הדפסה
לקראת שנה הבאה עלינו להחליט לאיזה גן לרשום את הבן שלנו. בנוסף על החשש להשאיר אותו עם אנשים זרים, אנחנו מתקשים לבחור לו מסגרת. ההתלבטות היא בין מסגרת גנית קרובה ומוכרת, עם גננת חמה, אבל לא משכילה לבין גן איכותי רחוק מהבית עם פחות ילדים אבל שהוא לא מכיר.
איך עושים את הבחירה? איך יודעים מה הכי טוב לילד?
מרגע שהפכנו הורים אין יציאה מהתפקיד ההורי: לא להפסקה, לא לחופש, ואפילו כשמעבירים את המושכות לתחליפי הורים, עדיין האחריות שהילד יקבל מענה לכל צרכיו מוטלת על ההורה. עם זאת, ילד גדל בתוך סביבה, וגם היא חשובה להתפתחותו. במפגש עם מסגרת חוץ ביתית הילד מגלה את העולם ולומד לבטוח באחרים. חוויות חיוביות מחזקות ראיה אופטימית, מאפשרות למוח לפרוח וללב ללבלב. אפילו לגעגועים לאמא יש בונוס – הם דוחפים את הילד לחפש קשרים חברתיים חדשים.
השתלבות בגן חדש היא אתגר. באתגר יש כיוון ומטרה, חיבור לכוחות פנימיים, תחושה של התמודדות וניצחון. אתגר אינו זהה ללחץ. לחץ כרוך בעלייה ברמה של הורמון הסטרס בדם המביא לתחושת חוסר אונים, אי פניות ללמידה ולמשחק, שיבושים באכילה, בשינה ובמערכת החיסונית.
בבואנו לבחור לילד מסגרת נשאלת השאלה: מה התנאים הנחוצים על מנת שהילד יישאר מאותגר ולא יכנס לסטרס במצב החדש. מבוגר חם ואוהב, קשרים חברתיים, סביבה מוכרת, שיגרה ידועה מראש, הבנה למה שקורה, גרייה במידה בינונית ומיעוט גורמי סטרס בסביבה הגנית (צפיפות, רעש, כעס וצעקות) – כל אלו מגנים על הילד מפני לחץ לא בריא. כל אלה ועוד ניתן למצוא ברוב הגנים. אין הכרח לחפש את "הגן הכי טוב" כדי שיהיה לילד הכי טוב.
בחירת מסגרת לילד היא תמיד בחירה בין עדיפויות. מעבר מסגרת בגיל גדול עדיף על מעבר בגיל צעיר. כתינוק – הוא אולי יתלונן פחות אבל גם יבין פחות מה קורה, יהיה יותר בלחץ ויהיו לו פחות כלים להתמודד עם השינוי.
מענה רגשי חשוב יותר מאתגור שכלי. לימוד אנגלית בגנון זה אולי "מדליק", אבל לא מתדלק. גננת מחבקת ורגישה שתראה את הילד, תיתן לו את היחס הדרוש ותחבר אותו לחברים חדשים. מאותן סיבות המשכיות עדיפה על שינוי; עדיף גן קטן עם מעט ילדים ועדיף להיות בין הגדולים בגן – כל מה שתורם להרגשה "אני גדול", "אני מצליח", "עולם קשוח אני יכול עליו!!"
אם חישבתם את כל המינוסים והפלוסים ואתם עדיין מתקשים לקבל החלטה, התחברו לדבר הזה שנקרא "תחושת בטן"… ופשוט תבחרו! ואז, הניחו את ההתלבטויות בצד ותנו צ'אנס…
נסו גם אתם להפוך את הלחץ לאתגר. זכרו שלילדכם יכולת הסתגלות, ואתם (וגם הגננות) תמיד תהיו שם בשביל להקל על המעבר. הוא יוצא לגן ולא לקרב, ובסיוע שלכם הוא יצא מזה מנצח!
התכתבות מבלוג ישן יותר שמוסיפה עוד קצת להבנת הנושא (תודה לזו שכתבה לנו)
שאלה: הי גוני,
הייתי שמח לשמוע את דעתך בעניין מסגרת מתאימה לבן שנה וארבעה חודשים.
אולי את מתכננת לכתוב על זה אבל אני צריכה עכשיו לרשום אותו.
יש לי אפשרות לגנון עם בערך עשרה ילדים. בני גילו, הילדים בטווח הפרשים של חצי שנה.
אפשרות שנייה היא של מיני גנון. מדובר על ארבעה ילדים, אולי יתווספו אחר כך עוד. העניין הוא ששנים גדולים ממנו בשנה שלמה ועוד אחד בגילו. מה המשמעות של להיות אם ילדים גדולים ממך בשנה? האם עלי לחשוש שהילד ירגיש חסר ישע ויפתח דרכים לא חיוביות להשיג את מבוקשו?
תשובתנו: "שמחה לשמוע" יקרה
גיל הילדים ומספרם הם קריטריונים חשובים לבחירת מסגרת, אבל לא הכי חשובים. בשנה השנייה לחיים חשובה היכולת של הדמות המרכזית לראות כל ילד ולהגיב אליו בהתאמה וברגישות. מספר גדול של ילדים קטנים באותו גיל יכול לדרוש הרבה תשומת לב לכולם ומעט לכל פרט בנפרד. פער של שנה בגיל הזה הוא בר גישור.
חשוב, לא פחות , להתייחס לרמת הפעילות והתוקפנות של הילדים, למרחק של הגן מהבית, למספר המטפלות, ובמיוחד למידת הזמינות, הרגישות, האכפתיות והחום שלהן. ההישג הרגשי העיקרי בגיל הזה הוא תחושת קשר ובטחון וידיעה שתמיד יהיה שם מבוגר מגונן ואוהב, זמין ויעיל להרגיע כל מצוקה.
ספרי לנו אם הועלנו.
השואלת: תודה גוני,
הועלת לי מאוד. עכשיו אני יכולה לשים את הפוקוס על הדברים החשובים יותר.
התודה הייתה צריכה להיגמר כאן, רק שמאז שקראתי את הדברים אני שמה לב שהם משהו לוחצים עלי. מה? את הפנית את תשומת ליבי לקריטריונים שהם פחות שקופים וברי מדידה. קודם הייתה לי עבודה קלה. עכשיו אני עסוקה בלנסות לחשוב מי מהגננות יותר טובה בלהגיב לילד ברמה האישית. מי חמה יותר?
מתברר שקשה לשלוח את הילד ולהיות לגמרי רגועה. את האמת, אני מנסה במידה מסוימת להתנער מכובד המחשבות. כיון שאני מתלבטת בין שתי דברים שנראים לי ונחשבים טובים. אני אומרת לעצמי לא להגזים. הרבה ילדים עברו את הגיל הזה בגנון בטוב ובנעימים. סך הכל הילד שלי חם ומדליק. אני לא מאמינה שגננת לא תראה אותו. נכון שלא צריכים להשתגע מכאלו החלטות?
תשובתנו: ל"שמחה לשמוע" בבקשה.
את פועלת נכון כשאת מתנערת מכובד המחשבות. "מרבה דעת.." ..מרבה לחשוב! השאלה שצריכה להעסיק אותך היא האם הגן "מספיק טוב". נשמע ששתי האפשרויות טובות. בנוסף יש לו אמא רגישה וחמה ואוהבת שתרכך
לו את הכניסה למסגרת.
גם כניסה לגנון חדש זה לא צניחה חופשית. לא מוכרחים להסתדר על היום הראשון. מה שתבחרי יהיה טוב. תבחרי וזהו!
בהצלחה!
השואלת: תודה גוני,
את מחזקת אותי ומקלה עלי.
אולי אספר לכם בתחילת השנה איך זה הלך.
לא להאמין איך שבלוג יכול לעזור.
אני הלכתי עם "תחושת הבטן " שלי ורשמנו את ילדתי בת ה9 חודשים לגן ויצו.. אמנם המון ילדים, ואני לא בוחרת את המטפלת אבל יש לי הרגשה שזה הדבר הנכון. (ולא משפחתון-סגור-בדירה-ללא -פיקוח, עם שקעים חשופים וכדו'..) אני יודעת שיש המון חסרונות בויצו, אבל זו ההחלטה שקיבלנו.
נשאלת השאלה – אם לא יהיה לה טוב בגן, אני אדע? גם בגיל תשעה חודשים היא תדע לאותת לי שלא טוב לה? ואיך אדע אם זה סתם מצוקה של התחלה או ממש משהו הדורש שינוי מסגרת? תודה..
שלום. רציתי לדעת בגדול באיזה גיל כדאי לשלוח תינוקות למסגרת? ובנוסף, מאיזה גיל התקשורת עם בני גילם נהיית מהותית להם. תודה!
ל"תחושת הבטן"
שאלה מאד חשובה שאנחנו מבטיחות לענות עליה בהרחבה בקרוב. בינתיים תשובה חלקית ותמציתית.
אם את מקשיבה לאינטואיציה שלך את תדעי! הבעיה היא שאם אנחנו חרדים ולחוצים לתחושת הבטן נוספות כל מיני תחושות אחרות שמשבשות אותה . לכן חשובים גם סימנים נוספים: קושי גדול בפרידה שלא מתמתן, ירידה בחקרנות ובסקרנות , שינויים במצב הרוח גם אחרי שחוזרים הביתה, שינויים בשינה ובתאבון…
ואפשר להמשיך ברשימה. כפי שתראי חלק מה"סימנים" יכולים לנבוע מסיבות שונות ,התפתחות או מחלה. לכן אין תחליף לתחושת בטן ולאנפורמציה מהמטפלת. כמו שאמרת זה גן עם פיקוח ויש סיבה שבחרתם בו. תנו לבתכם הרבה חום ואהבה כשאתם איתה, וסביר להניח שיהיה בסדר!!
ל"לדעת בגדול"
תשובה קטנה על שאלה גדולה:
כבר בגיל חצי שנה תינוקות ערניים וסקרנים כלפי ילדים אחרים. נוכחות של ילדים מחזקת חוסן, מוטיבציה להתנועע ולהתנסות. כשרואים כיצד אח קטן בולע בעיניו את אחיו הגדול אי אפשר לפספס את זה. בגיל שנה וחצי יכולות החיקוי והלמידה דרך חיקוי אדירות וחברת בני הגיל מזמנת הרבה צמיחה ולמידה. כאשר ילד גדל בבית מלא ילדים היציאה למסגרת יכולה להדחות. גיל שנה וחצי הוא גיל טוב גם כיון שבגיל שנתיים יש עליה במאבקים על משחקים וטריטוריה וכדאי "לצאת לחברה" לפני כן.
גוני היקרה
איפה היה הבלוג הזה לפני 6 שנים כשבני הבכור עם דגש על הבכור…נכנס למסגרת. סתם כקוריוז- אז והיום כשאני אם לשלושה עוזר לי דימוי התרנגולת שנתת מתישהוא בנוגע לקביעות של גננות/מטפלות במסגרת (חשוב שתהיה תרנגולת אחת…). לעזרת האינטואיציה דימוי התרנגולת הורחב ופשוט חיפשתי לול ותרנגולת מתאימה…
הי גוני,
הילד שלי מתחיל פעוטון. זה שעזרת לי להחליט איך לבחור לו גן.
רציתי לדעת מה עדיף? לקחת אותו אני – האמא, בבקרים. המיוחד הראשונים. סביר להניח שהפרידה תהיה יותר קשה. רק שכמו שכתבת פעם, זה ל איהיה בהסח הדעת אלא ילמד.
או שבסדר גם ללמוד להיפרד מאבא או מאחות גדולה. ואלי המעבר יותר קל? [אבל בלי ליווי של אמא].
תודה
ל"שמחה לשמוע" שוב שלום.
שוב את חושבת קדימה ועוזרת בכך לא רק לילד שלך אלא גם לנו ולקוראים לנסח את השאלות ובכך לקצר את הדרך לתשובות.
שאלתך נובעת מההבנה שבפרידה מאמא עולים רגשות יותר חזקים, ויותר קשה למתן אותם. מרגע הלידה ילדים רגילים להיות על הידים של אמא בעוד שאבא בא והולך. לכן, בדרך כלל , יותר קל להם להפרד מאבא.
גם אם רגע הפרידה מאבא יהיה יותר קל, דקה אחר כך הילד צריך להתמודד עם ההשארות במקום זר ורחוק מהבית. הדגש הוא יותר על האופן שבו עוזרים לילד, במהלך הפרידה, להעביר את בטחונו והצורך שלו בקשר לגננת ולילדים אחרים, מאשר על רגע הפרידה.
נראה לי שאמא רגועה יכולה לעשות את זה מצויין! גם אבא סבלני ואוהב יכול. אחות גדולה עדיף שתביא את הילד לגן רק אחרי שכבר הסתגל.
יש אין ספור דרכים ללוות ילד לגן. אני הייתי מציעה לך להביאו, לבסס טקס פרידה קצר, לקשר בין הילד לגננת או לילד אחר שמכיר..להזכיר שאת תחזרי.. לנשק וללכת. רק אחרי שהילד יתרגל לשיגרה של פרידה מסוימת אפשר להכניס שנויים.
יהיה בסדר! הוא ילמד להפרד מכולם. הקושי טבעי.
הי גוני,
מה דעתך? הגננת בפעוטון של ביתי המקרבת לשנה וחצי מציעה לי להביא אותה עוד לפני התחלת הפעוטון -ביום ראשון במשך יומיים לשעה אחת. כדי שתתרגל בהדרגה.
ההצעה שהייתה יכולה להיות נחמדה לא לגמרי מתאימה לי. כי אני עובדת ובינתיים היא מסודרת.
האם יש טעם להרגיל לגננת סתם במשך שעה אחר הצהריים ביום חמישי, נניח ובבוקר של שישי. זו לא תהיה מתכונת גן [עם ארבעה ילדים…]. רק הגננת.
מה את ממליצה?
אשמח מאוד לקבל את תשובתך.
תודה מראש
ענת
[
לענת
אפילו יציאה לנופש במקום שלא הכרנו ונסיעה בכבישים לא ידועים מכניסה אותנו ללחץ – על אחת כמה וכמה יציאה לגן חדש. כל הכרות מוקדמת בנוכחות הורה אהוב ומגן תקצר לבתך את תהליך ההסתגלות ותצמצם קשיי פרידה שיהיו לה באופן טבעי.
ראי בכך "מסע מכין". הוא לא חייב להתרחש בדיוק באותה מתכונת של הטיול הסופי. ההכרות עם דרכי הגישה, האנשים, הקולות והרגשות שהם מעוררים מאשרת לנו שהמסע אפשרי.
הקשיבי לגננת. על גננת עם הבנה כזו לנפש של הילד אפשר לסמוך! (אולי תתני לה את הלינק לבלוג שלנו.יש לנו בין המכותבים כמה גננות וגם גנן)
שתהיה לכן קליטה נעימה בגן.
יש לי ילד בן שנתיים בגן פרטי של 10 ילדים בטווח גילאים של 1.2-1.7 ורק עוד ילדב אחת בגילו. הוא מאוד מפותח לגילו גם מבחינת השפה וגם בהתנהגות/בגרות/הליכה…עם זאת הוא מאוד מפונק וקשור לבית. אחר סופש ארוך או חופשה מאוד קשה לו לחזור לגן למרות שזוהי השנה השנייה שלו באותו גן ולמרות שהוא מאוד אוהב את הגננות שלו. יש לי אפשרות להעלות אותו לקבוצה של הבוגרים ששם הם 22 ילדים, פחו יחס אישי וגילאי 2-3.5. אני מפחדת שאני מפספסת משהו לגבי ההתפתחות. שאולי הוא יתפתח עוד יותר עם בוגרים ממנו מאשר עם קטנים ממנו. מצד שני יש לו היום המון ביטחון בגן, הוא "המלך" שם. הוא מנהל את הילדים…מה נכון יותר? מה חשוב יותר לגילו?
ל"מפספסת"
(בן שנתיים שאולי צריך לעבור גן)
הקושי לחזור לגן לאחר סוף שבוע יכול לנבוע מפינוק או מקשר לבית, אבל יכול גם להצביע על קושי בפרידה. לפי התיאור שלך ההסתגלות שלו לגן טובה. הוא שמח, סקרן וקשור לגננות ומשחק עם הילדים האחרים. לכן יש סיכוי שגם בגן הבא יצור קשר טוב עם הגננות, אם הן חמות ואוהבות.
נצלו את החודשים הבאים לעבוד על קשיי הפרידה. קראו את הפוסטים בנושא "פרידה" ותבינו שמה שברור לנו לא ברור להם. צריך לעזור להם להבין שבסוף תמיד חוזרים הביתה ולהקל עליהם את השהות רחוק מההורים כל כך הרבה זמן על ידי חפץ מעבר, הפתעה קטנה שמחכה בבית, ידיעה ברורה מי יבוא לקחת אותם.. ועוד.
בעוד חצי שנה הוא יהיה יותר בשל, עם מושגי זמן יותר ברורים ועם פחות קשיי פרידה. אולי אז המעבר לקבוצת בני הגיל לא תראה לכם כל כך מאיימת.
אשמח לעזרה. ילדי יהיה בן שנתיים בספטמבר, כיום הוא נמצא בגן מעולה אליו הגיע בתחילת חודש מאי הכול מקסים רק ששנה הבאה 3 הילדים שבגילו עוזבים וישארו בגן 5 ילדים שכולם מתחת לגיל שנה. הילד שלי מאוד מפותח לגילו מצד אחד נראה לי זו טעות להשאיר אותו בגן של " תינוקות" במקום שיראה ילדים בני גילו ויהנה מחי חברה. מצד שני הוא רק 3 חודשים שם- לא רוצה שוב להעביר, הוא מת על הגן, המטפלת היא חברה טובה של אימי ואני מרוצה ברמות רק הענין הוא שאמי פוחדת שזה לא נכון לשים ילד נבון וחכם שכזה בכיתת תינוקות….אשמח לעצה
ל"מרוצה"
(בן שנתים שנמצא בגן של קטנים ממנו)
תשמעי מחקר מעניין:
רצו לבדוק מה עוזר יותר ללמידה – שינון ותרגול או רגשות חיוביים.
לקחו שתי קבוצות עכברים. קבוצה אחת תרגלו בריצה במבוך במשך איקס זמן. קבוצה שנייה דגדגו ונתנו לשחק רוב הזמן ותרגלו רק חלק קטן מהזמן.
הקבוצה השנייה למדה הרבה יותר מהר וטוב מהראשונה.
ויש עוד המון מחקרים כאלה.
אמנם ילדים הם לא עכברים, אבל גם עליהם חל אותו כלל, במיוחד כשהם קטנים. אהבה, חום וקשר אנושי משמעותי תורמים ללמידה יותר מאתגור קוגניטיבי.
ובכלל, מי עוזב גן ממנו הוא מרוצה ברמות? ומה רע אם הילד יהיה בין הגדולים?והאם את לא סומכת שהגננת תתן לו משחקים וגירויים בהתאם ליכולותיו?
הלו!! הוא רק בן שנתיים!! לאן אתם ממהרים?!
חוששת גם מבחינה חברתית וגם התפתחותית עם מי יצייר ישחק יתגלץ? איפה האינטרקציה עם ילדים זה כבר גיל שמשחקים יחד יהיה בודד? וגם מבחינה התפתחותית אף אחד שם לא הולך רק 2 יושבים והוא כבר מדבר שוטף ילד נבון …דילמה אמיתית
ל"מרוצה"
ישנם אין ספור גורמים ושיקולים שמשפיעים על החלטה שכזו: באיזה גיל הילדים שיצטרפו? מה הגן האלטרנטיבי? מה יהיה פער הגילים שם? מה הבעל אומר? מה המרחק של הגנים מהבית.. וכו' וכו'.
אני יכולה רק לעזור לך בניסוח כללי של עדיפויות ושל צרכים התפתחותיים בגיל הרך.
המשכיות עדיפה על ריבוי מעברים
עדיף להיות גדול בין קטנים מאשר קטן בין גדולים.
עדיף גן קרוב לבית מאשר גן רחוק.
גן קטן עדיף על גן עם הרבה ילדים.
בגיל שנתיים לא כל כך משחקים יחד. משחקים יותר זה ליד זה. גם לא כל כך מציירים. חשוב שתהיה גננת ששרה, מספרת, מגרה למשחק, מפעילה מוטורית, נותנת חומרים לחקירה וניסוי.
עכשיו מצאי לך פינה שקטה. שבי בעצימת עיניים. תקשיבי לתחושות הבטן שלך.. ותקבלי החלטה.
בגיל שנתיים, כשהלב אומר "כן" אבל השכל ממאן – עדיף להקשיב ללב.