הדפסה
עד כה, מדי קיץ, שלחנו את בננו הבכור (בן תשע וחצי) לקייטנה. שנינו עובדים ומגיעים הביתה מאוחר. בשנה שעברה הוא עיקם פרצוף ורצה להישאר בבית. השנה הוא מסרב ללכת לקייטנה. אנחנו מבינים אותו. גם אנחנו לא מהמתלהבים. אנחנו מתלבטים אם לאפשר לו להישאר בבית. מתי מתאים להשאיר ילדים לבד בבית?
התנאים להשארת ילד לבד בבית רבים. הנה כמה מהמרכזיים שבהם, על פי סדר חשיבות: אם הוא מרגיש נוח להישאר לבד, יודע לטלפן לקרוא לעזרה, זהיר ויודע לשמור על עצמו וסביבתו, הפנים כללים וגבולות ויודע לשמור עליהם שלא בנוכחות מבוגר, יודע להעסיק את עצמו באופן חיובי ומועיל, מסוגל לשמור על רוטינה ולעמוד בלוח זמנים, יודע להתרחק מזרים (גם באינטרנט)…
בגיל 9-10 לחלק מהילדים רצון ויכולת להישאר לבד למספר שעות. מכיוון שיכולות האומדן שלהם עדיין לא מפותחות היום יכול להמשך מעבר למה שציפו והעצמאות יכולה להתגלות כקשה ממה שחשבו. אם משאירים אותם עם הוראות מחמירות הם עלולים להתמלא פחדים. אם הם נחשפים לתוכן מאיים ותוקפני בטלוויזיה הם עשויים להזדקק למילה מרגיעה.
אם נראה לכם שבנכם יכול להישאר בבית, הרכיבו יחד תוכנית יומית ברורה עם לוח זמנים וכללים, שמכילה פעילויות שונות (משחק, קריאה, לימוד, אימון, סידורים, חברים, צפייה מוגבלת במסכים…). בדקו עימו כל יום כיצד עמד בתוכנית. עודדו אותו להצליח. עמידה בתוכניות מגבירה תחושת יצרנות ויעילות ומפתחת מיומנויות של ארגון ותכנון. אם אנחנו עושים מה שתכננו – נגיע לאן שרצינו.
קשר טלפוני יכול להאריך את טווח הזמן שהוא מסוגל להישאר לבד. סכמו על אופי הקשר הטלפוני (תדירות, מי מתקשר למי, ובאילו נסיבות). ילד שמרבה להתקשר אינו מרגיש נוח להישאר לבד. טלפונים מיותרים מגבירים תלות וחרדה במקום להרגיע.
נסו להקדים ולחזור הביתה. קירבה לאדם יקר משפיעה עלינו ברמה הפיזית – ממלאת אותנו אנרגיה, מתדלקת בסקרנות, שמחה ושלווה. כמו טייס בטיסה למרחקים ארוכים, כשהילד נשאר לבדו הוא דואג מה יגמר קודם: הדלק במנוע או הטיסה. ושום טלפון ממגדל הפיקוח לא יכול למלא את המיכל!
עוד פוסטים בנושא חופשות, קייטנות ומעבר שפוי של הקיץ ראו:
הציור החביב הצליח לעורר בי רגשות אשמה. הילדים שלי, בן שש ובת שמונה, מגיעים לבית לפני ונשארים לבד עד שאני מגיעה. הם מטלפנים הרבה פעמים, מתלוננים זה על זה או שואלים אותי כל מיני דברים.
למרות שאני אומרת להם שיתקשרו רק אם זה משהו חשוב הם ממשיכים.אני חוששת לא לענות להם כי אולי קרה משהו. וככה זה נמשך.
מה דעתך?
ל"רגשות אשמה"
(ילדים שמרבים להתקשר לאמא בטלפון)
אם הילדים שלך מרבים להתקשר סימן שלא כל כך נוח להם להשאר לבד.
הנה עוררנו שוב את רגשות האשמה שלך. את בודאי לא זקוקה לתוספת הזו כשיש לך מספיק אשמה משלך. אז הנה עוד אפשרות: ילדים מאמינים למה שההורים עושים יותר מאשר למה שהם אומרים. אם סיכמתם שהם יתקשרו רק במקרים דחופים ואת עונה להם גם אם הם מתקשרים בגלל ריב על משהו פעוט הם יחשבו שלא באמת התכוונת למה שאמרת. אם את אומרת להם שאת סומכת עליהם שיסתדרו אבל מתקשרת כל כמה זמן כדי לוודא שהכל בסדר הם יתקשו להאמין שאין להם ממה לחשוש.
היי יותר ברורה. סכמי איתם מראש מה מצדיק טלפון ומה לא. כאשר הם מטלפנים בענין אחר קטעי אותם בפסקנות. אמרי להם שתדברו כשתגיעי הביתה ועד אז את מצפה שירגעו ויעשו מה שסיכמתם. אל תתדיני בטלפון. סיגרי אותו והמשיכי בעניניך.
תודה למי שהמציא את הטלפון. הוא מאפשר לשמור על קשר גם מרחוק. אבל טלפון איננו שלט-רחוק. מי שמנסה לשלוט במה שקורה עם ילדיו ממרחק באמצעות הטלפון, סופו שהטלפון ישלוט בו. וגם הילדים.
בהצלחה.