הדפסה
אחרי שבחג העצמאות הבת שלנו סירבה ללבוש חולצה לבנה עם כפתורים, קניתי לה במיוחד לשבועות חולצה לבנה חדשה. אבל גם את החולצה הזאת היא לא הייתה מוכנה ללבוש: היא לא מוצאת חן בעיניה.. היא לא אוהבת כיסים.. השרוול לא נוח… אפילו לא הסכימה לקחת אותה בתיק. כאילו היא מוצאת סיבות להתנגד מתחת לאדמה. אני חוששת שאם נוותר לה היא תרגיש יוצאת דופן לעומת שאר הילדים.
האם היא עושה איתנו מאבק כוח? האם להיכנס איתה למאבק, להכריח ולהלביש בכוח?
לא כל פעם שהילד נאבק בנו זהו מאבק כוח. עם בוא החגים, על הקושי הרגיל לצאת מהבית ליום ארוך ומתמשך, נוספת ההבנה שהיום הוא לא יום רגיל. צפויים שיבושים בשגרה והפתעות. בגיל הרך, שינויים אינם מתקבלים בברכה. הם מעוררים חשש ומפעילים מנגנוני בלימה והתנגדות אוטומטיים. הסירוב להתעטף בבגדי חג שנראה לנו כמאבק כוח הוא, אולי, מאבק על תחושת ביטחון, על העדפות אישיות ועל הזכות להתחשבות.
מה שנכון לגבי המבוגרים נכון גם לילדים. הם מעדיפים בגד מוכר וחביב שלא מתלכלך בקלות. ישנם ילדים שנרתעים מכפתורים. הם פחות מוכרים, לא נוחים, מגבירים תלות במבוגר ומזמינים תקלות. חולצה לבנה עלולה להתקשר עם פנים מדאיגות של הורים והערות בנוסח "תזהר!", "אל תלכלך!".
לתגובה של בתכם יכולים להיות הסברים שונים. רק כאשר התגובה מזיקה, חורגת מאוד מהנהוג או בלתי מתחשבת יש טעם להיכנס למאבק. זה לא המקרה! עזרו לבתכם להתמודד עם המצוקה אליה נקלעה. תנו הכרה לרגשותיה ("את רוצה שיהיה יום רגיל", "את רוצה ללבוש בגד שאת מכירה"). הרגיעו ועודדו ("לא נורא", "אל תדאגי", "מיום ליום תלמדי לאהוב חולצה לבנה"). קשרו את החולצה הלבנה עם זיכרונות משמחים ("זה כמו ביום הולדת"). אפשרו לבתכם לבחור האם ללבוש חולצה רגילה ולקחת בתיק את הלבנה או ההפך. אולי כשתגיע לגן ותראה את כולם בלבן – תשנה את דעתה. הבטיחו שגם שם לא תהיה חייבת.
אפילו לתפוח שנופל קרוב לעץ, יש יותר מהסבר אחד (בגלל הגרביטציה, בגלל שהבשיל, בגלל התולעת, בגלל שמישהו השליך אותו שם…), על אחת כמה וכמה להתנהגות של הילד. אל תמהרו לפרש כל מאבק כמאבק כוח.
עוד על שבועות – בכורי ילדינו – אני ידעתי קודם.
על זעם והתנגדות בגיל הרך: גיל שנתיים הנורא, קשה להיות הורים,התקף זעם, התקף זעם (המשך), משגעת נפילים, תוקפנות לייק.
לקצר את הדרך להבנה: דניאל סיגל וטינה בריסטון פרק 3 (לחבר קומה תחתונה לעליונה), ויסות עצמי כתימה התפתחותית.
הגעתי לבלוג שלכן דרך חברים ואני מאד שמחה על
כך. הקריאה בו מרחיבה את הדעת.
הבן שלנו, בכתה ג, נמנע מללבוש חולצות עם כפתורים. זה התחיל בגיל גן וחשבנו שזה יחלוף עם הגיל.לא עשינו מזה ענין.במקום זה נראה שהבעיה מחריפה. היום הוא לא מוכן לשמוע על כך.הוא נכנס ללחץ רק מהרעיון.הוא לא יודע להסביר למה, אבל ניראה ממש לחוץ.האם לעזוב את זה?
נשמח לשמוע מה דעתכן.
אמא יקרה, ברשותך פרסמנו שאלתך בבלוג .
את מתארת רתיעה מכפתורים שאולי החלה באופן תמים בגיל צעיר אבל הפכה נוקשה עם הזמן והוכללה לכפתורים באשר הם. אם זהו קושי יחיד של הילד כדאי לנסות לדבר איתו על כך, בנחת, בארבע עינים, בזמן שהוא פנוי לשיחה. נסו לשער יחד איתו מה יכולה להיות הסיבה? האם הוא זוכר משהו שקרה? פעם הכרתי ילד ששמע על בן דוד שהכניס חרוז לאפו ומאז
ניזהר זהירות יתר מכפתורים. עצם השיחה והדיבור על כך ממקום רגוע ושליו יכולה לשחרר משהו.בטאו
בברור את רצונכם שהוא יתגבר על החשש ודרבנו אותו להעיז.בלי לחץ אבל בהתמדה. הענות רבה מדי שלנו לחששות של ילדים ניתפסת על ידם כאישור לסכנה. אם לילד פחדים נוספים ודפוסים נוקשים כדאי לפנות ליעוץ. בהצלחה וללא חשש.
שלום גוני,
הייתי מאוד שמחה לשמוע את דעתך בהתלבטות שאנחנו נתונים בה.
אנחנו משפחה דתית. בעוד שנה הבן שלנו יצטרך ללבוש תלבושת ישבתית. יש לנו ספק בענין.
בין התלבושת בחברה שהוא נמצא בה יש כמה הבדלים לעומת התלבושת של האבא. יותר משהם חזותיים הם השתיכותיים.
מה יותר בריא וטוב לילד? לנער? להזדהות עם אביו או עם החברה?
תודה
לנתונים בהתלבטות שלום.
שאלתכם נוגעת בנושא רחב שבעתיד נרחיב עליו- המשמעויות השונות של בגדים. לבגדים ישנה משמעות השתיכותית, במיוחד בגיל בית ספר יסודי שאז הצורך להרגיש שייך לקבוצת בני הגיל מאד מרכזי. בגיל ההתבגרות כבר ישנה הבנה שזהות היא הרבה יותר מאשר הופעה חיצונית. בגיל זה לנערים יש צורך לנסות ולשנות כל מיני פרטים בלבוש ולראות כיצד זה מרגיש כדרך לגבש זהות נפרדת ויחודית מהוריהם וחבריהם. אם לנער לא מפריע והוא שותף לבחירת המסגרת ההבדל בלבוש לא אמור לפגוע בהזדהות עם האב.
זהו בקיצור. אני מקווה שזה גם קולע.
תודה גוני על הבלוג המקסים הזה, הלוואי ויכולתי לאמץ הרבה מהעיצות הטובות פה, אם הייתי אמא אמיצה יותר…
בביה"ס מתלוננים הרבה על שבני (בן 10) מרביץ לחברים, ולפעמים גם מנסה לפגוע בצוות, הם אומרים שהוא מנסה להוכיח את הכח והשליטה שלו ובד"כ "מתחיל" דווקא עם ילדים שיש להם מעמד חזוב יותר. למה זה קורה לו? מה אני יכולה לעשות בעניין?
ל"אמא אמיצה"
(ילד בן 10 שמרביץ בבית הספר)
אולי הבן שלך מפצה על חוסר האומץ שלך באומץ עודף. כדי שילדים ירגישו חזקים הם צריכים לצידם הורה חזק ואמיץ מהם. הורה שיתן מסר ברור ויעמוד מאחריו.
האם גם בבית בנך מנסה להוכיח את הכוח והשליטה שלו? האם הוא מרביץ גם לאחים? אם כן זה מצויין!! את יכולה להתחיל עם מה שקורה בבית (הכנסי דרך התוויות לפוסטים שעוסקים בנושא כמו "מי יותר חזק", "הוא הרביץ לי" או "מריבות אחים"). בנוסף נהלי עם בנך שיחה בארבע עיניים , נסי לברר איתו למה הוא מרביץ. האם הוא רואה מישהו אחר מרביץ? גלי הבנה למניעים שלו אבל שתפי אותו בדאגה שלך ובנסיון שלך למנוע את ההרבצות. מה הוא מציע לעשות? סכמו שכל יום תזכירי לו בבוקר לא להרביץ ותשאלי אותו אחר הצהריים איך הוא הצליח. דונו יחד במיקרה שהיה באותו יום וכיצד היה ניתן לפתור אותו בדרכי שלום.
כפי שכתבנו בעבר: אפילו ארון לא מסדרים בפעם אחת. בטח לא את הראש של הילד.
תודה על הפוסט שעושה לנו סדר בראש, לקחת דברי בפרופורציה נכונה ובעיקר גורם לנו לא להילחץ מכל דבר.
הבת שלי בת שלוש וחצי באוקטובר תהיה בת 4 אומרת על כל בגד לא.
כל בוקר מלחמה חדשה לא חלק , לא קוקו , לא חולצה , לא עליונית כלום. בימים מיוחדים שמגיעים קצת יותר חגיגי הדבר בכלל סיוט בעוד אני מעדיפה חולצה לבנה מיוחדת שקניתי בדיוק למטרה הזאת. היא מעדיפה שמלה חגיגית ומושקעת. ונעלים של שבת וכו' אני לא רוצה שיהרס , היא בוכה ואטומטית על הרצפה , בקיצור סיוט.
למעדיפה"
(בת 3.5 שנכנסת להתקפי זעם סביב בגדים)
הבשורות הטובות הן שלבתך יש טעם ורצון, והיא מספיק בטוחה בעצמה כדי לצפות שיכבדו אותו. מה שאת מתארת זה סוג של התקף זעם שאופייני לילדים בגיל של בתך. קראי את כל הפוסטים, השאלות והתגובות שלי בנושא. בנוסף, עוד כמה מילים.
קודם כל העבירי את ה"מלחמה" לערב יום קודם.
אז יהיה לך זמן לכבד את רצונה, להבין ולהכיר בו, לנהל אתה שיחה, להסביר לה מה דעתך, לחפש יחד פתרון, לעודד אותה ולהחמיא לה על הרצון שלה להיות אוטונומית ולבחור לעצמה בגדים, או על הרצון שלה להיות יפה ומושקעת. הוסיפי והסבירי "אבל מה שנהוג קובע". ו"לפעמים אפשר מה שהיא רוצה ולפעמים לא . העיקר שהרבה פעמים אפשר לעשות מה שהיא רוצה".
כדי לעזור לה להבין שאת לא רוצה לשלוט בה ולהחליט עליה תני לה לבחור בין שתיים- שלוש אפשרויות. לא רק בנושא בגדים. תני לה להחליט איפה שזה אפשרי.
הביני, עד שהיא תלמד על מה מתאים להתעקש ועל מה לא, מה לעשות עם התסכול שעולה בה ואיך להיות גמישה ולבחור במשהו אר ממה שהתכוונה מראש ייקח עוד הרבה זמן. את הרי לא רוצה ילדה יס-מנית שרק מרצה ומבטלת את רצונה בפני רצונם של אחרים.
מאחלת לך הרבה סבלנות.
תודה על התשובה המקסימה , אהבתי איך את רואה את החיובי בכל דבר , גם בבכי ובהשתטחות על הרצפה. הדפסתי את התשובה ואשתדל לישם כל מילה!!
תודה על התשובה המקסימה , אהבתי איך את רואה את החיובי בכל דבר , גם בבכי ובהשתטחות על הרצפה. הדפסתי את התשובה ואשתדל לישם כל מילה!!
תודה על התשובה המקסימה , אהבתי איך את רואה את החיובי בכל דבר , גם בבכי ובהשתטחות על הרצפה. הדפסתי את התשובה ואשתדל לישם כל מילה!!