם לילדה מאשר לדרוש ממנה להתאים עצמה אליכם.
חיזרו לספר ההדרכה להורים החביב עליכם. קיראו בו. ואחר כך תחליטו: להתעקש על מים או ללכת איתה?
תבחרו!
איך אפשר לשנות הרגלי הרדמות בגילאים מאוחרים יותר? ילד בן 3 ויותר שרגיל שנמצאים איתו בחדר עד הרדמות ומאד רוצה למשוך את היום?
ל"למשוך את היום"
(ילד בן 3ש רגיל שישבו לידו).
הרבה הורים סבורים שקושי להרדם זו בעיה נורמטיבית שתעבור עם הזמן, מעצמה. לכן הם יושבים ליד הילד לילה לילה ומחכים שהוא יגיד להם: אמא, אבא, הבעיה עברה. אתם יכולים ללכת".
ברוב המקרים זה לא מה שקורה. ילדים סוחבים בעיות שינה גם לגילאים מאוחרים יותר.
מה שמתאים לגיל צעיר יותר בודאי מתאים לגיל שלוש. שוחחו עם בינכם. אימרו לו שהוא כבר בן שלוש. הוא אוהב שתשבו לידו כי ככה התרגל. מעכשיו אתם תלמדו אותו להרדם לבד. בהתחלה אולי יהיה לו קצת קשה אבל בטוח שהוא יצליח. אחרי השיחה הפעילו את שיטת 5 הדקות. בגילו אפשר לחזור כל רבע שעה. אם הוא יוצא מהמיטה החזירו אותו בלי דיבורים. אם הוא משחק במיטה ולא נירדם אימרו לו בברור: עכשיו ישנים. לא משחקים".
חיזרו אלינו וספרו מה עשיתם, לטובת כל ההורים האחרים שנבוכים כמוכם.
בהצלחה.
אני גמלתי את בתי מההנקה האחרונה (שהיתה תמיד ב 2 בלילה) בגיל שנה וחצי. ואז היא היתה מתעוררת רעבה למרות 2 ארוחות ערב שהיתה אוכלת (רגילה + דיסת קווקר לפני השינה). הייתי נותנת לה חצי בננה או כוס ענבים או כוס פסטה באמצע הלילה כי לא יכולתי לחשוב על כך שהיא רעבה, ואז היא היתה נרדמת עד 7-8 בבוקר.. ח"כ הקטנתי את המנות לחצי, ואחרי כמה חודשים היא הפסיקה לאכול (אולי קצת התעקשנו, אני לא זוכרת כבר) וקמה רק לשתות פעם אחת. בקיצור, לקח זמן, אז אני לא יודעת אם זו דרך טובה או לא אבל זו היתה הדרך שלנו…
שלום וברכה,
בני בן 4 ו5 חודשים.הוא הקטן שלנו….
בעודו תינוק היה נירדם תמיד במיטתו. כשגדל כשהיה חולה היו מקרים רבים שישן לידי,בסביבות גיל 3 החל לצרוח בלילות מחלומות רעים ופחדים וגנבים שהיו ניראים לו מאד מציאותיים ,כשאחיו היו אומרים לו שלא היה בלילה גנבים היה אומר:אני לא שקרן מה אתם חושבים שאני משקר?הוא היה ממש צורח מפחד.ישבתי לידו בדרך כלל במיטה שלו, אבל ברגע שקמתי היה מתעורר ,עם הזמו החל פשוט לגלוש למיטתי ללא כל הודעה מוקדמת. ביום דיברנו על החלומות מעט ועל הפחדים וניסינו להציע להתגבר בכל מיני דרכים למשל הנחנו לידו טיגר גדול מפרוה שאהב ואמרנו שיהרוג את כל הגנבים שיבואו וכד' הסברתי לו גם שזה לא נוח לי כך לישון וכו' ויותר לא מגיעים למיטה שלי.אולי פה יש טעות כי אמרתי:מותר לבוא למיטה שלי בבקר.נעלנו את הדלת כדי שלא יכנס בלי הודעה מוקדמת
והבטחנו מתנה אם יתגבר .בלילות כששכחתי לנעול הוא כמובן הגיע וכשהייתי עיקבית מאד היה בוכה נורא .מעט שהיתי לידו והלכתי ,הרבה פעמים המשיך לבכות האחות שישנה לידו החליטה להרגיע אותו על ידי שהציעה לו לתת לו יד הוא שמח וכך בלי שכבר עקבתי כל לילה התעורר בבכי ונירגע עם היד לאחותו.עם הזמן הצלחתי קצת לנטרל את היד, עדין בממוצע 4 פעמים בשבוע מתעורר ,דופק על הדלת שלי ,הוא כבר נרגע הרבה יותר בקלות כשאני אומרת שבאים למיטה שלי רק בבקר ובערך 3 פעמים בשבוע אכן מגיע עם עלות השחר למיטתי.
ראשית ,אני שואלת מה אפשר לעשות כדי שהשינה תהיה יותר רצופה חשבתי אולי להוריד את הבקר כי אולי מתעורר בתקווה שבוקר ,הוא עדין מתלונן על חלומות רעים אבל ניראה לי שזה יותר ההרגל,חשבתי גם שאולי הבעיה במקור היא שינה לא מספיק עמוקה ואולי יש מקום לחשוב גם על כך ואולי להציב גבול שגם אסור לקרוא לי בלילה?אבל איך אפשר?
תודה רבה.
ל"איך אפשר"
בגיל שלוש להרבה ילדים מתחילים פחדים. בעקבות הפחדים בנך זכה לזכויות יתר, לבוא למיטתך, אולי גם בזכות זה שהוא כל כך אהוב ושהוא הקטן במשפחה. כפי שכבר הבנת בעצמך, האפשרות לבוא למיטתך בבוקר מבלבלת אותו. אם הוא צריך להאמין למה שאת אומרת או למה שאת עושה – הוא מעדיף להאמין למה שאת עושה: מאפשרת לו לישון לצידך. אני חושבת שגם הפתרון של דלת נעולה כדי שלא יגיע אליך לא מוצלח. אם הדלת נעולה איך אמא יכולה לשמור עליו כשיבואו גנבים?
דבר נוסף: תאמיני שיש לו חלומות ופחדים. תשאלי את עצמך מאיפה? האם הוא חשוף לסיפורים/ סרטים/ שיחות מפחידות? האם האחים מדברים לידו על דברים שהוא עדיין לא מבין?
אני מציעה לך לא להרשות לו לבוא למיטתך. הוא יכול לקרוא לך ואז תשבי לידו כמה דקות עד שהוא ירגע ותחזרי למיטתך. בנוסף עשי איתו כל ערב שיחה על פחדים. בקשי ממנו לומר לך ממה הוא פוחד. צירו את מה שמפחיד ואחר כך קשקשו על זה. (קיראי פוסטים קודמים בנושא).אימרי לו בברור שאת יודעת שאף גנב לא יבוא. אם אומרים לו שהנמר ישמור עליו סימן שיש ממה לפחד. במקום זה אימרו לו שהנמר יעזור לו להרגיש כמו נמר! אמיץ! ולנצח את הפחדים.
נשמח לשמוע כיצד אתם מתקדמים. לאט אבל בטוח.
הי גוני,
אני רוצה את עזרתך בהכנסת ילד בן שנתיים למסלול השינה אחרי שיצא ממנו לגמרי.
האמת, כשחשבתי להפנות אליך את השאלה וכבר הכרתי והשתמשתי הרבה בתשובותיך, חשבתי שאולי אין לי מה לשאול,אני צריכה להתחיל לעבוד וליישם. אבל לבסוף- החלטתי לתת לעצמי את ההזדמנות לראות את זה בעינייך. עוד חידוד ועוד חידוש תמיד מוסיפם ומרחיבים.
בקיצור- הילד שלי מגיל שנה וחודש ישן מצוין לילה שלם. הולך לישון בשבע ונרדם בכוחות עצמו: מדבר לעצמו, מפטפט עם החיות או מציץ בספר.
עשרה ימים הבית היה קצת מחוץ למסלול. בעיקר בנושא ההשכבה. כיום הוא יוצא מהמיטה ללא הפסקה. כבר כמה ימים שהענין לקח יותר משעה וחצי ברוטינה מטופשת של הכנסתי למיטה.
אולי תוכלי לעזור לנו באיך לומר לו את זה. איך לעשות את זה יותר יעל.
נודה לך מאוד.
ל"מחוץ למסלול"
(ילד בן שנתיים עם הרגלי שינה שהשתבשו).
יתכן שעד שתקבלי את תשובתנו הוא כבר יחזור להרגליו הקודמים. העיקר הוא , באמת, לעבוד ולישם.
אם את רוצה להבין קצת יותר לעומק מה קרה, מה עובר לו בראש, וממה נובע השיבוש בשינה כדאי לשים לב למה שהוא מבטא.
מדוע הבית יצא מהמסלול? מה קורה כשאתם משכיבים אותו לישון? איך הוא מתנהג? מה הוא אומר? מהי ה"רוטינה מטופשת" עליה דיברת? מה אומר הבעל?
מידי פעם יש נסיגה בהרגלי השינה: בגלל שהילד גילה שאבא חוזר מאוחר ורוצה לפגוש בו/ בגלל שנעשה מודע לכך שהאחרים עוד לא ישנים/ בגלל הופעה של חלומות/ בגלל פחדים חדשים שעימם הוא מתמודד.. ועוד.
נסו לשער מה עובר עליו וכיתבו לנו. אולי יהיה לנו רעיון נוסף מה לעשות.
לילה טוב!
שלום גוני ותודה על התשובה.
לצערי הרב הילד עדיין לא שקע עמוק בהרגל ובשינה.
מה שקרה היה תקלה בגנון שנגמרה בנס. הילד, סיפרתי עליו, בלע כדורי אלטרוקסין והתקשה להירדם מוקדם. ויתרנו לו שבוע. זה מה היה בגופו. הרופא המומחה עימו התיעצנו אמר שזה יכול לקחת שבוע עד שהגוף יתנקה.
עוד שבוע ניסינו ואז קלטנו שחוץ מהגוף גם ההרגלים השתבשו והתחלנו להירתם להחזירם למסלול.
גם הבעל כך אחז רק שזה היה נראה קשה להשגה ובעיקר אמא עמדה על הצורך בעקביות. החזרה משעממת למיטה בכל פעם.
כי אם לא החלטה זה התחיל להיות מעניין. הוא יוצא מהמיטה וקורא: 'בום!' אחר כך כשנכנס למיטה אומר: 'ברור!'. מסתובב ומדבר בשיא המתיקות. רץ באמוק בכל הבית. מופע בידור. ותאמיני לי התאפקנו והתעיפנו.
אולי בינתיים הוא גילה עוד דברים שקורים בלילה? אולי שכח איך נרגעים ונרדמים? זה כבר מתחיל להיות מוגזם. הוא יכול לצאת במשך שעה מהמיטה. הוא נעמד ויודע שחוזרים למיטה או מתישב ליד הצעצועים. מה עושים? מה אומרים? מ האפשר לדרוש ומה לא יעזור?
תודה רבה.
בתקווה ללילות יותר פוריים בקרוב.
ל"מחוץ למסלול"
(ילד בן שנתיים עם הרגלי שינה שהשתבשו, יוצא מן המיטה שוב ושוב).
מדברייך נשמע שלבנך טמפרמנט פעיל והוא אוהב ריגושים. השעה המאוחרת והחושך לא מספיקים כדי שהוא יכבה את המנוע. עם הגיל ילדים פעילים נעשים יותר פעילים. כדי שהוא יצליח להכנס למיטה ולא יצא ממנה הוא זקוק לכמה דברים: מסר יותר חד משמעי, להוציא יותר מרץ אחר הצהריים, להרגע מספיק זמן לפני השינה.
אפשר לעשות זאת בכל מיני דרכים. הנה מספר הצעות:
כשאתם משכיבים אותו אימרו לו בברור, מספר פעמים (לאחר טקס קצר ולא מרגש!) "עכשיו אתה נישאר במיטה ולא יוצא". הישארו ליד המיטה, שימו עליו יד כאשר הוא מתרוממם וחיזרו על ההוראה. כך שזה יהיה ברור! אחרי עשר דקות צאו מהחדר. אם הוא קם חיזרו לשבת, בלי לדבר יותר מידי, ולא לתת לו לקום. במשך היום תשננו "שינון חיובי": מי חמוד, מי לומד לישון יפה ולא לצאת מהמיטה". אפשר גם לשחק ולהדגים עם בובות.
בנוסף, השתדלו לצאת לפעילות גופנית והליכה אחר הצהרים, כדי שיוציא מרץ מיותר. אל תרגשו אותו ואל תציפו אותו בגרויים מיותרים (מוזיקה רועשת או מחשב וסרטים),בפרט לא כשעה לפני השינה. בשעה הזו כדאי לעשות אמבטיה, לספר סיפור (מרגיע!) ובשום פנים לא להשתולל. גע, גע, גע – להרגע! גש, גש, גש, בלי להתרגש! כבר אמרנו?
התמידו ותראו תוצאות.
אחרי שתישנו טוב,כתבו לנו.
שלום גוני,
פורים שמח!
היום זה יום חג לנו. לא בגלל פורים, אל אבגלל שסוף סוף נכנס בנינו החמוד בן השנתיים למסלול השינה.
אנחנו ממלאים את שיעורי הבית בעקביות מאז השני לחודש.
החידוש העיקרי מבחינתינו היה העמידה החזקה והנוכחת בהנחת הראש על המיטה. הוא ממש בכה. התנגד ומה שנתן לי כוח להיות עקבית והחלטית היתה ההצעה שלך. בלילות הראשונים זה לקח יותר משעה. די מהר זה הצטמצם לחצי שעה. השבוע הוא עוד היה קם מידי פעם ועכשיו הוא חזר להניח את הראש כבראשונה- כמו בתקופה הטובה שכמעט שכעחנו ממנה.
עו דדבר שהרבה יותר הקפדתי עליו היה טקס השינה. 2 סיפורים שהוא בחר מתוך הספר האהוב עליו. והנה הנחת- היום הוא ניגש אלי בצהריים עם הספר. מבקש ממני לספר על הכביש, הכבשה. ואומר לי: אמא ספר, אחרי זה תלך לישון. הוא למד את הרוטינה. יש לציין שאני מספרת לו הרבה אבל אלו הסיפורים החוזרים לבקשתו כל לילה.
את הרעיון של השכבת הבובות במשחק הוא היה מיישם בעצמו: אומר להם עכשיו לישון. ברור. ושים ת'ראש. תקבל גלידה בשבת. אבל לבד זה לא בדיוק יצר שינוי.
מה שאני רוצה בעיקר לומר לך זה תודה גדולה. כשבעלי קרא את התשובה הוא אמר מרוב ייאוש: אולי בדיוק הפוך, אני יכול לכתוב טיעונים גם לצד השני. אמרתי לו: נכון. אבל הטיעונים שלך לא לימדו ילדים ללכת לישון ושל גוני כן.
ודבר נוסף- להורים- ע-ק-ב-יו-ת. התמדה. לא להתייאש. ילדים לומדים.
ושוב המון תודה!!!
ל"חוזרים למסלול"
תודה רבה לך על העידכון ועל הרוח החביבה הנושבת ממנו. קראתי וחייכתי, וחייכתי, וחייכתי..
אני לא בטוחה שאני הייתי עומדת מול הטעונים של בעלך בכזו נחישות. אבל ביטחון של הורים, עקביות ויכולת לראות דברים באופן אוביקטיבי (ולא ויכוח של "בעד ונגד" או עוול נורא שעושים לילד ) הם מרכיבים בסיסיים בהורות.
העובדה שבנך שינן את ה"שיעור" מיוזמתו, במשחק, מעידה לא רק על ראש טוב אלא גם על כך שאת מאד משמעותית לו ומה שאת עושה משאיר בו הד כל כך נעים שהוא רוצה לשוב ולהדהד בו.
המשיכו לצמוח יחד ולהנות זה מזה.
שלום רב,
בלילות האחרונים הילד הקטן שלי, שחוגג שנתיים, הולך לישון יותר מידי טוב.
אחרי אמבטיה וסיפור,ושאר פרטי טקס השינה הוא נכנס למיטה [מוכנס]..
מבקש ממני לסגור את דלת החדר [איסגור! איסגור גלת!]ונרדם מהר.
אני חייבת לספר שלמרות קריאת הבלוגים ושימוש מקסים בעצות תמיד ההשכבה דרשה עקביות והתמדה ולא היית ההחלק החלק והקל של היום.
בחג הלך הילדון לישון מאוחר יותר עם אחיו הגדול [14]. זה אוה במאוד שסוגרים את הדלת והחדר נהיה חשוך מאוד. אז מצד אחד אני שמחה על ההקלה אבל מצד שני אני תמהה וחושבת מה יכול להיות פה?
אולי גוני תוכלי לעזור לי לשמוח גם מצד שני?
ל"מהצד השני"
(ילד בן שנתיים שלפתע רוצה ללכת לישון עם חושך ודלת סגורה).
אז מה יכול להיות פה?
אני אשער מה קורה בראש של בנכם בתנאי שאת גם תעשי זאת, תשאלי גם את הבעל ותכתבי לנו.. סתם! זה לא באמת תנאי. זו בקשה.
אולי הילד גילה שיש עוד דרכים ללכת לישון ורוצה לחקור אותן. אולי החויה של ללכת לישון עם האח היתה כל כך כייפית והוא רוצה לשחזר אותה. אולי הוא חווה את זה כהרפתקאה גברית. אולי זה דווקא היה מפחיד והוא רוצה להתמודד עם הפחד. אולי, בגילו, הוא מתחיל להרגיש ניפרד ורוצה לעשות "לבד". ואולי עוד סיבות..
יש סיכוי שעד שאשיב לך הוא כבר יחזור להרגליו הישנים. סיכוי פחות סביר שהוא יאהב את הדרך השניה וידבק בה, כמו אחיו הגדול. אם את חוששת (ממה?) או רוצה להשכיב בטקס קצר ונשיקה- על מודל המזגן כבר כתבנו. גם הרצון שלך קובע.
שלום גוני,
ערב טוב,
בינתיים אנחנו כמעט שבועיים בסדר החדש. ולשמחתי הרבה הוא מחזיק מעמד. הילד לא קם מהמיטה או קורא לנו כל רגע גם כשההרדמות לוקחת לו יותר זמן. זה החלק שממנו אני מרוצה ושמחה.
אם אל הסברתי בהיר אז אומר עכשיו: אנחנו ממשיכים עם טקס שינה של סיפור ונשיקה רק שמיד אחר כך הוא מבקש לסגור את הדלת ושוכב עם עצמו [ועם קלטת הרבה פעמים].
היה קשה לי להבין את זה וקצת חששתי שהוא מתרחק מעזרה לכן שאלתי. בינתיים הילד נתן לי כמה רמזים: יום אחד למשל הוא קם מהמיטה בחדרו וניגש למשחק חביב. כשבאתי להכניסו למיטה הוא עומד בפתח החדר וסוגר לי את הדלת. נא לזכור שזה לא מתבגר! כולו ילד בן שנתיים! זה גרם לי לחשוב שהוא נהנה מהטריטוריה הזאת. הפרטיות. כמה שזה מצחיק לומר על ילד בן שנתיים.לא?
אין ספק שהחוויה מקושרת עם אחיו ושייכת למשהו טוב. ועל ההצעה של הפחד אני ממש לא יודעת איך להבין אותו: לפעמים מאיזה רעש חזק הוא בא ואומר לי על עצמו בשאלה: 'אתה מפחד?' או 'זה מבהיל'. ולפעמים הולך בגבורה לנסות את הדברים שהוא מפחד מהם. ודווקא כשאני פחות בסביבה. [אם אקרא לו מהמגלשה הגבוהה הוא לא יתגלש ואם אזוז הוא יתגלש מרוגש מהאומץ והפחד ביחד].
אולי זו הגבריות ששאלת עליה.
מה שכן- בימים האחרונים הוא לא מסכים להזכיר שהוא הולך לישון. אם פעם היה משלים אותי: תשתה חלב ותלך לישון היום הוא אומר ולא תלך לישון. אבל במציאות הוא מקבל את הסמכות מיד ובפשטות נשכב יפה ונרגע. לא מוחה או מתנגד. את יכולה להסביר את הבלבול הזה? או שאולי הוא עצמו מפחד קצת מאיך שהוא הולך לישון?
אחרי הכל ועם כל השאלות זה ערב באמת טוב כשילד הולך לישון בנוח. אז ערב טוב.
ל"מהצד השני"
תודה רבה לך שאת חוזרת ומספרת לנו על מה שקורה ועל התובנות היפות שלך. אין לדעת מהו ההסבר המדויק לכל דבר שהילד עושה. מה שחשוב זה הנסיון להבין אותו מהזוית שלו, מתוך אהבה רבה ורגישות – ממש כמו שאת עושה! הלואי ואפשר היה לשכפל את הרגישות הזו שלך ולחלק לאחרים!
למעשה, זה מה שאת עושה כשאת כותבת לנו.
בתי בת שנה ועשרה חודשים
צובטת, נרגזת, נושכת כבר תקופה די ארוכה
גם בגן וגם בבית
האם יש דרך למתן את התופעה?
ל"יש דרך"
(פעוטה נרגזת תקופה ארוכה)
אילו היית נוסעת במכונית והיא הייתה מתחילה להרעיש היית עוצרת מיד את המכונית ומנסה לברר מה פשר הרעש? מה קורה למכונית?
לא היית מחכה לראות אם הרעש נמשך הרבה זמן. לא היית שואלת "מה עושים?" לפני "איך מבינים?". עם ילדים זה אותו הדבר. לפני שניתן לענות איך למתן את התופעה כדאי להבין למה היא קרתה: האם היא נכנסה למסגרת חדשה וארוכה? האם טוב לה בגן? האם משהו בחייכם השתנה? האם היא חשופה למתח ורוגז? האם היא מתגעגעת וזקוקה ליותר חום ואהבה? אולי אלו רצונות של בת שנתיים? ומה עוד???
צביטות ונשיכות הן , בדרך כלל, ביטוי לסטרס. בגילה, כשלא קורה מה שהיא רוצה או כשקורה משהו שהיא לא רוצה היא מתמלאת תסכול. במצב סטרס היא מגיבה בנשיכות וצביטות. אין לה עדיין כלים להגיב בצורה מאופקת. תני לה הרבה חום. אמרי לה איך כן לנהוג ("מי חמודה! בואי תגידי 'אני רוצה..'") הרגעי כדי שתרגיעי והנחי גם אותה להירגע ("גע, גע, גע, להירגע! כל הכבוד!").
ילדים זקוקים שיבינו אותם. גם הורים. אבל קודם כל ילדים. נסו להבין אותה ולהסביר אותה לעצמה ולכם.
בעבר כתבנו כמה פוסטים בנושא (על גיל שנתיים וכו'. חזרי וקראי בהם. ושיהיה לכם נחת ושלווה.
שלום,
יש לי ילד בן 2.7 עד לפני מספר חודשים היה ישן איתי במיטה מתעורר באמצע הלילה ומבקש חלב וחוזר לישון רק אחרי שמקבל חלב.
כבר למעלה מחודשיים הוא ישן בחדש משלו הוא נרדם יפה במיטה אחרי ששמוע סיפור ישן בין 3-4 שעות ואז מתעורר ולא מוכן ללכת לישון עד שאני לא באה לשב לידו או שהוא בא לישון אצלי במיטה.
הוא לא מוכן בשום אופן שאבא שלו יבוא לשבת לידו ובלילות שניסינו את זה הוא צרח עד לב השמים…
כשאני באה ויושבת לידו הוא יכול להירדם תוך 10 וזה יכול לקחת יותר משעה… ברוב הפעמים זה חוזר יותר מפעם אחת בלילה… מיותר לכתוב עד כמה אני עייפה ומותשת לאור העובדה שאני בחודש שמיני ומוטרדת מה יהיה שתבוא התוספת…
אשמח לעצה טובה…
ל"מותשת"
(בן 2.7 שמתעורר באמצע הלילה)
הבן החמוד שלך נירדם יפה בראשית הלילה כי הוא רוצה להיות ילד טוב. כי הוא מבין שכל אחד ישן במיטה שלו. כי הוא עייף. כי את עקבית בלספר סיפור ולדרוש שיירדם בכוחות עצמו. הדרישה והשיעור ברורים לו.
הוא מתעורר אחרי כמה שעות ומתקשה להירדם ללא נוכחותך כי הוא יצא ממעגל שינה. הוא חצי רדום והיכולת שלו להבין את הדרישות שלך או לעכב ולוותר על הרצון שלו יותר חלשים. השיעור לא לגמרי ברור לו: לפעמים את מאפשרת לו לישון במיטתך/ לפעמים יושבת לצידו הרבה זמן. אין עקביות.
הקושי עם הרגלי שינה הוא שאנחנו מנסים ללמד אותם בלילה כשכישורי ההוראה שלנו וכישורי הלמידה של הילד לא במיטבם.
תתחילי במשך היום. תסבירי לילד, ברמתו, או שתמחיזי לו עם בובה.
תני הכרה לרגשותיו (הוא רוצה את אמא. הוא לא אוהב חושך. אולי הוא חלם חלום)
שנני: בלילה כל אחד ישן במיטה שלו.
הסבירי/ או הציגי עם בובה, שכשהוא יתעורר בלילה אתם תבואו, תלטפו, תגידו "עכשיו לישון! צריך!" ותחזרו לישון. אם הוא יבכה תשתמשו בשיטת ה5/ 10 /20 דקות (בגילו מתאים לבוא כל 10 דקות). תחזרו אליו ותנסו להבהיר לו שעכשיו ישנים. וחוזר חלילה. אפשר ואפילו כדאי להעביר את התפקיד לאבא. חשוב לשמוע את רצונו, אבל רצונו זה לא מה שקובע. טובתו וטובתכם – זה מה שיקבע.
שאלי אותו מה יעזור לו. אולי איזה דובי שהוא אוהב במיטה? אולי מוצץ.
ילדים מבינים מה הם צריכים לעשות הרבה לפני שהם מצליחים לעשות את זה.
ככה זה גם עם שינה. הנחיות ברורות,סבלנות והתמדה יעשו את העבודה. לילה טוב.
חזרי וספרי לנו.
לבננו (2.6) בעיית שינה קשה מאוד. הוא מתקשה לישון שינה רציפה בלילה. עד שהיה בן 4 חודשים הוא ישן לילות שלמים, מגיל 4 חודשים לא היה לילה אחד שלם שישנתי מתחילתו ועד סופו. עד לפני 4 חודשים הוא היה איתנו בחדר, ולפני 4 חודשים עברנו דירה וכעת יש לו חדר משלו. מאז שעבר לחדר לבד (כמובן שעשינו הכנה, והלילות הראשונים במיטת המעבר היו בחדר שלנו, קרוב אלינו, כשבוע) ורק לאחר מכן העברנו אותו לחדר שלו. כל ערב אנחנו קוראים סיפור אחד, ונכנסים למיטה בסביבות 19:30-20:00. מיד הוא יוצא מהמיטה, ואנחנו מחזירים, ואז הוא צמא, רעב, "מקבל מכה", חם לו, קר לו ועוד… בהתחלה הייתי יושבת לידו מחבקת, מלטפת עד שנרדם, אבל זה לקח כשעתיים, וממש תסכל אותי שכל הערב שלי נגמר מהישיבה לידו.. חדלתי מזה, עכשיו כל פעם שהוא יוצא, אני או בעלי מכניסים אותו חזרה למיטה וחוזרים כמו תקליט שבור "לא קמים מהמיטה, עכשיו לילה והולכים לישון, אמא ואבא שומרים עליך מהסלון" (שזה גם לוקח כשעתיים, ההירדמות שלו) בנוסף לכל אלה, עד שנרדם, הוא ישן כמה שעות (לעיתים שעתיים ולעיתים 4 5 שעות) ואז מגיע אלינו למיטה, בוכה שהוא רוצה במיטה של אמא ואבא, בלילות הראשונים היינו מחזירים אותו למיטה, וכך מבזבזים המון שעות שינה יקרות, עד שהתייאשנו.. 😐
בעבר ההירדמות לא היוותה בעיה, רק מהלך הלילה, היום זה גם ההירדמות שלוקחת שעתיים ויותר וגם הלילות שמגיע אלינו למיטה, וישן בפראות) אנו מודעים לכך שהיו לו הרבה שינויים , אך כל שינוי היה מלווה בשיחה איתו, הוא מאוד מבין. נשמח לקבל ממך טיפים או כל דבר שאת מציעה.
ל"שומרים מהסלון"
(בן 2.6 שמתקשה להירדם)
השינה, זה שיעור לא פשוט. במיוחד שאת השיעור הזה צריך לדעת ולזכור מתוך שינה. זה הרבה יותר מסובך מלימוד נהיגה. ולא קורה בפעם אחת. במיוחד כאשר שנתיים קודמות הוא התרגל למשהו אחר.
גם כאן השיבושים בהרגלי השינה חוזרים ומופיעים בגילים שונים בגלל תהליכי התפתחות, ולא רק בגלל חוסר בטחון. הם רוצים להישאר ערים. העולם יותר ויותר מעניין אותם. הם מרוגשים וצריכים לעבד הרבה מידע שספגו במשך היום וזה משפיע על איכות השינה… ועוד.
שוב, הכינסי לקטגוריה "השכבה ושינה" וקראי שם את הפוסטים והתגובות.
אני חושבת שברגע שתבינו ש"ככה זה ילדים" ותהיו מוכנים להקדיש לתהליך את כל הזמן הדרוש, תראו גם אצלו רגיעה. ילדים מרגישים מתי ההורים קצרי רוח ונעשים קצרי רוח אף הם.
אם הבעיות נמשכות, אולי כדאי לפנות לייעוץ.
זה לא נשמע לי משהו חריג, ואת נשמעת לי אמא טובה ומודעת. אבל את נשמעת מודאגת וזקוקה לאוזן קשבת ועצה טובה כדי שתרגעי ותוכלי להרגיע ולהנחות אותו ולהיות אסרטיבית.